הכלי הראשון שהציווי על עשייתו מופיע בפרשת תרומה הוא הארון, שאמור להיעשות מעץ מצופה זהב, ותפקידו מוגדר בבירור בתחילת פרק כה – ולא רק פעם אחת, אלא פעמיים:

(טז) וְנָתַתָּ אֶל הָאָרֹן אֵת הָעֵדֻת אֲשֶׁר אֶתֵּן אֵלֶיךָ.
(יז-כ) […הציווי על הכפורת והכרובים…]
(כא) וְנָתַתָּ אֶת הַכַּפֹּרֶת עַל הָאָרֹן מִלְמָעְלָה וְאֶל הָאָרֹן תִּתֵּן אֶת הָעֵדֻת אֲשֶׁר אֶתֵּן אֵלֶיךָ.

כמו שאפשר לראות, בין שני ההסברים הזהים ‘מונחת’ הכפורת והכרובים שעליה – וכך מתברר לקורא שהארון אינו כלי שתפקידו מתמצה באיחסון העדות, אלא הוא מהווה גם ‘מנשא’ לכפורת ולכרובים שעליו.
כידוע, בתפיסה המיתולוגית הרווחת האלים טסו להם בשמים באמצעים שונים: הליוס היווני רכב במרכבה רתומה לארבעה סוסי אש; ת’ור הנורדי רכב על מרכבה הרתומה לשני תיישים, ואילו במצרים, בבבל ובכנען תוארו האלים כבעלי כנפיים ו\או כרוכבים על גבי עננים. כל הדימויים האלה באו לידי ביטוי מפורש במקרא, בהם ה’ מכונה בכמה וכמה מקומות “יֹשֵׁב הַכְּרֻבִים” ופסוקים מפורשים אינם מהססים לתאר אותו כמי שעף עליהם: “וַיִּרְכַּב עַל כְּרוּב וַיָּעֹף וַיֵּרָא עַל כַּנְפֵי רוּחַ” (שמ”ב כב, יא = תהלים יח,יא) או “וַיֵּצֵא כְּבוֹד יְהוָה מֵעַל מִפְתַּן הַבָּיִת וַיַּעֲמֹד עַל הַכְּרוּבִים וַיִּשְׂאוּ הַכְּרוּבִים אֶת כַּנְפֵיהֶם וַיֵּרוֹמּוּ מִן הָאָרֶץ” (יחזקאל י, יח-יט). למרבה הפלא, אפילו בעל דברי הימים שחי בתקופה מאוחרת יותר ו’מיתולוגית’ פחות הבין שהכרובים הם-הם המרכבה האלוהית (ומכאן המקור לביטוי החז”לי “מעשה מרכבה”):

וּלְמִזְבַּח הַקְּטֹרֶת זָהָב מְזֻקָּק בַּמִּשְׁקָל וּלְתַבְנִית הַמֶּרְכָּבָה הַכְּרֻבִים זָהָב לְפֹרְשִׂים וְסֹכְכִים עַל אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה (דה”א כח, יח

לאור כל זה עולה השאלה הפשוטה – האם אלהים התעופף על המרכבה שכללה את השולחן והעדות שבתוכו?!

ה”דה-מיתולוגיזציה” של המקור הכהני

כידוע לכל בר בי קאסוטו דחד יומא, המקור הכהני (P = ס”כ) נוהג ‘לעקֵּר’ סממנים מיתולוגיים שהיו נפוצים בעם, וזה קורה כבר בפרק א של ספר בראשית: אלהים מתואר שם כמי שברא את העולם כולו כשאין פוצה פה ומצפצף, בניגוד מוחלט למיתוסים הקדומים (שחלקם מוזכרים במקרא) לפיהם בראשית הזמנים היו מלחמות אלים, בדגש על מלחמת ב’מפלצות ים’ שונות, שרק לאחריהן הצליח האל המנצח להשתלט על העניינים. כך מוסבר איזכורה האגבי של ה”תהום” (=האלה תיאמת?) וכמובן איזכורם המפורש של “התנינים הגדולים” אותם יצר אלהים בעצמו.
לא פלא שגם בתיאור עשיית המשכן – שמייצג במובן מסוים את בריאת העולם – נוקט המקור הכהני בגישה דומה: הוא מאמץ את המסגרת המיתולוגית של האל רוכב הכרובים, אבל מרוקן אותה מתוכנה כשהוא מדגיש שמטרת הארון היא לאחסן בתוכו את “העדות” – ולכן הוא מקדים את עשיית השולחן לכל השאר, ומוסיף ומסביר שגם לאחר שימת הכפורת והכרובים תפקידו של הארון לא זז ממקומו: “וְאֶל הָאָרֹן תִּתֵּן אֶת הָעֵדֻת אֲשֶׁר אֶתֵּן אֵלֶיךָ”.

מהי בעצם “העדות”?

