פרקים יב-יג בספר שמות הם זוג הפרקים המבולגן ביותר בתורה, גם מבחינת סדר הדברים וגם מבחינת תוכנם – ואחרי שהשלמתי את הפירוש שלהם בחומש (העתידי) אני יכול לומר די בוודאות שעד כה אין אף פירוש שמאפשר לקורא הנבוך למצוא את ידיו ורגליו בפרקים האלה + אין שום הסבר ‘מסורתי’ שמבוסס על הנחת תורה מן השמים שיכול להסביר ברצינות את הפרקים האלה.

הנה אמרתי את זה. ועכשיו לתכל’ס. קראו עוד ⇐

שמעתי פעם רעיון מבריק בשם הרצי”ה, לפיו פרשות השבוע עובדות בזוגות, לפחות עד ויקרא – ולחיבת הקודש והתיעוד ההיסטורי אעלה על הכתב את מה שאני זוכר:
בראשית: בראשית-נח (ראשית האנושות), לך לך-וירא (אברהם), חיי שרה-תולדות (יצחק), ויצא-וישלח (יעקב), וישב-מקץ (יוסף), ויגש-ויחי (הירידה למצרים).
שמות: שמות-וארא (שעבוד מצרים), בֹּא-בשלח (יציאת מצרים), יתרו-משפטים (תורה), תרומה-תצווה (ציווי המשכן), כי תשא (חטא אהרן), ויקהל-פקודי (הקמת המשכן).
ויקרא: ויקרא-צו (קרבנות), שמיני (חטא נדב ואביהוא), תזריע-מצורע (טהרה), אחרי מות-קדושים (קדושה), אמֹר (תיקון חטא הכהנים?), בהר-בחוקותי (מצוות הארץ).

הפרשות באדום הן ללא זוג כי בכל אחת מהן, מסתבר, יש אירוע שקשור בכהנים – וכשנגיע לפרשת כי תשא אכתוב על זה משהו. אבל מכיוון שאנחנו בדיוק ב’תפר’ בין וארא לבין בֹּא, אתמקד בהן – וכמו שנראה מייד, החלוקה של הרצי”ה אכן מסתברת, אלא שבזוג הזה ההפרדה קשה יותר כי הנושא המרכזי בשתיהן הוא מה שאנחנו קוראים “עשר המכות”. קראו עוד ⇐