אלוהים לא משחֵק – אלוהים גם לא מתכנן

אזהרת מסע + אמ;לק

הפוסט הזה, כמו קודמו, עוסק בנושאים שרחוקים אם במעט ואם בהרבה מעולמו הצר של הבלוג. אז לטובת הקורא הסביר, שנושאים כמו אבולוציה, המפץ הגדול וסתירות בין תורה למדע מעניינים אותו בערך כמו ראיון בין זמיר כהן לאמנון יצחק, הריני לאמ;לק את תכולת הפוסט – שרובו מתכתב עם תיאוריית התכנון התבוני שתורגמה לעברית ע"י מיכאל אברהם בספרו "אלוהים משחק בקוביות":

***
בפראפראזה על האימפריה הרומית הקדושה, תיאוריית התכנון התבוני אינה תיאוריה, אין בה תכנון ואין בה תבונה: מדובר באנטי-טיעון, או בטיעון ריק – ובוודאי שלא בתיאוריה במובנה המדעי או הפילוסופי; ה"תכנון" שהיא מדברת עליו אינו תכנון, אלא התערבות אקראית שלא ניתן להסביר אותה מבחינה פיזיקלית; וה"תבונה" העומדת מאחוריה אינה ניתנת להבנה, לפחות לא על ידי בני אדם.
אהה, ויידרש עוד פוסט כדי לסגור את כל הפינות הפתוחות…

*** קראו עוד

אלוהים לא משחֵק – על אלוהים, בריאה ואבולוציה

בחודשים האחרונים יצא לי להתעמק קצת (=ספרי מדע פופולרי:) בביולוגיה. כן, הדבר הזה עם תאים, מיטוכונדריה, גנטיקה וכל זה. ומכיוון שאין לך כל ספר וספר שעוסק בביולוגיה שאינו מזכיר אם במעט ואם בהרבה את ת[יא]ור[יי]ת האבולוציה ונגררותיה, חזרתי לעיין גם בה, ובוויכוחים האינסופיים לגביה, מאז היות דארווין.
בין כך ובין כך, ניסיתי לסכם לעצמי מה בעצם המשמעות של החיים, היקום וכל השאר, בדגש על בריאת העולם ומוצא האדם, לאור התיאוריה הזו – ומה יותר מתאים מפתיחתו של ספר בראשית, המציג את התיאוריה היהודית בנושא, מאשר להגג קצת בנושא הנדוש הזה? קראו עוד

חיבוט ערבות – בין אסכטולוגיה לאנתרופולוגיה

הושענא רבה כיום הדין העתידי

הושענא רבה כיום הדין העתידי

לפני שנתיים הצעתי הסבר אסכטולוגי חסר תקדים למהותו של יום הושענא רבה, המסביר לראשונה בתולדות היהדות את כל המנהגים החריגים והמוזרים הקיימים בו – החל מהמנהג לחפש את צל הראש לאור הלבנה, דרך "קול מבשר" וחביטת הערבות, ועד לפרידה מהסוכה בברכת "שנזכה לישב בסוכת עורו של לויתן". בקצרה, טענתי שהו"ר הוא היום האחרון של אחרית הימים ובו העולם, כפי שאנו מכירים אותו, עתיד להיעלם ואנחנו נעבור ל'יום השמיני', קרי, העולם הבא (או משהו כזה). חיבוט הערבה – בו אתמקד בשורות הבאות – הוסבר כרמז לנצחון ניסי במלחמה, כמפורש במל"ב יג ("לְהַכּוֹת חָמֵשׁ אוֹ שֵׁשׁ פְּעָמִים"), או לעשיית דין ברשעים, שנמשלו לערבה.
קראו עוד

יָפָה כַלְּבָנָה – על זוגיות יהודית ותרבות המערב

moon_loveלפני כמה שבועות, במעין הכנה לט"ו באב, השתתפתי בסדנת זוגיות מצויינת של אילן והילה יפרח (לא, אני לא מקבל אחוזים:), ותוך כדי עלו בי מחשבות מהורהרות על מקורותיה של הזוגיות היהודית. מנחי הסדנה הסתמכו לא מעט על תובנות, כלים ומחקרים מליבה של 'תרבות המערב' (שיטת אימאגו, ג'רי צ'פמן, ג'ון גוטמן ועוד), אבל ניסו לעטוף את הכל בתפיסה יהודית אותנטית המלווה פה ושם בציטוטים מהמקורות. הבעיה היא שאין כל כך מה לצטט. בספר המלווה את הסדנה יש ציטוטים לא ממש קשורים מהאדמו"ר מפיאסצנה (על אנוכיות), מספר שמות (על הכרובים), ממדרש רבה (על אדם שנתן צדקה לגרושתו), מרבי נחמן (על נקודת הטוב) וכן הלאה – אבל אין כמעט שום מקור יהודי רשמי שמדבר פשוט על זוגיות!

