הפטרת “מחר חודש” – מתוך מהדורת “התורה ומקורותיה“

לקראת שבת בראשית, ובעקבות ההוצאה המחודשת לאור של מהדורת “התורה ומקורותיה” לחומש בראשית, חשבתי להעיד על עיסתי ולהציג את אחד הבונוסים הנחמדים והפחות ידועים במהדורה = הערות הנוסח להפטרות, המוצגות כ’הערות שוליים’ בצד העמוד.
בזמנו התלבטנו אם להוסיף את ההפטרות לחומש – עוד 25 עמודים תמימים! – אבל ראיתי בזה הזדמנות חגיגית להעניק לקוראים רעיונות מבריקים (יותר או פחות) לפתרון לא מעט קשיים לשוניים מעצבנים בהפטרות, ששפתן ממילא קשה ולעיתים אפילו מעורפלת.
אז אם תדפדפו היישר לעמוד 205 תיתקלו בהפטרה הראשונה, הלא היא הפטרת בראשית – אבל רגע! השנה (תשפ”ז) ר”ח חשוון יוצא בראשון-שני, ולכן ההפטרה שתיקרא בפועל היא הפטרת ערב ר”ח, “מחר חודש” – אז לשמחתכם הרבה דאגתי להוסיף גם את הפטרות ערב ר”ח + ר”ח ואפילו את הפטרת חנוכה, אם רק תואילו לדפדף לעמוד 220.
הייתי מסיים כאן, אלא שלמרבה הפלא יש מקוראי הבלוג כמה שעדיין לא זכו להביא את הברכה (וי”א: הקללה, היינו המחקר) אל ביתם – ואמרתי לאחוז במידותיו של הקב”ה, מה הוא בחינם וכו’, על כן אציג נא מן ההערות אשר עמדי לשתי ההפטרות בבחינת אפס קצהו תראה וכו’. קראו עוד ⇐

חומש בראשית – זמין לרכישה

אם גם אתם משתייכים לזרם הזה ביהדות, שההכנה העיקרית שלו לימים הנוראים היא הכנת חומר קריאה מעניין בכמות מספקת להעברת שני ימי ראש השנה + יום כיפור – אז יש לי בשורה בשבילכם:
חומש ה”תורה ומקורותיה – בראשית” זמין שוב לרכישה!
הפעם הרכישה תיעשה דרך בוקפוד, שמציעה גם משלוח ישיר עד הבית (המחיר המקורי – 135 ש”ח – הותאם כדי שעלות המשלוח תהיה עלינו) – ויש סיכוי טוב שאם תזמינו היום\ראשון זה יגיע אליכם עד ראש השנה הבעל”ט.

למעבר לדף הרכישה

נ”ב #1 אלה מכם שכבר רכשו אותו בשנה שעברה מוזמנים להציע לחברים \ בני משפחה המשוועים לעיסוק יהודי הולם בחגים – ובינתיים להחזיק מעמד עד אחרי החגים, אז צפוי לצאת לאור חומש שמות, שהוא חידוש שהעולם לא ראה, הישארו עמנו!
נ”ב #2 לטובת אלו מביניכם שלא זכו עדיין להביט אל הקודש פנימה ולדעת מה זה ועל מה זה – אז בגדול, המהדורה כוללת חלוקה צבעונית למקורות, הערות נוסח ופירוש רציף על דרך הפשט – לצד נספחים המציגים את עקרונות מחקר המקרא בכל הקשור להשערת התעודות וביקורת הנוסח, והכל בשפה ברורה ועם תרשימים מאירי עיניים. למהדורה נוספו גם ההפטרות לכל פרשות השבוע, ר”ח וחנוכה, והן כוללות (כדי שלא ישעמם לכם בקריאה; ) הערות נוסח רבות אותן ליקטתי מפי ספרים וסופרים.
ראו כאן בהרחבה (עוד מהימים שהמהדורה נקראה “תורה ברורה”):

תוֹרָה מֵאִתִּי תֵצֵא – הצעת פירוש חדש לתורה

החומש השומרוני, דברים יב (ראו כאן, עמ’ 801)

