אחרי הסקירה הכללית של הספר “בעיני אלוהים ואדם”, חשבתי לשתף איתכם את הסיכום המפורט יותר של המאמרים שבו – וכך לסייע למבקרים (לטוב ולמוטב) להבין טוב יותר מה בעצם יש בספר לפני שקופצים למסקנות לגביו, ואולי גם לעזור למי ש(כמוני) מוצא את עצמו עם כמה דקות פנויות מול ספר גדול וכבד ותוהה מה לקרוא קודם…
מכיוון שהערתי בפוסט הקודם בגנות ‘האסכולה הישראלית’ שנמנעה מלנקוט נימה אישית במאמריה, אמרתי לעצמי ‘קשוט עצמך’ והוספתי בסוף כל סיכומון את דעתי האישית לחלוטין על המאמר.

תיהנו!
קראו עוד ⇐

אם יורשה לי להפליג לעתיד הרחוק, אני משער שבניתוחי הפוסט-מורטם של התמודדות האורתודוקסיה היהודית בתקופה הפרה-גלאקטית עם מחקר המקרא, ייזכרו העשורים הראשונים של המאה ה-21 ככאלו בהם הבשיל המהפך – שאז יהיה ברור מאליו – מהאמונה האורתודוקסית הקלאסית בתורה מן השמיים לאמונה מורכבת יותר של ‘שמיים בתורה’.
וכך אולי ייכתב באחד מאותם ספרי פוסט-מורטם (‘יהדות כדור הארץ – בין שימור לשינוי’, מעלה-מאדים, 2102):

המאה הקודמת נפתחה בוויכוחים פנים-דתיים מרים שראשיתם בחוברת שהוציא הרב צבי טאו, מראשי הזרם שכונה אז ‘חרדי-לאומי’, ובו תקף בחריפות את לימוד התנ”ך האקדמי ואפילו את זה הישיבתי שאינו לפי מסורת חז”ל. רבנים מזרמים דתיים מתונים יותר הגיבו לדברים, והפולמוסים שהתפתחו בעשור הראשון של המאה וכונו “תנ”ך בגובה העיניים”, הובילו בעשור השני להוצאתם של כמה ספרים שחשיבותם התבררה רק בדיעבד – הראשון היה ‘הויה או לא היה’ (עין צורים IL 2011) שחובר ע”י רב אורתודוקסי, והציע תיאולוגיה ‘רזה’ – מעורפלת אך חדשנית – לשאלת תורה מן השמים; שנתיים לאחר מכן יצא הספר ‘עד היום הזה’ (ת”א IL 2013), שחובר גם הוא ע”י רב אורתודוקסי, והציג לראשונה חלק נכבד מטענות ביקורת המקרא בצורה גלויה וכנה, דבר שהיה חסר תקדים בעידן ההוא; ושנתיים מאוחר יותר יצא לאור הספר ‘בעיני אלוהים ואדם’ (ירושלים IL 2015) שהכיל כבר מספר רב של מאמרים שנכתבו על ידי רבנים וחוקרים אורתודוקסיים – שרובם טענו בצורה זו או אחרת שניתן להיות יהודי מאמין גם בידיעה שהתורה אינה מהשמים במובנה הפשוט…

קראו עוד ⇐