ראש חודש – מועד מקראי שנשכח

היום (א’) הוא ראש חודש סיוון – אבל בעולם הדתי, אתמול היה יום חשוב הרבה יותר: ערב ראש חודש סיוון!
אין לך כל קבוצה וקבוצה בווצאפ, ואין לך כל אתר ואתר של מגזרי חובשי הכיפה\ירמולקע\בובו שלא נזכרו להזכיר בהם את המסורת הידועה על אמירת תפילת השל”ה בערב ראש חודש סיוון דווקא.

ואמנם התפילה אינה של השל”ה עצמו, אלא של “אחד המדקדקים הדבקים בה'”, אבל השל”ה הוא זה שהוסיף מליבו את החידוש הגדול לפיו יש לומר את התפילה הזו דווקא בערב ראש חודש סיוון:

לבי אומר שעת רצון לתפלה זו בערב ר”ח סיון הוא החודש שבו נִתנה התורה ואז נקראים בנים לה’ אלקינו וראוי לישב בתענית ביום ההוא” (תמיד, פה ע”א).

מתישהו הפכה הערת השוליים הזו מאמצע המאה ה-16, למנהג יהודי קדוש – למעט התענית המומלצת, כמובן. ואני מניח שעוד כמה שנים נזכה לראות דוגמגישה מתחזקת ו\או סלב בשקל שמעלים סטורי עם התפילה (ולמטה קוד קופון לרכישת עותק מודפס עם הקדשה;)… קראו עוד

האם נשים חייבות בעשר הדברות?

הפסוקים הראשונים של פרשת תזריע עוסקים בדיני היולדת – למעט חריג אחד, והוא פסוק ג:

(ב) …אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים כִּימֵי נִדַּת דְּו‍ֹתָהּ תִּטְמָא.
(ג) וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ.
(ד) וּשְׁלֹשִׁים יוֹם וּשְׁלֹשֶׁת יָמִים תֵּשֵׁב בִּדְמֵי טָהֳרָה…

ראשית, הפסוק לא עוסק באשה אלא ביילוד הטרי; ושנית, הפועל “יִמּוֹל” הוא היחיד שמופיע בלשון זכר ולא בלשון נקבה!
הפירוש המקובל הוא כי “דין זה הובא אגב אסוציאציה, ללא קשר ענייני לכאן. משהוזכרו שבעת ימי הטומאה של היולדת, נקשר אליהם היום השמיני על סמך הזיקה הספרותית בין המספרים שבעה ושמונה” (עולם התנ”ך, עמ’ 84).
א-ב-ל, עיון בתרגומים מגלה משהו הרבה יותר מעניין. קראו עוד

עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל – שניים שהם אחד?

מצבת מרנפתח

כידוע, הראשון שהגדיר את בני ישראל כעם, היה פרעה, ממש בתחילת ספר שמות:

(א, ט) וַיֹּאמֶר אֶל עַמּוֹ הִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַב וְעָצוּם מִמֶּנּוּ

בצירוף מקרים מפליא, גם מחוץ למקרא היה זה מלך מצרי דווקא שהכיר לראשונה בישות אתנית בשם ישראל:

ישראל הוּשַׁם אין זרע לו (מצבת מרנפתח)

עם זאת, בדברי פרעה “שלנו” יש חידוש מהותי יותר – הוא למעשה מכתיר את המשפחה הקטנה של בני יעקב – הלא הם “בְּנֵי יִשְׂרָאֵל” – כעם שווה-ערך ל”עַמּוֹ” שהוזכר בתחילת הפסוק! אם נשים לב, המונח “בְּנֵי יִשְׂרָאֵל” בספר בראשית מיוחס תמיד לבני יעקב (למעט האנאכרוניזם הידוע של “לִפְנֵי מְלׇךְ מֶלֶךְ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל” ואולי גם “עַל כֵּן לֹא יֹאכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת גִּיד הַנָּשֶׁה”), אבל מהכרזת פרעה ואילך, המונח בני ישראל מיוחס תמיד למה שאנחנו קוראים עם ישראל. כמובן שזה צפוי, כי כבר בפסוק ז הודגש כי “בְנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ…” – כלומר, ממשפחה קטנה של בני יעקב הם הפכו לעם גדול, וברור שמכאן ואילך המונח הזה יתייחס תמיד לעם, אבל הנה מקום איתי להעיר על תופעה מעניינת שלמיטב ידיעתי לא נבחנה בפירוט – והיא ההבדל בין העם לבין בני ישראל. קראו עוד

