Home » מקרא » בְּרֵאשִׁית [הַיָּמִים] בָּרָא אֱלֹהִים

בְּרֵאשִׁית [הַיָּמִים] בָּרָא אֱלֹהִים

בפוסט הקודם הערתי בדרך אגב על מוזרותו של הביטוי “בְּראשית ברא אלהים… ” שמהווה נסמך ללא סומך*, כלומר, בעברית של ימינו כתוב כאן למעשה:
בְּהתחלת ברא אלהים…” – בהתחלת מה?!

כל פרשני המקרא כמובן עוסקים בשאלה הזו, אבל לפני שרצים אליהם צריך לזכור שכל הבעיה נוצרה כתוצאה מהניקוד (ב’ בשווא ולא בקמץ). הניקוד, כידוע, הוא המצאה מאוחרת יחסית ולכן לפני שנזעקים להקשות, כדאי לבדוק כיצד תרגמו \ העתיקו את הפסוק התרגומים הקדומים, שלפניהם עמד נוסח לא מנוקד של התורה. וכאן התוצאות ברורות – כל, אבל כל (!), התרגומים והנוסחים הקדומים, ולמעשה גם כל התרגומים מאז ומעולם, קראו או פירשו כפשוטו: בָּהתחלה ברא אלהים – וראו כאן מבחר תרגומים כאלו. מכאן עולה פתרון אפשרי לשאלה – אולי באמת כוונת הכותב המקורי היתה בָּראשית = בהתחלה?
* יש להעיר שהמילה ‘ראשית’ עצמה אינה בהכרח נסמכת (כמו שרצו לומר כמה מפרשים) והראיה היא מפסוק מפורש בפרשת השבוע (דב’ לג, כא): “וַיַּרְא רֵאשִׁית לוֹ”!

פתרון א’ – חקר הנוסח

כאן באים לעזרתנו חכמי ה- BHS, המעירים את ההערה הבאה למילה “בראשית” שבמהדורתם (+ תרגום שלי):

Genesis_1_BHS_Heb

לא ברור? טוב, נתחיל במחצית השמאלית של ההערה (Orig…) –
אי-אז בתקופת התנאים חי גוי חרוץ בשם אוריגנס, שלקח על עצמו משימה כבירה – להעתיק את כל המקרא העברי כולל תרגומיו המפורסמים דאז. לשם כך הוא כתב ספר אדיר בעל שישה טורים הנקרא הקספלה (‘משושה’), ובו הטור הראשון מכיל את המקרא באותיות עבריות (ללא ניקוד כמובן!), הטור השני הוא תעתיק של המקרא באותיות יווניות, ושאר הטורים הם תרגומים יווניים שונים, כולל תרגום השבעים. התעתיק בטור השני הוא בעל חשיבות גדולה מאוד, כי הוא למעשה מתעד איך קראו את המילים הלא-מנוקדות שבמקרא! כמובן שזה לא אומר כלום על הקריאה ה”נכונה”, אם בכלל היתה כזו, כי אוריגנס בסה”כ תיעד מה ששמע מיהודי המאה השנייה לספירה, וכידוע גם התנאים התלוננו פה ושם על חוסר דיוקים של בעלי הקריאה בימיהם – אבל עדיין, יש עניין רב בכך.
בקיצור, ההערה Orig… באה לגלות לנו מה כותב אוריגנס שלנו בטורו השני על המילה “בראשית”, ואכן במהדורה הרשמית, למרבה ההפתעה (או שלא), התעתיק הוא בדיוק כפי שמנוקד אצלנו, βρησίθ = בְּראשית (ליתר דיוק: bresith – השווא הנע כנראה היה נח + האות האחרונה היא θ שנהגית כמו th במילה think, כלומר – אוריגנס שמע שהגו ת’ לא דגושה כמנהג התימנים!).
Bereshit_Hexapla_noteאבל מה עושה הדיבוק (לפשפוש בכתבי-יד)? מסתבר שבאחד מכתבי-היד של ההקספלה נמצא בשוליים תיקון קטן למילה הזו, ושם כתוב βαρησήθ = בָּראשית! (ראו עדות מצולמת משמאל)
לכן בהערת ה- BHS מוצעים שני הנוסחים.

ונעבור למחצית הימנית של ההערה (Samar…) –
אי-אז  במאה ה- 19-20 חי עוד גוי אחר בשם פאול קאהלה (שאגב הגן באומץ לב על יהודים בימי המשטר הנאצי), שחקר בין השאר את התורה השומרונית, ובמסגרת ספרו החשוב אודות הגניזה הקהירית הוא הביא בנספח הערות אודות מסורת הקריאה השומרונית (תורתם של השומרונים,  כידוע, גם היא ללא ניקוד) – ומסתבר שלפי מסורת זו, קוראים את המילה באופן שדי קרוב ל”בָּראשית” (לצערי לא הצלחתי למצוא הסבר מדויק איך מתעתקים את ה- a המוזרות עם הקו + הגג…)

בקיצור, שתי מסורות נפרדות ולא-תלויות (ככל הידוע לי) מצביעות על כך שהגיית המילה “בראשית” היתה אולי בָּראשית = בהתחלה, והקושי בפסוק נמוג ואיננו.

