Home » מקרא » שמיטה, צדק חברתי, סוציאליזם ו… פלמנקו

שמיטה, צדק חברתי, סוציאליזם ו… פלמנקו

השמיטה

לפני כמה חודשים כתבתי כאן על היוזמה המעניינת הנקראת “שמיטה ישראלית“, של עמותת “טבע עברי” ועוד שותפים. נזכרתי בהם שוב, כי השבת הקרובה הוכרזה כשבת השמיטה הישראלית: בשבת הזו קוראים בתורה את פרשת “בהר” (ויקרא כה) – אמנם פרשה קצרה, אבל מכילה בתוכה את אחת המהפכות הרעיוניות הגדולות של כל הזמנים – מהפכת השמיטה והיובל. הרעיון המרכזי הוא שהארץ שייכת לאלהים, ולא לאדם, וכדי להמחיש זאת נקבע מנגנון המחייב הפקרה לרבים של כל תוצרת הארץ מדי שבע שנים (=שמיטה), ולצידו מנגנון המחייב החזרת כל קרקע לבעליה המקוריים מדי 50 שנה (=יובל). בספר דברים (טו) נוסף ציווי אודות שמיטת חובות כספיים, שמהווה ציווי חסר תקדים עד ימינו-אנו.
אבל מה לכם לקרוא את הגיגיי הנדושים, כשעמותת “טבע עברי” עצמה עשתה את העבודה במקומי – הנה החוברת המושקעת שהם הפיקו לכבוד השבת, כאשר אחד הרעיונות המעניינים המובאים בו, מאת הרב יוסף צבי רימון, הוא “מיזם הפקרת שעות” שיאפשר גם לאזרח פשוט כמוני למשל, לתרום במשהו לרעיון השמיטה.

השמיטה והסוציאליזם

אמנם הייתי מוסיף לחוברת משהו על ההיסטוריה של הסוציאליזם היהודי והקשר שלו לשמיטה בפרט ולמקרא בכלל – וכבר כתבתי על כך בפוסט קודם, בו ציטטתי את אהרן שמואל ליברמן שכתב: “לנו היהודים, אין הסוציאליזם זר; הקהליה – קיומנו, המהפכה – מסורתנו, הקומונה – יסוד התורה שנתגלמה בחוקים ומשפטים שאין הקרקע נמכר לצמיתות, בחוק היובל והשמיטה…”
כאמור שם, זהו רעיון של משה הס – ולאחרונה גיליתי בוויקיפדיה כי קארל מארקס נפגש עם הס ב- 1845, ושנתיים מאוחר יותר פורסם המניפסט הקומוניסטי – אז מי יודע?…

השמיטה, הסוציאליזם ו…הפלמנקו!

una utopía hacia la paz -  אוטופיה לשלום

una utopía hacia la paz -אוטופיה לשלום

כיוון שהכל נכתב, לא נותר לי אלא לקשר כהרגלי את הפלמנקו לכל הסיפור הזה.
אז תשמעו סיפור:
בסביליה אשר בחבל אנדלוסיה שבספרד, שוכנת לה עיירה קטנה בשם מָרִינָלֶדָה (Marinaleda) – כ- 3000 תושבים על 25 קמ”ר. אחרי מותו של הדיקטטור פרנקו ב- 1975 נבחרה מועצת-עיירה סוציאל – דמוקרטית, עם ‘נגיעות’ קומוניסטיות תמימות ברוח צ’ה גווארה, בשם “התאחדות העובדים הקולקטיבית” (או משהו סוציאליסטי דומה:) באותן שנים החלה גם תסיסה חברתית באיזור: אנשי העיירה – איכרים ברובם – שבתו רעב כדי לשפר את תנאי העסקתם אצל בעלי החוות, והשביתות הובילו להשתלטות של איכרים על חוות ואחוזות, בהשראת הסיסמה La tierra para el que la trabaja שהייתי מתרגמה לעברית-מקראית כך: “הָאָרֶץ – לְעוֹבְדֶיהָ!