קראו עוד

אתונו של בלעם vs סוסו של אכילס

התורה מחזיקה בשיא ספרותי מעניין, שמעולם לא זכה להכרה רשמית: יש בה את המספר הגבוה ביותר של דיאלוגי אדם-חיה לכמות מילים נתונה. המספר, אגב, הוא שניים: הדיאלוג בין הנחש לחוה (בראשית ב) והדיאלוג בין בלעם לאתונו, בפרשת השבוע הנוכחית (במדבר כב). אל תנסו להיראות מופתעים, אני מניח שזה לא ממש עניין אותכם – אבל בכל זאת, מוזר ככל שזה יישמע, בכל הספרות האֶפִּית של המזרח הקדום יש סה"כ 2-3 דיאלוגים בין בעלי חיים לאדם – וצריך לזכור שהספרות הזו כוללת טקסטים בהיקף עצום, ממסופוטמיה דרך אוגרית ועד חת ומצרים העתיקות.

לעובדה המוזרה הזו התוודעתי בעודי מעיין במאמר מרתק של חוקר המקרא ג'ורג' סברן (George Savran, יהודי ואפילו דתי, אגב) בו הוא משווה בין סיפור האתון לסיפור הנחש. כידוע, כשקוראים מאמר הכי חשוב זה הערות השוליים – ואכן בהערה 17 מצאתי כתוב שדיבור אנושי-חייתי הוא נדיר מאוד בספרות המזרח הקדום; והראיה, שאותו סברן מעיד שם שהוא מצא רק 2 דוגמאות כאלו, בספרות המצרית העתיקה. כמובן שלא סמכתי עליו, אלא רצתי מייד לבריטיש מוזיאום לקרוא בעצמי בלוחות החימר האכדיים ש… קראו עוד

לֹא חֲמוֹר אֶחָד – על חמור(י)ו של הנביא הזקן

תלונתו של משה בפרשת השבוע, "לֹא חֲמוֹר אֶחָד מֵהֶם נָשָׂאתִי", הזכירה לי שעוד לא זיכיתי את הרבים בפרק מהדוקטורט שלי* העוסק בחמור(ים) המופיע(ים) שוב ושוב בפרשיה המוזרה של איש האלהים והנביא הזקן, אי-שם במלכים א יג. באופן מפתיע, הרקע לפרשיה הזו מזכיר בקווים כלליים את פרשת קורח, אז לטובת אלו שלא קראו לאחרונה את מלכים א, הנה תקציר האירועים:
* לפרקים הקודמים – ראו תחת תגית 'אדם ובהמה' באתרא הדין, או גללו לסליידר שבסוף הפוסט. קראו עוד

שָׁלֵם – עיר הבירה העברית

בכל הקשור לשמות ערי בירה, מדינות העולם מתחלקות, בגדול, לשניים: אלו שיש להן הסבר, ואלו שהמציאו להן הסבר. באופן קצת מפתיע, לסוג הראשון משתייכות דווקא הערים העתיקות יותר, שהקמתן לוטה בערפילי ההיסטוריה: אתונה נקראת על שם האלה אתנה (אם כי יש שאומרים ההיפך), רומא על שם רומולוס ו\או רֶמוס, אֶדוֹ (טוקיו הקדומה) אינה אלא "שפך נהר" ובייג'ינג אינה אלא "הבירה הצפונית". דווקא ערים חדשות יותר מתקשות להסביר את מקור שמן – האטימולוגיה של לונדון, פריז, ברלין ומדריד, למשל, אינה ברורה (עיינו בוויקי האנגלית) למרות שהן הוקמו "רק" לפני אלף-אלפיים שנים.

ירושל(י)ם?

Jerusalem_logoומה קורה אצלנו? ובכן, למרות עתיקותה של העיר ירושלים, לא זו בלבד שמקור שמה לא ברור, אלא אפילו דרך כתיבתה והגייתה לא ברורה: בנ"ך היא נכתבת בדרך כלל ירושלם, אבל פה ושם חדר הכתיב המאוחר "ירושלים", ובהתאם לכך הניקוד בכל הנ"ך נקבע לצורה הבלתי אפשרית "ירושָׁלִַם", למעט בספרי עזרא ודניאל שם נותרה הקריאה הארמית "ירושלֶם"…

קראו עוד