בפוסט הקודם הערתי בדרך אגב על מוזרותו של הביטוי “בְּראשית ברא אלהים… ” שמהווה נסמך ללא סומך*, כלומר, בעברית של ימינו כתוב כאן למעשה:
“בְּהתחלת ברא אלהים…” – בהתחלת מה?!

כל פרשני המקרא כמובן עוסקים בשאלה הזו, אבל לפני שרצים אליהם צריך לזכור שכל הבעיה נוצרה כתוצאה מהניקוד (ב’ בשווא ולא בקמץ). הניקוד, כידוע, הוא המצאה מאוחרת יחסית ולכן לפני שנזעקים להקשות, כדאי לבדוק כיצד תרגמו \ העתיקו את הפסוק התרגומים הקדומים, שלפניהם עמד נוסח לא מנוקד של התורה. וכאן התוצאות ברורות – כל, אבל כל (!), התרגומים והנוסחים הקדומים, ולמעשה גם כל התרגומים מאז ומעולם, קראו או פירשו כפשוטו: בָּהתחלה ברא אלהים – וראו כאן מבחר תרגומים כאלו. מכאן עולה פתרון אפשרי לשאלה – אולי באמת כוונת הכותב המקורי היתה בָּראשית = בהתחלה?
* יש להעיר שהמילה ‘ראשית’ עצמה אינה בהכרח נסמכת (כמו שרצו לומר כמה מפרשים) והראיה היא מפסוק מפורש בפרשת השבוע (דב’ לג, כא): “וַיַּרְא רֵאשִׁית לוֹ”!

פתרון א’ – חקר הנוסח

כאן באים לעזרתנו חכמי ה- BHS, המעירים את ההערה הבאה למילה “בראשית” שבמהדורתם (+ תרגום שלי):

לא ברור? טוב, נתחיל במחצית השמאלית של ההערה (Orig…) –
אי-אז בתקופת התנאים חי גוי חרוץ בשם אוריגנס, שלקח על עצמו משימה כבירה – להעתיק את כל המקרא העברי כולל תרגומיו המפורסמים דאז. לשם כך הוא כתב ספר אדיר בעל שישה טורים הנקרא הקספלה (‘משושה’), ובו הטור הראשון מכיל את המקרא באותיות עבריות (ללא ניקוד כמובן!), הטור השני הוא תעתיק של המקרא באותיות יווניות, ושאר הטורים הם תרגומים יווניים שונים, כולל תרגום השבעים. התעתיק בטור השני הוא בעל חשיבות גדולה מאוד, כי הוא למעשה מתעד איך קראו את המילים הלא-מנוקדות שבמקרא! כמובן שזה לא אומר כלום על הקריאה ה”נכונה”, אם בכלל היתה כזו, כי אוריגנס בסה”כ תיעד מה ששמע מיהודי המאה השנייה לספירה, וכידוע גם התנאים התלוננו פה ושם על חוסר דיוקים של בעלי הקריאה בימיהם – אבל עדיין, יש עניין רב בכך.
בקיצור, ההערה Orig… באה לגלות לנו מה כותב אוריגנס שלנו בטורו השני על המילה “בראשית”, ואכן במהדורה הרשמית, למרבה ההפתעה (או שלא), התעתיק הוא בדיוק כפי שמנוקד אצלנו, βρησίθ = בְּראשית (ליתר דיוק: bresith – השווא הנע כנראה היה נח + האות האחרונה היא θ שנהגית כמו th במילה think, כלומר – אוריגנס שמע שהגו ת’ לא דגושה כמנהג התימנים!).
אבל מה עושה הדיבוק (לפשפוש בכתבי-יד)? מסתבר שבאחד מכתבי-היד של ההקספלה נמצא בשוליים תיקון קטן למילה הזו, ושם כתוב βαρησήθ = בָּראשית! (ראו עדות מצולמת משמאל)
לכן בהערת ה- BHS מוצעים שני הנוסחים.