מבין אלפי הערות הנוסח לתורה יש כמה שהן בבחינת מועט המחזיק את המרובה – כלומר, תיקון קטן מבחינה טקסטואלית אבל גדול מבחינת המשמעות שבו. כך למשל “בְּרֵאשִׁית בָּרָא בְּרֹא אֱלֹהִים”, “אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם בְּהַר בָּהָר: ה’ יֵרָאֶה יִרְאֶה“, “יַצֵּב גְּבֻלֹת עַמִּים לְמִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵל” ועוד.
אבל נראה לי שהזוכה בתואר התיקון ה’יעיל’ ביותר בהיבט הזה הוא הגרסה העקבית של החומש השומרוני לביטוי החוזר בספר דברים החל מפרשת השבוע (ראה): “הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה’…” – שכן השומרוני גורס בכל מקום כזה “הַמָּקוֹם אֲשֶׁר בָּחַר ה'” – בלשון עבר!
השמטת האות י’ (ותיכף נבדוק אם זו השמטה של השומרוני או הוספה של המסורה) מהווה “מהפך תאולוגי” בעולם היהודי: במקום ההבנה המוטבעת בנו לפיה המקום בו שוכן ה’, שהוא כמובן ירושלים, נבחר לכך רק בימי דוד, מציעים השומרונים את הרעיון לפיו המקום נבחר כבר בימי משה! קראו עוד ⇐

לו היינו יכולים לקרוא את ספר דברים בפעם הראשונה כאנשים בוגרים (זכות ששמורה כנראה רק לחוקרי מקרא שאינם בני ברית \ למירי רגב), אני מנחש שבפרק ד כבר היינו מתייאשים ועוברים אולי לפרשת בלק המרתקת הרבה יותר. כלומר, אחרי שלושה פרקים עמוסים בכל מיני אנקדוטות שלא מובילות לשום מקום, הנה סוף-סוף מתחיל משהו שנראה כמו ראשיתו של העיקר (ד, א):
וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל שְׁמַע אֶל הַחֻקִּים וְאֶל הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מְלַמֵּד אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת…

אבל כל הפרק, וגם זה שאחריו (וגם זה שאחריו וכו’) לא מגיע לתכל’ס – ולמעשה רק בפרק יב (!) מתחיל העיקר של ספר דברים, שהוא התורה (החדשה?) ששם משה לפני בני ישראל, ושעל שמו הוא נקרא “משנה תורה”. ואכן, מוסכם על רוב המפרשים והחוקרים שפרקים א-יא הם “מבוא היסטורי”, ולב הספר הוא פרקים יב-כו (ראו בצילומסך באדיבות “עולם התנ”ך” לדברים, עמ’ 8).
לא זו בלבד, אלא שכפי שמעיר הכותב שם (דוד כהן-צמח):

מן הראוי לציין שהרכבה של המסגרת סבוך, וניתן לאתר בה כפילויות. כך למשל ניתן להבחין בשני מבואות שונים (א, א – ד, מ; ד, מד – יא, לב) ואף בשני אפילוגים (כז-כח; כט-ל).

קראו עוד ⇐

באמצע הוויכוח עם קורח ועדתו, פונה פתאום משה וקורא לדתן ולאבירם – שתקועים בסיפור כמעט כמו און בן פלת שאין להזכיר את שמו – וכאן מתחיל משהו שנראה כמו דו-שיח של חרשים (טז, יא-טז – בתיקון קל, לפי המחַקרים):

… לָכֵן אַתָּה וְכׇל עֲדָתְכָה הַנֹּעָדִים עַל ה’ – וְאַהֲרֹן מַה הוּא כִּי תַלִּינוּ עָלָיו?

וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה לִקְרֹא לְדָתָן וְלַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב, וַיֹּאמְרוּ: לֹא נַעֲלֶה! הַמְעַט כִּי הֶעֱלִיתָנוּ מֵאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ לַהֲמִיתֵנוּ בַּמִּדְבָּר כִּי תִשְׂתָּרֵר עָלֵינוּ גַּם הִשְׂתָּרֵר?!
אַף לֹא אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הֲבִיאֹתָנוּ וַתִּתֶּן לָנוּ נַחֲלַת שָׂדֶה וָכָרֶם – הַעֵינֵי הָאֲנָשִׁים הָהֵם תְּנַקֵּר? לֹא נַעֲלֶה!
וַיִּחַר לְמֹשֶׁה מְאֹד וַיֹּאמֶר אֶל ה’: אַל תֵּפֶן אֶל מִנְחָתָם! לֹא חֲמוֹר אֶחָד מֵהֶם נָשָׂאתִי וְלֹא הֲרֵעֹתִי אֶת אַחַד מֵהֶם!

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל קֹרַח…

קראו עוד ⇐