תוך כדי הפגנות ושביתות הפכה העיירה למשהו שאצלנו היה נקרא פשוט “קיבוץ” – משק אוטרקי-בחלקו שעוסק רק בחקלאות, ובו לכולם זכות שווה לחיים בכבוד ולהשתתפות פעילה בכל ההחלטות הנוגעות לחיים בעיירה. כל העובדים בעיירה, לרבות ראש העיירה וצוות ה’תפעול’ המצומצם מאוד שלה, מקבלים שכר קבוע – כ- 1,100 יורו לחודש…

בעוד אנו נאבקים על קרקע, תעשייה, תעסוקה, הבנו שיש זכויות יסוד אחרות שהיה צורך להשיג. והצורך הראשון שזיהינו היה המחסור במקומות מגורים(מתוך אתר האינטרנט של העיירה)

ואכן, אחת המהפכות שביצע ראש העיירה (שלא הוחלף מזה 30+ שנה!) היה הפקעת שטחים לטובת דיור עירוני בר-השגה, שהוחכרו למטרות בנייה במחיר שלא-ייאמן של 15 יורו לחודש… הבנייה היא בשיטת עשה זאת בעצמך, כאשר העירייה מסייעת בחומרים ובפועלים-מתנדבים. כתוצאה מכל זה היתה מרינלדה העיירה היחידה באנדלוסיה ששרדה בצורה סבירה את המשבר הכלכלי הגדול של 2008-2010, עם אחוז אבטלה אפסי ודיור לכל – עובדה שהפכה את העיירה הקטנה למוקד התעניינות בינלאומי.
למען הצדק והגילוי הנאות, יש לציין שעל ראש העיירה הבלתי-נלאה נמתחה ביקורת מכיוונים שונים; על חוסר התוחלת בהתבססותו על חקלאות, על כך שהעיירה נזקקת גם לסבסוד ממשלתי ועל כך ש’שיעבד’ את האנשים לחיי פשטות כמעט פרימיטיבית.

אל קאבררו

אל קאבררו

אהה, הבטחתי פלמנקו! אז הנה – במשך שנים ארוכות מלווה את העיירה אחד מאמני הפלמנקו הבולטים-מחד והשנויים-במחלוקת-מאידך, באנדלוסיה ולמעשה בספרד כולה: חוזה דומינגס, המכונה “אל קאבררו” (El Cabrero). פירוש השם הוא “רועה העיזים”, שכן זה מה שהוא עושה בזמנו הפנוי.
אחד הדברים המיוחדים באל קאבררו, חוץ מקולו האדיר, הוא העובדה שהוא כותב את שיריו בעצמו ולא מתבסס על אוצר המשפטים (letras) המקובל בפלמנקו. וכמעט כל השירים שלו עוסקים באיכרים ואנשי מעמד הפועלים – או שהוא שר על המרד שלהם נגד העשירים, או שהוא מקונן על מצבם העגום, או גם וגם. חלק מהשירים הם פשוט שירי אהבה, אבל לא לנשים, אלא לאדמה (tierra), אחד המוטיבים האהובים עליו, וככותרת אחד משיריו: “la tierra me dio la vía” (האדמה נתנה לי את הדרך), ובגירסה אחרת: “…la vida” (את החיים)!

אל קאבררו עם אנשי מרינלדה

אל קאבררו עם אנשי מרינלדה

מבחינת מפלגות הימין ואפילו השלטון בספרד, אל קאבררו – המזוהה עם השמאל ואפילו השמאל האנרכיסטי – הוא טראבל-מייקר לא קטן, בעיקר בשל הפופולריות הרבה לה הוא זוכה, בין השאר בעקבות הופעותיו הרבות ברחבי אנדלוסיה – כאשר הפייאסטה השנתית במרינלדה היא גולת הכותרת שלהם. הוא נפגש עם ה- pueblos, האנשים הפשוטים, ופשוט מדבר איתם. כן, כמו שעושים פוליטיקאים פעם בארבע שנים :) בשל כך, השלטון נהג להתנכל לו באמתלות שונות כשהשיא היה כשהוא הוכנס אי-אז לכלא בעוון… חילול הקודש (!), כיוון שפלט משהו נגד ישו או הכנסייה הקתולית. שיא נוסף נקבע לפני כמה שנים, כאשר הופק סרט תיעודי על חייו ואפילו הטלוויזיה האנדלוסית (לא הספרדית!) סירבה לשדר אותו…

אם יוּשתק המשורר – Si se calla el cantor

ואם כבר הזכרתי התנכלות לאמנים, אין מתאים יותר מאשר לסיים בשיר המחאה החברתית המפורסם עד מאוד של הוראסיו גאראני ומרסדס סוסה, Si se calla el cantor. השיר כאן הוא כמובן בביצוע האדיר ביותר שנעשה לו אי-פעם (לדעתי כמובן) – ביצועו של אל קאבררו, שהפך אותו לבּוּלריאס, ופשוט שר אותו מהלב/

זאת גירסת האולפן (mp3), והנה לפניכם בהופעה חיה, החל מדקה 1:48 –

והנה ניסיון לתרגום שלי:

אם יושתק המשורר, ישתקו החיים

כי החיים, הלא הם עצמם שיר.

