בעקבות טענתי הנועזת (יש שיאמרו – המופרכת:) כי הפלמנקו הוא המוסיקה העברית האמיתית , התפתח דיון קטן ומעניין בפורום עצכ”ח סביב הנושא.
כתשובת המשקל לרעיונות המוזרים שעלו שם, כגון השוואה בין הפלמנקו לבין ג’אז (!), מוסיקת עולם (!!) ואפילו מוסיקה קאמרית (!!!), הנה לפניכם הסרטון הבא –
קמרון דה לה איסלה, מגדולי זמרי הפלמנקו של המאה ה- 20, מצולם כשהוא חוזר לשכונת הולדתו הדלה, וכל הילדים עומדים בשורה לקראתו – כוכב הפלמנקו הצעיר והמבטיח, שחזר מהעיר הגדולה עם ז’קט אופנתי (יחסית לשנות ה- 70 של המאה ה-20…) ומשקפי שמש, ומתקשה להסתיר את התרגשותו. ואז הוא נכנס לבית ילדותו, ושם מחכה לו אמא…

משתתפים

חואנה קרו(ס) קא(ס)טרו (Juana Cruz Castro), אמא של קמרון – שירה

קמרון דה לה איסלה (Camarón de la Isla) – שירה

פאקו ספרו (Paco Cepero) – גיטרה

פאקו ולדפנייה (Paco Valdepeñas) -ריקוד בסוף

100 צוענים דחוסים – מחיאות כפיים (palmas)

למה ומדוע?

כי זה אחד מהקטעים שמהווים תשובת-תמצית תרבותית ומוסיקלית לשאלה: מה זה פלמנקו?
אז זה פלמנקו: משפחתיות (דחוסה), מסורת אבות (ואמהות), שותפות מלאה של הקהל (כולל הילד שכמעט יושב לגיטריסט על היד), מלודיה יפה ושמחה (עם עצבות מסוימת, כמובן)…

מילים

המילים הן (כרגיל) שילוב של כמה מקורות, אחד מהם נמצא כאן בעמ’ 4 – בגדול הזמר פונה למי שהולך לטחנת הקמח, שיגיד לטוחנת שתמתין לו כי היא יפה וכדומה… לא בדיוק אלתרמן, אבל המילים לא כל-כך חשובות במקרה הזה.

רגעי קסם

ההתחלה – השכונה (?) העניה, הילדים שעומדים בשורה, והתחושה המוזרה של חזרה הביתה ממקום רחוק כל-כך…

3:32 – פאקו ספרו והגיטרה

4:00 – פאקו ולדפנייה מתחיל לרקוד בחלל הצפוף של החדר…

סגנון (palo)

כפי שנרמז בכותרת, מדובר בבולריאס.