וכאן הבן שואל – הקושיה ההיסטורית של יציאת מצרים

תמיד אהבתי ללמוד תורה. אך עם השנים, ככל שהעמקתי גם בלימודי היסטוריה ופילוסופיה, גיליתי כי קשה לי יותר ויותר להאמין בגירסה המסורתית של יציאת מצרים. אני פשוט לא יכול לקבל סיפור עם מכות וניסים, קריעת ים ומן הנופל משמיים, כהיסטורי.
אני עדיין חש קשור לאלוקים, כמו גם לתורה ולמצוות (אני אדם דתי), והייתי רוצה לחוות ליל סדר רוחני.
כיצד אני יכול לקרוא באופן משמעותי את ההגדה, ולדבר על סיפור שאינני מאמין שהתרחש במציאות? (וככל שילדיי יגדלו, זו תהפוך להיות שאלה דוחקת עוד יותר).

את השאלה הזו הציגו עורכי האתר המכובד TheTorah.com, בשם אחד הקוראים, וזיכו אותנו בלא פחות מחמש תשובות מרתקות, מחמש דמויות רבניות-אורתודוקסיות (!)

קראו עוד

“נאמרה על הסדר” – על אי-הסדר בסדר העבודה

 מי שקורא את פרק טז בפרשת השבוע, הלא הוא “סדר העבודה” של הכהן הגדול ביום כיפור, חש שמדובר באמת ב’סדר’ – טקס ערוך בדקדקנות, המתנהל שלב אחרי שלב בצורה מסודרת, מפסוק ג עד פסוק כח.
הבעיה מתחילה בדברי חז”ל על פסוקים כג-כד שבסוף ה’סדר’: כג וּבָא אַהֲרֹן אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וּפָשַׁט אֶת בִּגְדֵי הַבָּד אֲשֶׁר לָבַשׁ בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ וְהִנִּיחָם שָׁם. כד וְרָחַץ אֶת בְּשָׂרוֹ בַמַּיִם בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ וְלָבַשׁ אֶת בְּגָדָיו וְיָצָא…
ועל כך נאמר במסכת יומא (לב ע”א):

תנו רבנן: “ובא אהרן אל אהל מועד”. למה הוא בא? אינו בא אלא להוציא את הכף* ואת המחתה. שכל הפרשה כולה נאמרה על הסדר חוץ מפסוק זה.
מאי טעמא?
אמר רב חסדא: גמירי, חמש טבילות ועשרה קידושין טובל כהן גדול ומקדש בו ביום. ואי כסדרן לא משכחת להו אלא שלש טבילות וששה קידושין.
* הכף – זו תוספת של חז”ל, שמתבקשת מבחינה טכנית – אך הפס’ מזכיר רק מחתה.

קראו עוד