רקוויאם ספרדי – 5 שנים להסתלקותו של פאקו

Paco_de_Lucia_1947_2014היום לפני 5 שנים (26/2/14) נפטר מהתקף לב מפתיע פאקו דה לוסיה, כשהוא בן 66. למי שחדש כאן בבלוג אזכיר שפאקו היה גדול אמני הפלמנקו* מאז ומעולם, אחד מגדולי הגיטריסטים מאז ומעולם, והאיש שהצליח במו 10 אצבעותיו להפוך את הפלמנקו מתופעה אקזוטית שולית יחסית, לאחד הזרמים החשובים במוזיקה המערבית המודרנית (למעט בישראל הלבנטינית:).
*כהרגלי אפנה את מי שחושב שפלמנקו הוא רקדניות עם קסטנייטות, לפוסט הזה, הזה ואולי גם הזה.

מכיוון שידי חובת הספד קצר יצאתי בפוסט “אני גיטרה” שכתבתי אז, הנה כאן מקום איתי להרחיב קצת לגבי התרומה יוצאת הדופן של פאקו לעולם המוזיקה בכלל והפלמנקו בפרט. קראו עוד

יאגוֹ סאנטוֹס ועתיד הפלמנקו

“עסוֹק בספרים הרְבּוֹת לא טוב” ולכן אמרתי לנפשי לחזור קצת למוסיקה =פלמנקו, שבסופו של דבר היתה כאן לפני התנ”ך ותישאר כנראה גם אחריו…
שמתי לב שבכל הפוסטים שקשורים לפלמנקו אני מתרפק על אמני העבר – שמטבע הדברים חשופים הרבה יותר לציבור וזוכים למאות אלפי צפיות ביוטיוב – ולא באמני ההווה; מה שמעורר את השאלה – האם יש עתיד לפלמנקו = מוסיקה ‘עממית’ מורכבת ומתוחכמת?
(ומי ש[עדיין] חושב שפלמנקו = רקדניות עם קסטנייטות – שייכנס דחוף לכאן!)

Yago_Santos

יאגו סאנטוס – Yago Santos

והנה לאחרונה נתקלתי בהופעה חיה של בחור ספרדי בשם יאגוֹ סאנטוֹס (Yago Santos) ונפלתי מהאוזניים כמו ש(לא)אומרים – נער הייתי וגם ראיתי לא מעט גיטריסטי פלמנקו מופלאים, אבל בבחור הזה היה משהו מיוחד! ואכן, אחרי שיטוט קצר גיליתי שהוא לא סתם (עוד) אנדלוסי שגדל עם גיטרה ביד – כאלו יש לא מעט בספרד, וזה דבר מפליא בפני עצמו –  אלא גיטריסט עם “השכלה” קלאסית, שלמד אצל אחד מאמני הפלמנקו הגדולים והמיוחדים, הגיטריסט והמלחין רָפאֵל ריקֶני (Rafael Riqueni).
התוצאה המיוחדת ניכרת לאוזן, וקשה להסביר אותה במילים…
קראו עוד

פלמנקו קלאסיקו

…מה שכן היה בתקליטים האלו זה הרבה זעם… הזעם שלי הגיע מהילדות – כשבעולם הפלמנקו, ויותר מחוצה לו, ועוד יותר בעולם הגיטרה הקלאסית, התייחסו לגיטריסטים של הפלמנקו בבוז מוחלט.
תמיד ניגנתי עם התסביך הזה, ועם הדחף להוכיח שמה שעשיתי היה ראוי. זה מה שהביא אותי לנגן במהירות כזו. והדבר הזה, המהירות, אי אפשר ללמוד אותו; זו דרך להילחם כנגד חוסר הביטחון והפחד.
(פאקו דה לוסיה, 1995)

הפלמנקו והמוסיקה הקלאסית

Paco_vs_Classic_Musicכבר מסוף המאה ה-19, היחסים בין הפלמנקו למוסיקה הקלאסית היו די חד-סטריים, שלא לומר לא-קיימים: המוסיקה הקלאסית פשוט לא ספרה את הפלמנקו ואם טרחה להתייחס אליו, היה זה ב”בוז מוחלט” כדברי פאקו. הפלמנקו מצידו נוגן על ידי אנשים שבקושי ידעו לקרוא, ומוסיקה קלאסית לא היתה בדיוק כוס המוחיטו שלהם… ואל תבלבלו בין פלמנקו לבין כמה יצירות קלאסיות ב’ניחוח’ ספרדי שדווקא הפכו ללהיטים קלאסיים (מ- Leyenda של אָלבֶּניס ועד כרמן של ביזה) – הפלמנקו ה’אמיתי’ היה רחוק מאוד מהן. הפלמנקו של סוף המאה ה-19 וראשית המאה ה-20 – העידן בו המוסיקה הקלאסית עדיין היתה הקריטריון לרמה מוסיקלית בכלל – היה פשוט ופרימיטיבי, גם מבחינה מוסיקלית ועוד יותר מבחינה חיצונית: חבורות של צוענים כהי-עור, רקדניות צבעוניות יתר על המידה וזמרים צרחניים יתר על המידה… הגיטרה שימשה כמעט אך ורק לליווי, בפריטות ‘גסות’ ובקצב מהיר מדי – ובהתחשב בעובדה שגם הגיטרה הקלאסית לא נחשבה כל-כך בעולם הקלאסי, ברור שגיטרת הפלמנקו היתה בתחתית הסולם, אם בכלל.

קראו עוד

פלמנקו ואמנות אחזקת המסורת

אתה מסתכל לאן אתה הולך והיכן אתה נמצא וזה אף פעם לא מסתדר, אבל אז אתה מסתכל אחורה להיכן שהיית, ונדמה שאיזשהו דפוס מתחיל להופיע. (ר”מ פירסיג, זן ואמנות אחזקת האופנוע)

בדיוק היום לפני שנה, ב- 26/2/14, נפטר מהתקף לב פתאומי גדול אמני הפלמנקו בעולם ואחד הגיטריסטים הווירטואוזיים בכל הזמנים, פּאקו דה לוּסיה (יליד 1947). וזו הזדמנות להביא מעט גאולה לעולם המורכב והעשיר של מוסיקת הפלמנקו ולמהפכה שיצר בה פאקו.
Flamenco_Tradicionאבל הפעם לא אטריח אותכם בדיבורים אודות הפלמנקו per se, אלא אציע לראות בו וביחסו לאמנות בכלל, מעין משל מאיר עיניים להתחבטות של הזהות היהודית בין מסורת להתחדשות. ואם תרצו במשפט אחד: לדעתי, היחס בין הפלמנקו למוסיקה המודרנית כמוהו כיחס בין היהדות לתרבות המערבית – ולכן כדאי לנו ללמוד משהו מתרומתו של פאקו דה לוסיה להפיכת הפלמנקו, שנתפס כמוסיקה צוענית פרימיטיבית, ל”אור לגויים”, כפשוטו.
קראו עוד