ונעבור למחצית הימנית של ההערה (Samar…) –
אי-אז  במאה ה- 19-20 חי עוד גוי אחר בשם פאול קאהלה (שאגב הגן באומץ לב על יהודים בימי המשטר הנאצי), שחקר בין השאר את התורה השומרונית, ובמסגרת ספרו החשוב אודות הגניזה הקהירית הוא הביא בנספח הערות אודות מסורת הקריאה השומרונית (תורתם של השומרונים,  כידוע, גם היא ללא ניקוד) – ומסתבר שלפי מסורת זו, קוראים את המילה באופן שדי קרוב ל”בָּראשית” (לצערי לא הצלחתי למצוא הסבר מדויק איך מתעתקים את ה- a המוזרות עם הקו + הגג…)

בקיצור, שתי מסורות נפרדות ולא-תלויות (ככל הידוע לי) מצביעות על כך שהגיית המילה “בראשית” היתה אולי בָּראשית = בהתחלה, והקושי בפסוק נמוג ואיננו.

פתרון ב’ – הרש”י הראשון לתורה

הרש”י הראשון לתורה – שימו לב לאורך הפירוש! (לחצו להגדלה)

הרש”י הראשון לתורה (לדעת רבים ולפי כת”י שונים, “אמר רבי יצחק” אינו חלק מהפירוש אלא מעין הקדמה קצרה) מהווה לכאורה דיון פילולוגי ארוך ומייגע, שנדמה לי כי רוב הקוראים מן השורה מדלגים עליו אוטומטית. רש”י, בעקבות מדרש חז”ל קצר שעיקרו הוא: ‘בראשית’ = בעבור ראשית (=התורה או ישראל), מאריך עד מאוד בלשונו ולמעשה מתפלמס בתוקף עם ההצעה הפשוטה לפיה בראשית = בהתחלה או בהתחלת. ההתנגדות של רש”י בולטת מאוד לאור העובדה שהוא מוכן אפילו לקבל פירוש ההופך את המילה ‘ברא’ ל’בְּרֹא’ או ל’בריאת’ (“ואם באת לפרשו כפשוטו, כך פרשהו: בראשית בריאת שמים וארץ… “) ובלבד שלא ‘לפספס’ את המדרש אודות התורה וישראל! ולא זו בלבד, אלא שבניגוד לפשט הברור לפיו יש סדר והתפתחות בבריאה, רש”י טוען באריכות רבה כנגד רעיון זה וחותם בנחרצות: “על כרחך לא לימד המקרא סדר המוקדמים והמאוחרים כלום” – מה זה ועל מה זה?!

במאמר מרתק שנועד כל-כולו לפענוח כוונתו של רש”י לפסוקנו (כולל “אמר רבי יצחק” שגם פירושו זה קשה מאוד), מצביע יעקב גרסון* על הרקע הפולמוסי האנטי-נוצרי בפירושי רש”י, ומציע כי בייחוד כאן, בפתיחת התורה, היה חשוב לרש”י להדגיש כי התורה לא ניתנה אלא עבור ישראל, ולא עבור הגויים. רמז עבה לכך מופיע בפסוק שאת תחילתו מביא רש”י להוכחת המשוואה ראשית = ישראל (יר’ ב, ג): “קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַה’ רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה כָּל אֹכְלָיו יֶאְשָׁמוּ רָעָה תָּבֹא אֲלֵיהֶם נְאֻם ה’ “.
ויתרה מכך – מסתבר כי הנוצרים מצאו בפס’ א-ב רמז לשילוש הקדוש, כאשר ‘אלהים’ = האב, ‘רוח אלהים’ = רוח הקודש, ואילו ‘בראשית’ = ישוע! (עיינו בציטוט המדהים בעמ’ 198, הע’ 78). הבריאה לפי הנוצרים החלה בישוע, בעזרתו נבראו השמים המסמלים את הרוחניות, ואח”כ נבראה הארץ המסמלת את החומר הגשמי וכו’ וכו’ – עיינו שם. על רקע המידע הזה, מוארת באור בהיר הן אריכות דבריו והן נחרצותו של רש”י בפסוקים אלו – כאשר לעניייננו, נראה כי דווקא בפסוק זה הפשט אינו כרש”י, וכדברי גרסון:

