פרק לד (“מעשה דינה”) תקוע בפרשת וישלח כמו לוייתן פצוע על הרי שומרון – ‘גוש’ סיפורי פרימיטיבי ונוטף דם בלב פסטורליה טבעית, תלוש מכל הקשר: הרי רק לפני שניה יעקב נפרד מלבן בברית חגיגית, ואחר כך נפרד מעשו בחיבוקים ונשיקות, ואז הגיע שמח וטוב לב לשכם, שם קנה לו חלקת שדה – והנה לפתע מעשה אונס! וחטיפה! ואז רצח! וביזה! מה זה היה לנו?!
ואולי יותר מפתיע הוא ההמשך הפסטורלי בפרק לה, בו יעקב ובני ביתו פשוט מטיילים להנאתם משכם לבית אל כאילו כלום לא קרה…
ואם נחזור ללוייתן שלנו, הרי כשמתקרבים לגופתו העצומה מתברר שהוא סוג של יצור כלאיים: חלקים ממנו נראים כשייכים ליונק קדום, וחלקים אחרים כשל דג מודרני! מה זה היה לנו?!
טוב, כל זה היה המשל – והנמשל הוא כמובן התלישות והאנכרוניסטיות הזועקת לשמים של פרק לד, שלא מפסיקים להפתיע את הקורא:
- לפי לוח הזמנים הצפוף של פרקים לא-לה, שמעון ולוי, ה’קיד וקאסידי’ של אז, היו לכל היותר בני 13. אבל מילא זה – כי דינה, ה’פאם-פאטאל’ של אז, היתה ילדה כבת שבע!
- שכם מתואר כדון קורליאונה שלוקח נערה ומענה אותה – אלא שאז הוא הופך לפתע לדון ז’ואן שאוהב את הנערה ומדבר על לבה!
- הפרק הזה הוא המקום היחיד בבראשית בו מודבר על הערלה כ’חרפה’ – אפילו בסיפור יוסף אין שום רמז לבעיה כלשהי עם אנשים ערלים.
- הביטוי המפליא “כִּי נְבָלָה עָשָׂה בְיִשְׂרָאֵל” (ז) זועק לקורא שהסיפור נכתב בתקופה בה ‘ישראל’ היה עם, ולא אדם – וקצת תמוה מדוע אבן עזרא חיכה לביטוי המפליא לא פחות “לִפְנֵי מְלָךְ מֶלֶךְ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל” בפרק לו, ולא העיר מה שהעיר כבר כאן (ראו תשובה בתגובה).
- הופעתם המפתיעה של שמעון ולוי בולטת על רקע העובדה שבכל הפרק מדובר על ‘בני יעקב’ – מדוע דווקא הם נזעקו לנקום ולא ראובן הבכור? או יהודה הגיבור?
- ועוד…
ומה הפתרון?
לא תופתעו, מן הסתם, אם אגלה לכם שהפתרון הדי מתבקש הוא חלוקה של הפרק לשני מקורות. השאלה הגדולה היא – איך בדיוק לחלק אותו? האם מדובר בשני מקורות שכל אחד מהם הוא סיפור שלם בפני עצמו (כדעת Skinner שאציג להלן), או שמא מדובר בגרעין של סיפור קדום, שבדור מאוחר הרבה יותר הוסיפו לו חלקים לעלילה בצורה של ‘שזירת טלאים’ תוך התבססות על הקיים?
אז רק כדי להמחיש את התסבוכת שהפרק הזה יצר, הנה לפניכם שלושה צילומי מסך של שחזורי המקורות כפי שהבנתי מפי סופרים וספרים:
John Skinner
https://archive.org/details/acriticalandexeg00skinuoft/page/416/mode/2up
דוד פרנקל
https://openscholar.huji.ac.il/sites/default/files/jstudies/files/_file_1488269624.pdf
Joel Baden and co.
https://en.m.wikiversity.org/wiki/Bible/King_James/Documentary_Hypothesis/Genesis#Chapter_34
אברם העברי
נ”ב
כבר כתבתי בעבר על הפרק הזה – מזווית דומה אך שונה:
הסיבה שהאבן עזרא מחכה ל”לפני מלך מלך בישראל” זה כי זה לא היה יכול להיכתב על ידי משה. אבל כמשה כותב את התורה יכל לכתוב “כי נבלה עשה בישראל” ביחס לעם שאליו פונה כשכותב את הספר.
צדקת ממני, האמת – והרי הביטוי הזה מופיע בספר דברים!
הייתי מוחק, אבל אז לא יבינו את התגובות… אז אשאיר לדיראון עולם;)