מזה כמה וכמה (וכמה) שנים שאני עובד על קובץ Word ענק ובו הערות נוסח לכל התנ”ך – מדובר בכ- 800 עמודים שמכילים כרבע מיליון מילים = כמיליון וחצי תווים, וזה נראה בסוף ככה:

בזמנו (2014!) העליתי חלק מהערות הנוסח שהיו לי אז על התורה וההפטרות לפוסט הזה, אבל כמו שתוכלו לראות מדובר במשהו די עלוב יחסית, מה גם שהוא הכיל כאמור רק חלק מההערות וגם הן ללא ניקוד.
אז לפני כשנה+ סיימתי לאסוף את הערות הנוסח המלאות לכל התנ”ך, כולל ניקוד מלא ועיצוב סביר, והתחלתי לחשוב על דרך להנגיש את התוצר לציבור הרחב (האמת שהוא די צר) שעשוי להתעניין בזה – במטרה לאפשר למשל לחפש הערות נוסח לפסוק מסוים, או לפרק מסוים, או לחפש מילה מוזרה (חנמל), או למצוא דוגמאות לשינויי נוסח שנמצאו במגילות קומראן (קו’) או בחומש השומרוני (שו’), או דוגמאות להפלוגרפיה (הפלו’) ודיטוגרפיה (דיטו’)… ואין לדבר סוף.

קראו עוד ⇐

_{הפוסט הזה מתחיל כאן:}

אָז יְדַלֵּג פִּסֵּחַ – על דילוגי אותיות בתורה (חלק א)

בחלק א’ הצגתי את הטענה הדי מדהימה בדבר תופעת דילוגי האותיות בתורה: משהו שהתחיל כהצהרות כוללניות של חז”ל, הרמב”ן והגר”א, והגיע עד כדי תחזית של רצח רבין בשלהי המאה ה- 20. גולת הכותרת היתה מאמר אקדמי למהדרין שפורסם ב- 1994 בכתב העת Statistical Science ע”י פרופ’ אליהו ריפס וד”ר דורון ויצטום (בסיוע יואב רוזנברג – ועל שמם הוא נקרא בד”כ “המאמר של WRR”). המאמר, המבוסס על עבודה שבוצעה כמה שנים קודם לכן, הוכיח לכאורה כי תופעת דילוגי האותיות אכן קיימת – לפחות בספר בראשית – למרות שמבחינה סטטיסטית הסיכוי לקיומה שואף ל-0.

הפרופסורים עולים להתקפה

כזכור, עורך כתב העת הקדים תרופה למכה וכתב שהמאמר מתפרסם כ”חידה מאתגרת” (challenging puzzle) עבור הקוראים – שכן מצד אחד הלקטורים התקשו להאמין בכך שספר בראשית מכיל מידע מוצפן, ומצד שני, המאמר מציג ניסוי מוכח ומגובה במשוואות. ואכן, ארבעה קוראים חרוצים של כתב העת נענו לאתגר וניגשו למלאכה המפרכת של שיחזור הניסוי ובדיקתו, ואלו שמותם (כולם פרופיסורים גמורים): מיה בר הלל, גיל קלעי, דרור בר-נתן וברנדן מקיי.

קראו עוד ⇐

בהמשך להרצאה הקודמת** על הנושא המרתק של נוסח המקרא, הגיע הזמן להשלים כמה נושאים ובראשם ההתמודדות התאולוגית עם תיקוני הנוסח. על הדרך אציג כמה מחידושיו המבריקים של נפתלי טור-סיני ו… אסביר לעצמי ולכם סוף סוף מה זה כל הסיפור המוזר והמעניין של דילוגי האותיות בתורה ואיך זה בדיוק מסתדר עם נושא הנוסח (רמז – זה לא.)
כל זה יקרה בשלישי הקרוב, 7/7, בשעה 21:00 – בזום:

https://us04web.zoom.us/j/73556532079?pwd=QmdMVnJVOEliZ3NscEhDN0pKUW1GQT09 
סיסמה = 77
קראו עוד ⇐

כידוע הקפידו בקהילות ישראל על קריאת המגילה לפי הנוסח ה’נכון’ ושמיעת כל מילה ומילה בה. כרגיל, האשכנזים הלכו עם זה עד הסוף, ובשל שתי תקלות היסטוריות קלות, נהגו האשכנזים לחזור ולקרוא פעמיים את המילים (ח, יא) “לְהַשְׁמִיד וְלַהֲרֹג | לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד” וכן (ט, ב) “וְאִישׁ לֹא עָמַד לִפְנֵיהֶם | בִּפְנֵיהֶם” – למרות שהגרסה השנייה היא טעות נוסח ברורה שהשתרבבה אי-אז בהדפסת מקראות גדולות ע”י יעקב בן חיים (שאגב, התנצר בסוף ימיו). ועד כדי כך גברה תאוות הנוסח ה’נכון’, שהוסיפו טעות על טעות ובקריאת פרשת זכור (דברים כה) הקפידו האשכנזים לכפול גם את המילה “תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר | זֶכֶר עֲמָלֵק”, כאשר הגרסה הראשונה (והנכונה!) נהגית “זֵייכר”, והשנייה נהגית כמבטא הישראלי הרגיל. הטעויות הברורה בשני המנהגים האלה כבר הוצגו במאמר שנון ונוקב מאת הר”ב ברויאר, שסיכם לגבי שניהם:

כאשר אנחנו קוראים את המגילה על -פי נוסח כל רבותינו נשמתם עדן, אנחנו גם מקימים גלעד ומזכרת נצח לאותו מומר משומד, שתרם לנו את הנוסח המשובש שלו. יימחה זכר עמלק, אבל ייזכר לעד המומר בן אדוניהו (שמו המלא: יעקב בן חיים בן יצחק בן אדוניהו) – בצד בן אשר, בן מיימון ורבותינו, זכר כולם לברכה?!

נראה אפוא, שהגיעה השעה להחזיר עטרה ליושנה. נחזור אל מנהג אבותינו הקדושים, כפי שהיה מוחזק בידיהם מימות עולם. נקרא את פרשת זכור כפי שנקראה בידי כל גדולי אשכנז מאז ומתמיד. אל נטיל ספק בנוסח המקרא במקום שהספק לא שלט בו מעולם! נמחה את זכר עמלק – דרך ודאי ולא דרך ספק!

קראו עוד ⇐