עוד לפני שמבינים מהי, אין ספק שהעדות מהווה את ליבו של המשכן כולו, שהרי הוא נקרא בכמה מקומות “מִשְׁכַּן הָעֵדֻת” (שמות לח, כא ועוד) או “אֹהֶל הָעֵדֻת” (במדבר ט, טו ועוד). כמו כן ברור שתפקידה הוא להוות את המקום שבו ה’ “נועד” עם משה, כמו שמפורש כבר בציווי על עשייתה:

(כב) וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים אֲשֶׁר עַל אֲרֹן הָעֵדֻת אֵת כׇּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אוֹתְךָ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

הבעיה היא שבכל מאות הפסוקים בפרקי המשכן (כה-לא; לה-מ) בהם מוזכרת העדות 17 פעמים, הכתובים אינם טורחים להסביר ולו ברמז – מהי בעצם העדות?!
דילגתי כמובן על ‘פרקי העגל’ (סוף לא-לד) שמפרידים את פרשות ציויי המשכן מפרשות הקמתו בפועל – ואכן בפרקים אלו מופיע שלוש פעמים הביטוי המוזר (כשחושבים על זה) “לוחות העדות”:

(לא, יח) וַיִּתֵּן אֶל מֹשֶׁה כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אִתּוֹ בְּהַר סִינַי שְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת לֻחֹת אֶבֶן כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים.
(לב, טו) וַיִּפֶן וַיֵּרֶד מֹשֶׁה מִן הָהָר וּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת בְּיָדוֹ לֻחֹת כְּתֻבִים מִשְּׁנֵי עֶבְרֵיהֶם מִזֶּה וּמִזֶּה הֵם כְּתֻבִים.
(לד, כט) וַיְהִי בְּרֶדֶת מֹשֶׁה מֵהַר סִינַי וּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת בְּיַד מֹשֶׁה בְּרִדְתּוֹ מִן הָהָר וּמֹשֶׁה לֹא יָדַע כִּי קָרַן עוֹר פָּנָיו בְּדַבְּרוֹ אִתּוֹ.

בשני המופעים הראשונים טורחים הכתובים להסביר לנו שלוחות העדות הם-הם לוחות האבן עליהם דיבר ה’ עם משה קודם לכן (כד, יב – ללא שהוזכרה שם עדות כלשהי!): “וְאֶתְּנָה לְךָ אֶת לֻחֹת הָאֶבֶן וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה אֲשֶׁר כָּתַבְתִּי לְהוֹרֹתָם” – השאלה האם כך הובנה העדות כבר במקור, או שמא זו הבנה מאוחרת?

ה’ הידיעה בפרקי המשכן בפרט ובספר שמות בכלל

יש תופעה מעניינת ששמתי לב אליה תוך כדי כתיבת הפירוש לספר שמות, ולפיה לא מעט שמות עצם מופיעים בה’ הידיעה כבר בפעם הראשונה שהם מתוארים. לא אאריך, אבל בפרקי המשכן הדבר בולט מאוד:

(ו) שֶׁמֶן לַמָּאֹר בְּשָׂמִים לְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְלִקְטֹרֶת הַסַּמִּים. (ז) אַבְנֵי שֹׁהַם וְאַבְנֵי מִלֻּאִים לָאֵפֹד וְלַחֹשֶׁן.
(ט) כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנִי מַרְאֶה אוֹתְךָ אֵת תַּבְנִית הַמִּשְׁכָּן וְאֵת תַּבְנִית כׇּל כֵּלָיו וְכֵן תַּעֲשׂוּ.
(טז) וְנָתַתָּ אֶל הָאָרֹן אֵת הָעֵדֻת אֲשֶׁר אֶתֵּן אֵלֶיךָ.
(כח, ל) וְנָתַתָּ אֶל חֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט אֶת הָאוּרִים וְאֶת הַתֻּמִּים וְהָיוּ עַל לֵב אַהֲרֹן…
_{(כאן המקום לציין ש”העדות” נזכרת כבר בפרק טז בסיפור המן – אבל נראה שמקומו של הסיפור שם הוא בספר במדבר, ואכמ”ל).}

העדות בהשוואה לאורים והתומים

האורים והתומים שיוזכרו בפרק כח מהווים חידה מופלאה בפני עצמה, כי הם מוזכרים כמה פעמים כדבר מובן מאליו – אבל בדיוק כמו העדות, אין שום הסבר למהותם. תפקידם נותר מעורפל גם הוא, אבל מכמה כתובים במקרא משתמע די בבירור שתפקידם הוא למסור את תשובת ה’ לשאלות שונות:

(במדבר כז, כא) וְשָׁאַל לוֹ בְּמִשְׁפַּט הָאוּרִים לִפְנֵי יְהוָה עַל פִּיו יֵצְאוּ וְעַל פִּיו יָבֹאוּ…
(שמ”א כח, ו) וַיִּשְׁאַל שָׁאוּל בַּיהוָה וְלֹא עָנָהוּ יְהוָה גַּם בַּחֲלֹמוֹת גַּם בָּאוּרִים גַּם בַּנְּבִיאִם.
(עזרא ב, סג = נחמיה ז, סה) וַיֹּאמֶר הַתִּרְשָׁתָא לָהֶם אֲשֶׁר לֹא יֹאכְלוּ מִקֹּדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים עַד עֲמֹד כֹּהֵן לְאוּרִים וּלְתֻמִּים.