אם יושתק המשורר, ימותו מפחד

התקווה, האור והשמחה.

אם יושתק המשורר, יוותרו לבדם

דרורי הבוקר1 הצנועים,

יצטלבו עובדי הנמל –

מי יעמוד להיאבק על שכרם?

 

אלו חיים הם אלו,

אם השיר אינו מרים את קולו ביציעים

עבור זה הסובל,

עבור זה שללא כל סיבה,

נידון ללכת רק עם כסותו לעורו?2

אם יושתק המשורר, ימות הוורד.

מה תועלת בוורד בלא השיר?

על השיר להפיץ אור על השדות,

להאיר תמיד למטים לנפול.

           

אל ישתוק המשורר, כי השתיקה

מכסה במוג-לב את רשעות המדכא.

המשוררים אינם יודעים לכרוע ברך,

ולעולם יזעקו חמס3 למול הפשע!

 

כל הדגלים יונפו

כאשר המשורר נטוע בצעקתו.

כאשר אלף גיטרות ידממו אל תוך הלילה,

שיר בן-אלמוות, עד אין-קץ.

 

אם יושתק המשורר… ישתקו החיים!

______________

1 מילולית: “דרורי העיתונים”
2 מילולית: “בלי שמיכה”
3 jamás (חָאמָאס) = לעולם…

Si se calla el cantor, calla la vida

porque la vida, la vida misma es todo un canto.

Si se calla el cantor, muere de espanto

la esperanza, la luz y la alegría.

Si se calla el cantor, se quedan solos

los humildes gorriones de los diarios,

los obreros del puerto se persignan – 

quién habrá de luchar por su salario?

 

Que ha de ser de la vida

si el que canta no levanta su voz en las tribunas

Por el que sufre,

por el que no hay ninguna razón

que lo condene a andar sin manta.

           

Si se calla el cantor muere la rosa.

De que sirve la rosa sin el canto?

Debe el canto ser luz sobre los campos,

Iluminando siempre a los de abajo.

 

Que no calle el cantor, porque el silencio

cobarde apaña la maldad que oprime.

No saben los cantores de agachadas,

no callarán jamás de frente al crimén.

 

Que se levanten todas las banderas

cuando el cantor se plante con su grito.

Que mil guitarras desangren en la noche

Una inmortal canción al infinito‘.

 

Si se calla el cantor . . . Calla la vida!

2 תגובות על “שמיטה, צדק חברתי, סוציאליזם ו… פלמנקו

  1. איך –
    ,los cantores de agachadas (גוף שלישי, רבים) *No sab*en”
    ” .de frente al crimén (לעולם לא) jamás (שותקים!) *no *callarán
    הפך ל-
    “*איני* מכיר משוררים כופפי-ברך,
    שאינם *זועקים* חמס למול הפשע!”
    ?
    (המילה “jamás” אמנם נשמעת בדיוק כמו “חמס”, אבל נראה שהמשמעות של התרגום שונה לחלוטין מהמקור.)

    • וואו, עברו 8.5 שנים מאז! אוקיי, אני רואה ש א) באמת טעיתי בתרגום מגוף שלישי לראשון ב) כמובן ש- jamás זה “לעולם” ורק כמשחק מילים תרגמתי “חמס”, כמו שהוגים את המילה הזאת, אבל משום מה לא הוספתי הסבר למטה… אז תיקנתי כדבריך!
      נ”ב במקור היה כתוב:
      “איני מכיר משוררים כופפי-ברך,
      שאינם זועקים חמס למול הפשע!”
      ועכשיו לחוקרי הנוסח יהיה מקום להתגדר בו בחקר גלגולי המסירה השונים של הפוסט, ושכבות העריכה שלו המייצגות אסכולות שונות:)

ענני נא!