לטובת אותם בודדים שלא נתקלו בגיליון האחרון של “קריה נאמנה – בטאון ועד עדת הספרדים” (גליון מס’ 3, כסלו תשע”ד, נובמבר 2013), הרי שזכיתי וצילום ממנו שֻׁלַּח אליי בדואר, ע”י החכם ש”צ לוינגר מספריית “יד הרב ניסים”, שזוכה לקבל את הגליון האמור כל פעם שהוא יוצא.

הגיליון כולל דף אחד שעורר בי תחושות דז’ה-וו עליהן אכתוב מייד –
אבל קודם כל, הנה הדף מתוך הגיליון הנדיר (לחצו להגדלה – בחלון חדש):

קראו עוד ⇐

אֲבָל חָכְמַת הַמּוּסִיקָה חָשׁוּבָה בְּאֻמָּה שֶׁהִיא מְכַבֶּדֶת הַנִּגּוּנִים וּמַעֲמֶדֶת אוֹתָם עַל הַגְּדוֹלִים שֶׁבָּעָם, וְהֵם בְּנֵי לֵוִי, מִתְעַסְּקִים בַּנִּגּוּנִים בַּבַּיִת הַנִּכְבָּד בָּעִתִּים הַנִּכְבָּדִים… וְלֹא הָיָה לָהֶם עֵסֶק זוּלָתִי הַמּוּסִיקָה…
(ר’ יהודה הלוי, ספר הכוזרי, מאמר שני, סה).

…וחכמת מוסיק”א שיבחה הרבה. הוא היה אומר אז כי רוב טעמי תורה וסודות שירי הלוים וסודות תיקוני הזהר אי-אפשר לידע בלעדה ועל ידה יכולים בני-אדם למות בכלות נפשם מנעימותיה ויכולים להחיות מתים בסודותיה הגנוזים בתורה…
(ר’ אליהו, הגאון מווילנה – עפ”י תלמידו, ר’ ישראל משקלוב, בהקדמתו לספר ‘פאת השולחן’).

קראו עוד ⇐