והנה תוך כדי עיון חטוף ומקרי בגרסתו של הגרי”ב שווארץ לפרקי מעמד הר סיני, שמתי לב שהוא מקפיד ‘למחוק’ את המילה “לוחות” בביטוי “לוחות העדות” – מהסיבה הברורה (כך נראה לי, ולא זכיתי לשאלו, שאיני כדאי והגון לכך) ש”לוחות” הוא של E ואילו “עדות” היא של P – וכאמור לעיל, בכל פרקי המשכן מופיעה אך ורק “העדות” לבדה, ללא רמז לשום לוחות כלשהם!

העדות = “מכשיר קשר” אלוהי?

כידוע, במהלך הדורות התגבשה התפיסה לפיה ה”עדות” זהה עם לוחות האבן/הברית – והמילה “עדות” הפכה  נרדפת ל”תורה” (תהלים יט, ח; עח, ה), ואולי אף לספר התורה:

(דברים לא, כו) לָקֹחַ אֵת סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה וְשַׂמְתֶּם אֹתוֹ מִצַּד אֲרוֹן בְּרִית יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם וְהָיָה שָׁם בְּךָ לְעֵד.

הגלגול המאוחר של “העדות” >> לוחות האבן >> ספר התורה, איפשר למפרשים להסביר את הפסוק התמוה שמופיע בסיפור המלכת יהואש (מל”ב יא, יב = דה”ב כג, יא):

וַיּוֹצִא אֶת בֶּן הַמֶּלֶךְ וַיִּתֵּן עָלָיו אֶת הַנֵּזֶר וְאֶת הָעֵדוּת וַיַּמְלִכוּ אֹתוֹ וַיִּמְשָׁחֻהוּ וַיַּכּוּ כָף וַיֹּאמְרוּ יְחִי הַמֶּלֶךְ.

ברור שאם “העדות” היא שני לוחות אבן כבדים, קשה להבין איך נתנו אותם “עליו” – אבל אם מדובר בספר תורה, זה הרבה יותר הגיוני – למעט העובדה שמאוד מאוד לא סביר שדווקא כאן החליט הכותב להשתמש במונח המעורפל הזה*, במקום לכתוב בפשטות “ספר תורה”! (בהנחה שכבר ‘המציאו’ אז את ספר התורה – ואכמ”ל…)
_{* נ”ב אי-אז קראתי איפשהו את ההברקה הנפלאה לפיה “העדות” מופיעה במקור קדום בהרבה – לו רק נסכים לתיקון קל בסגנון טור-סיני בפסוק הבא (שמ”ב א, י): “וָאֶקַּח הַנֵּזֶר אֲשֶׁר עַל רֹאשׁוֹ וְאֶצְעָדָה וְאֶת הָעֵדוּת אֲשֶׁר עַל זְרֹעוֹ…” – והדברים שמחים כנתינתם מסיני, לולא ה”אצעדה” היתה מוזכרת בבמדבר לא, נ – ואם כבר אולי יש לתקן את הכתוב ביהואש, ואין לדבר סוף…}

והנה כאן מקום איתי לשער – ומן הסתם זה כבר נכתב אי-שם – שהעדות אינה אלא “מכשיר קשר” אלוהי, בדיוק כמו “האורים והתומים”. כלומר, לפי המקור הכהני ה’ מסר למשה בהר סיני חפץ כלשהו שנקרא “עדות” שתפקידו לאפשר את ה”התוועדות” של ה’ עם משה באמצעותה ימסור ה’ את דבריו לבני ישראל – בדומה לתפקידם של האורים והתומים שמוסרים את דבר ה’.
אם כך הדבר, ברור איך נתנו את העדות על יהואש – בדיוק כמו שנתנו את האורים והתומים על אהרן; וברור למה אין שום הסבר למהותה של העדות – בדיוק כפי שאין הסבר לאורים ולתומים: הכל נובע מאותה “דה-מיתולוגיזציה” של המקור הכהני!

כמובן שאין לי שום הוכחה ארכאולוגית להשערה הזו – כי לא ידוע לי שנמצא איפשהו חפץ דומה בכל החפירות שנעשו אי-שם – אבל ממתי הוכחות ארכאולוגיות מנעו מחוקרי מקרא להעלות רעיונות כיד הדמיון הטובה עליהם?!… ולכל המלעיזים אין  לי אלא להציע – חכו בסבלנות “עַד עֲמֹד כֹּהֵן לְאוּרִים וּלְתֻמִּים” ואז נשאל אותו נדע!