למה ד’ שלח קורונה? התשובה המקר(א)ית

ש: למה ד’ שלח לנו קורונה?
ת: אינינו יודעים. כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי. כאשר גבהו שמים מארץ, כן גבהו מחשבותי ממחשבותיכם.
ש: אז מה יהיה?
ת: ד’ מקדים רפואה למכה. נותן שלג כצמר – הוא שולח שלג רק באותה מידה שיש לאדם צמר כדי להתלבש. כפור כאפר יפזר – הוא שולח כפור באותה מידה שיש לנו אש שיוצר אפר. (הרב שלמה אבינר)

הן השאלה והן התשובה היו יכולות להיפלט אוטומטית ממחשב שיוזן, נניח, בספרות הדרשות היהודית לדורותיה, ו\או בגליונות פרשת השבוע מכל המגזרים הדתיים. אין כאן לכאורה שום חידוש: השאלה מניחה שהקורונה נשלחה ע”י ה’ (או ע”י ד’, לפי גרסת הנוסח לעיל:) מסיבה מסוימת, והתשובה מניחה שאכן יש לכך סיבה; אמנם היא נשגבת מבינתנו, אבל מכיוון שה’ עשה זאת הוא בוודאי תכנן מראש גם את המענה.
לי אישית נראה די ברור שאסון הקורונה הוא דוגמה קלאסית לאסון מקרי: איזשהו סיני חובב עטלפים בקצה העולם, שבמחי ביס אחד עצר את כל העולם מלכת, ללא שום התראה שלא לדבר על הצדקה אלוהית. רמת הפגיעה באנושות היתה גבוהה כל כך, והשרירותיות של התפשטות המחלה שלא הבחינה בין צדיק לרשע היתה מתסכלת כל כך, שכל ניסיון להבין “למה ד’ שלח לנו קורונה” הוא בבחינת לעג לרש. אבל עם כל הכבוד לי – יוותר מעניין לבדוק מה דעת המקרא בנושא?

קראו עוד

תהלים בנוסח ספרד

בין שאתה יהודי פשוט שאומר קפיטלאך תהלים בתפילה ו\או בבית הקברות, בין שאתה נוצרי פשוט שמזמר תהלים בכנסיה, ובין שאתה חוקר מקרא ממוצא ארי, תהלים הוא ללא ספק ה-ספר המקראי האהוב ביותר. כמות הפירושים על הספר היא בלתי נתפסת, החל מפירוש תהלים של רבי (ע”ז יט:), דרך פירושי אבות הכנסיה ועד הפירוש לעשרת פרקי התיקון הכללי של ר”נ מברסלב. לפופולריות העצומה שלו תרמה גם העובדה שמדובר למעשה בקובץ שירים, שחלקם הגדול הולחנו במהלך השנים – ממזמורים גרגוריאנים עתיקים, דרך קנטטות של באך, וכלה בשירים מודרניים כמו “Rivers of Babylon” (קלז) ואפילו “Shadow of Deth” (כג) בגרסת רוק כבד (!) של Megadeth.

תהלים בנוסח ספרד (=פלמנקו)

ולמרות כל הפופולריות העצומה הזאת, לא זכיתי לראות עד היום אף מפרש, חוקר או תילים-זאגער ששם לב לקווי הדמיון המפתיעים בין מזמורי התהלים לבין… מזמורי הפלמנקו, ואף אני הק’ כשכתבתי על הפלמנקו כשריד של המוזיקה העברית המקורית לא זכיתי להבחין בכך.

מה זה באמת פלמנקו?

מה זה באמת פלמנקו?

[אתנחתא מוזיקלית – אני מנחש שכישראלים מצויים, המושג שלכם על פלמנקו הוא בערך המושג של יליד אינדיאני על מוזיקה חסידית – אז אולי תשקלו לקרוא את דבריי אלה ואז לחזור לכאן?]

כבר חזרתם?! טוב, שיהיה… בקיצור, הפלמנקו הוא עולם תרבותי רחב ועמוק, שחלק ממנו בא לידי ביטוי בשירה, נגינה וריקוד. מה שמעניין הוא, שעולם השירה של הפלמנקו די שונה ממה שאנחנו מכירים במוזיקה המערבית – לא (רק) באקורדים או בטכניקות הנגינה, אלא (גם) במילים ובדרכי ההבעה.
ומה שיותר מעניין הוא, שהמאפיינים המיוחדים של הפלמנקו, הם בדיוק אותם אלו של מזמורי תהלים! יש לי אפילו הוכחה נפלאה לכך, אבל שולי הפוסט הזה צרים מלהכילה, לכן אנסה לתמצת הכל בשלושה סעיפים קצרים, יחסית: התוכן, הכותרות, והמבנה הכללי. קראו עוד