לאחרונה עלה לאוויר פודקאסט של “עושים תנ”ך” בהשתתפותי, בנושא המוזר והמעניין עד מאוד של דילוגי אותיות בתורה. אז מכיוון שהיום הוא יום הזיכרון לרצח רבין (וגם לרחל אמנו, כפי שהתגלה לציבור הדתי לאחר הרצח:), טרחתי והעליתי על הכתב את עיקרי הדברים, אם כי מקוצר רוח ומעבודה קשה לא אצליח לכתוב הכל, ומקובלנו כי “דברים שבעל פה אי אתה רשאי לאומרם בכתב”!
רצח רבין?!
רצח רבין מתוך “הצופן התנ”כי”
ובכן, נושא דילוגי האותיות בתורה פרץ לחיינו בעיקר “בזכות” רצח רבין, כשב- 1997 פורסם הספר “הצופן התנ”כי” (The Bible Code) מאת העיתונאי מייקל דרוזנין. אחת הטענות הסנסציוניות של דרוזנין היתה שהוא חזה מראש את רצח רבין באמצעות דילוג אותיות בתורה, ואף הזהיר אותו מראש, שנה לפני הרצח, באמצעות חיים גורי. סיפור מרתק ללא ספק, גם אם שאר תחזיותיו העתידיות של דרוזנין לא זכו להתממש (מפאת חטאי הדור, כנודע:), בייחוד טענתו בספר ההמשך שהוציא ב- 2002, לפיה ב- 2006 תתרחש שואה גרעינית שתתחיל – כמובן – במזרח התיכון ותחריב את ירושלים… אבל כבר אמרו רז”ל “בן סורר לא היה ולא עתיד להיות אלא דרוש וקבל שכר”, ומקובלנו מפי נילס בוהר כי “קשה מאוד לנבא, במיוחד את העתיד”, ולכן בשורות הבאות אנסה לעשות קצת סדר בנושא, מבלי להיכנס ל’תחרות’ על הצלחות כאלו או אחרות בתחזיות על בסיס הצופן התנ”כי. קראו עוד
ספר ויקרא, אותו אנו מסיימים השבוע, משרה באופן כללי תחושה חזקה של סדר ומשמעת. דיני הקרבנות בהם פותח הספר הם כידוע ממושטרים-לעייפה, כל פרט קטן מטופל ואין מקום לאילתורים. גם סדר הפעולות החוזר על עצמו והנוסחאות הקבועות של “ואם מן ה… קרבנו… ולקח… ושחט… וזרק” וכו’ מאששים את התחושה הזו.