פירוש רש”י גם נוגד את ממצאי מחקר לשון המקרא… [גם] פוסק בין מסורות יהודיות פרשניות שונות, אף שגדולי התנאים נמנעו מכך… [וגם] עומד בניגוד לכל התרגומים העתיקים לבר’ א, א. אפילו תרגום אונקלוס בעל המעמד הקנוני בעולם היהודי למעשה גרס כוולגטה [התרגום הלטיני-נוצרי, שתרגם בפשטות: בהתחלה]…

* י”ר גרסון, “רש”י לבראשית א, א – דוגמה לפולמוס אנטי־נוצרי חריף בפירושו לתורה”, שנתון לחקר המקרא והמזרח הקדום כא (תשע”ב), עמ’ 177-217.

פתרון ג’ – אברם העברי*

ראשית, סיכום קצר: ראינו עד כה שהמשפט “בְּראשית ברא אלהים” כפי שהוא מנוקד לפנינו מוקשה – קושי שגרם ל(כמעט) כל המתרגמים והמפרשים להתעלם ממנו ולתרגם בפשטות: “בהתחלה ברא” ולא “בהתחלת ברא”. הסבר ראשון ומעט דחוק, עפ”י אוריגנס והמסורת השומרונית, מציע כי הניקוד אמור היה להיות בָּראשית ולא בְּראשית. שני הסברים חלופיים הציע רש”י, האחד מדרשי ולפיו בְּראשית = בעבור ראשית, ואחד פשטי ולפיו יש למעשה לקרוא “בראשית בְּרֹא אלהים”, והוא דחוק עוד יותר מקודמיו.

לאור כל זאת, אזרתי כגבר חלציי והצעתי פירוש אחר, שאמנם בלתי אפשריבכל מקום אחר, אבל בתחילת התורה אולי כן – והוא הוספת מילה שלימה לפסוק, כך:

בְּרֵאשִׁית הַיָּמִים בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ.

וההסבר לכך פשוט – הביטוי “(בְּ)אַחֲרִית הַיָּמִים” נפוץ מאוד במקרא (מופיע 13 פעם, החל מבראשית ועד דניאל), כאשר רוב האזכורים מכוונים למה שחז”ל קוראים ‘ימות המשיח’, או בפשטות, קץ העולם המוכר לנו. מכיוון שהחידוש הגדול של פרקי הבריאה בבראשית הוא שלעולם יש בורא ויש אפילו מטרה, מובן כי אם סופו נקרא “באחרית הימים”, תחילתו אמורה להיקרא “בראשית הימים”, מש”ל.

^{* כמה שנים אחרי כותבי זאת גיליתי שהדברים מפורשים בשורה אחת בפירוש ‘דעת מקרא’ לבראשית (מפורש ע”י יהודה קיל) – אמנם ללא הקישור ל”אחרית הימים”.} 

בראשית היה קויפמן…

אחד הפוסטים הבראשיתיים שלי בבלוג הזה נקרא “אלהים ברא בראשית – על תולדות האמונה הישראלית“. עיקרו של הפוסט היה הצעת פירוש חדש לטענת חז”ל לפיה השבעים תרגמו את הפסוק הראשון בתורה “אלהים ברא בראשית”, למרות שבכל תרגומי השבעים שבידינו מתורגם פשוט “בראשית ברא אלהים”, כמו שהראיתי לעיל. הפירוש נסמך על התיזה המרכזית של פרופ’ יחזקאל קויפמן אודות האמונה הישראלית האנטי-אלילית, תיזה שלמעשה התחילה את מחקר המקרא התיאולוגי מבראשית.

וכאן המקום להזכיר שהיום, ערב שמיני עצרת לפני יובל + 1 שנים (תשכ”ד), נפטר יחזקאל קויפמן: