אני גיטרה – Soleá (או: למה לכתוב כשאפשר לנגן?)

בתקופה האחרונה לא כתבתי כמעט בבלוג – וכשנשאלתי למה התשובה הפשוטה היתה: כי אין לי מה לכתוב! ואז נזכרתי שאי-אז ב- 2018 עשיתי הפסקה דומה, ואז ציטטתי את דיימון ראניון במאמרו המושחז ‘קול דממה דקה’, מלפני כ-100 שנה (!)

ובכן, שתיים הן הסיבות לפרסומי הבלתי סדירים, והאחת מהן היא פיסית גרידא. אולם החשובה ביותר היא — העובדה שאין לי דבר לאמרו בטור היומי שלי. זמן רב היססתי לפני שהודיתי בכך בגלוי… וידוי זה עלול לקפח את השיגרה הקבועה, הנהוגה כיום, לפיה אם אין לו לכתב הטור היומי דבר לאמרו — הריהו יושב ואומר אותו…

אני מקנא בברנשים הללו, אשר — כשאין להם מה לכתוב או לומר, הרי הם יכולים לפנות בקלות לענין חוסר־העבודה, או הבעיה הרוסית [כך במקור! עולם כמנהגו…], או סתם לתקוף את הממשלה הנוכחית [כנ”ל!], או — לסדר מחדש את עסקי העולם מקצה ועד קצה, לאחר שתסתיים המלחמה. על הנושא האחרון, רבותי, ידוע לי מעט כל כך שאינני מסוגל אפילו לא לומר עליו מאומה, כפי שיכולים כמה מחבריי, היודעים לא לומר על כך מאומה לאורך שמונה או תשע מאות שורות ליום
(בתרגום א. כרמי)

קראו עוד

ויהי כנגן המנגן – חוֹסֶה וטוֹמאטיטוֹ בארץ הקודש

José Mercé y Tomatitoמארק טוויין נהג לספר שבגיל 14 הוא היה בטוח שאבא שלו הוא אידיוט מוחלט. רק בגיל 20 הוא הופתע לגלות כמה אבא שלו הספיק ללמוד ב-6 השנים האלה…:)  נזכרתי באנקדוטה הזאת שלשום, אחרי שזכיתי לנכוח בגוף ובנפש בהופעת פלמנקו נדירה שנערכה בארץ הקודש – ונדהמתי לחזות באולם האשדודי על שני יציעיו, כשהוא מלא עד אפס מקום במאות רבות של אנשים מגיל 9 עד 99 (בערך), שבאו לשמוע ולראות פלמנקו “טהור”.

תמיד אני נוהג לקטר שבישראל כולם אידיוטים מוחלטים בכל הקשור לפלמנקו – מילה שהאסוציאציה היחידה לגביה אצל 99% מהישראלים היא רקדניות מצועצעות עם קסטנייטות – והנה הופתעתי לגלות כמה למדו הישראלים בשנים המועטות מאז התחלתי לכתוב על פלמנקו בבלוג:) קראו עוד

יאגוֹ סאנטוֹס ועתיד הפלמנקו

“עסוֹק בספרים הרְבּוֹת לא טוב” ולכן אמרתי לנפשי לחזור קצת למוסיקה =פלמנקו, שבסופו של דבר היתה כאן לפני התנ”ך ותישאר כנראה גם אחריו…
שמתי לב שבכל הפוסטים שקשורים לפלמנקו אני מתרפק על אמני העבר – שמטבע הדברים חשופים הרבה יותר לציבור וזוכים למאות אלפי צפיות ביוטיוב – ולא באמני ההווה; מה שמעורר את השאלה – האם יש עתיד לפלמנקו = מוסיקה ‘עממית’ מורכבת ומתוחכמת?
(ומי ש[עדיין] חושב שפלמנקו = רקדניות עם קסטנייטות – שייכנס דחוף לכאן!)

Yago_Santos

יאגו סאנטוס – Yago Santos

והנה לאחרונה נתקלתי בהופעה חיה של בחור ספרדי בשם יאגוֹ סאנטוֹס (Yago Santos) ונפלתי מהאוזניים כמו ש(לא)אומרים – נער הייתי וגם ראיתי לא מעט גיטריסטי פלמנקו מופלאים, אבל בבחור הזה היה משהו מיוחד! ואכן, אחרי שיטוט קצר גיליתי שהוא לא סתם (עוד) אנדלוסי שגדל עם גיטרה ביד – כאלו יש לא מעט בספרד, וזה דבר מפליא בפני עצמו –  אלא גיטריסט עם “השכלה” קלאסית, שלמד אצל אחד מאמני הפלמנקו הגדולים והמיוחדים, הגיטריסט והמלחין רָפאֵל ריקֶני (Rafael Riqueni).
התוצאה המיוחדת ניכרת לאוזן, וקשה להסביר אותה במילים…
קראו עוד

סוֹלֶאָה דה קוֹרדוֹבָּה לימות החורף

במקום להתעמק במחקר המקרא, בימים חורפיים כאלו עדיף פשוט לשמוע את יצירת הפלמנקו הקלאסית הזו, שמתחילה בטפטוף עדין ומסתיימת בקול סועָה וסער (יחסית לגיטרה אחת :).
הקטע הוא בסגנון סוֹלֶאָה (Soleá), אחד מהחשובים והמרכזיים ביותר בפלמנקו, ה’אמא’ של סגנון הבּוּלֶרִיָה המפורסם יותר, עליו כתבתי כאן.
קראו עוד

בּוּלֶרִיאַס – פלמנקו על רגל אחת

Diego_el_Cigala

אומרים שה’אמא’ של הפלמנקו היא הסוֹלֵאָה (Soleá). אבל בשבילי, האמא של הפלמנקו היא הבּוּלֶרִיָה (Bulería).
(אמן הפלמנקו, דייגו אל סיגאלה)

קראו עוד