פתרון ב’ – הרש”י הראשון לתורה

הרש"י הראשון לתורה - שימו לב לאורך הפירוש! (לחצו להגדלה)

הרש”י הראשון לתורה – שימו לב לאורך הפירוש! (לחצו להגדלה)

הרש”י הראשון לתורה (לדעת רבים ולפי כת”י שונים, “אמר רבי יצחק” אינו חלק מהפירוש אלא מעין הקדמה קצרה) מהווה לכאורה דיון פילולוגי ארוך ומייגע, שנדמה לי כי רוב הקוראים מן השורה מדלגים עליו אוטומטית. רש”י, בעקבות מדרש חז”ל קצר שעיקרו הוא: ‘בראשית’ = בעבור ראשית (=התורה או ישראל), מאריך עד מאוד בלשונו ולמעשה מתפלמס בתוקף עם ההצעה הפשוטה לפיה בראשית = בהתחלה או בהתחלת. ההתנגדות של רש”י בולטת מאוד לאור העובדה שהוא מוכן אפילו לקבל פירוש ההופך את המילה ‘ברא’ ל’בְּרֹא’ או ל’בריאת’ (“ואם באת לפרשו כפשוטו, כך פרשהו: בראשית בריאת שמים וארץ… “) ובלבד שלא ‘לפספס’ את המדרש אודות התורה וישראל! ולא זו בלבד, אלא שבניגוד לפשט הברור לפיו יש סדר והתפתחות בבריאה, רש”י טוען באריכות רבה כנגד רעיון זה וחותם בנחרצות: “על כרחך לא לימד המקרא סדר המוקדמים והמאוחרים כלום” – מה זה ועל מה זה?!

במאמר מרתק שנועד כל-כולו לפענוח כוונתו של רש”י לפסוקנו (כולל “אמר רבי יצחק” שגם פירושו זה קשה מאוד), מצביע יעקב גרסון* על הרקע הפולמוסי האנטי-נוצרי בפירושי רש”י, ומציע כי בייחוד כאן, בפתיחת התורה, היה חשוב לרש”י להדגיש כי התורה לא ניתנה אלא עבור ישראל, ולא עבור הגויים. רמז עבה לכך מופיע בפסוק שאת תחילתו מביא רש”י להוכחת המשוואה ראשית = ישראל (יר’ ב, ג): “קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַה’ רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה כָּל אֹכְלָיו יֶאְשָׁמוּ רָעָה תָּבֹא אֲלֵיהֶם נְאֻם ה’ “.
ויתרה מכך – מסתבר כי הנוצרים מצאו בפס’ א-ב רמז לשילוש הקדוש, כאשר ‘אלהים’ = האב, ‘רוח אלהים’ = רוח הקודש, ואילו ‘בראשית’ = ישוע! (עיינו בציטוט המדהים בעמ’ 198, הע’ 78). הבריאה לפי הנוצרים החלה בישוע, בעזרתו נבראו השמים המסמלים את הרוחניות, ואח”כ נבראה הארץ המסמלת את החומר הגשמי וכו’ וכו’ – עיינו שם. על רקע המידע הזה, מוארת באור בהיר הן אריכות דבריו והן נחרצותו של רש”י בפסוקים אלו – כאשר לעניייננו, נראה כי דווקא בפסוק זה הפשט אינו כרש”י, וכדברי גרסון:

פירוש רש”י גם נוגד את ממצאי מחקר לשון המקרא… [גם] פוסק בין מסורות יהודיות פרשניות שונות, אף שגדולי התנאים נמנעו מכך… [וגם] עומד בניגוד לכל התרגומים העתיקים לבר’ א, א. אפילו תרגום אונקלוס בעל המעמד הקנוני בעולם היהודי למעשה גרס כוולגטה [התרגום הלטיני-נוצרי, שתרגם בפשטות: בהתחלה]…

* י”ר גרסון, “רש”י לבראשית א, א – דוגמה לפולמוס אנטי־נוצרי חריף בפירושו לתורה”, שנתון לחקר המקרא והמזרח הקדום כא (תשע”ב), עמ’ 177-217.

פתרון ג’ – אברם העברי*

ראשית, סיכום קצר: ראינו עד כה שהמשפט “בְּראשית ברא אלהים” כפי שהוא מנוקד לפנינו מוקשה – קושי שגרם ל(כמעט) כל המתרגמים והמפרשים להתעלם ממנו ולתרגם בפשטות: “בהתחלה ברא” ולא “בהתחלת ברא”. הסבר ראשון ומעט דחוק, עפ”י אוריגנס והמסורת השומרונית, מציע כי הניקוד אמור היה להיות בָּראשית ולא בְּראשית. שני הסברים חלופיים הציע רש”י, האחד מדרשי ולפיו בְּראשית = בעבור ראשית, ואחד פשטי ולפיו יש למעשה לקרוא “בראשית בְּרֹא אלהים”, והוא דחוק עוד יותר מקודמיו.

לאור כל זאת, אזרתי כגבר חלציי והצעתי פירוש אחר, שאמנם בלתי אפשריבכל מקום אחר, אבל בתחילת התורה אולי כן – והוא הוספת מילה שלימה לפסוק, כך:

בְּרֵאשִׁית הַיָּמִים בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ.

וההסבר לכך פשוט – הביטוי “(בְּ)אַחֲרִית הַיָּמִים” נפוץ מאוד במקרא (מופיע 13 פעם, החל מבראשית ועד דניאל), כאשר רוב האזכורים מכוונים למה שחז”ל קוראים ‘ימות המשיח’, או בפשטות, קץ העולם המוכר לנו. מכיוון שהחידוש הגדול של פרקי הבריאה בבראשית הוא שלעולם יש בורא ויש אפילו מטרה, מובן כי אם סופו נקרא “באחרית הימים”, תחילתו אמורה להיקרא “בראשית הימים”, מש”ל.

* כמה שנים אחרי כותבי זאת גיליתי שהדברים מפורשים בשורה אחת בפירוש ‘דעת מקרא’ לבראשית (מפורש ע”י יהודה קיל) – אמנם ללא הקישור ל”אחרית הימים”. 

בראשית היה קויפמן…

אחד הפוסטים הבראשיתיים שלי בבלוג הזה נקרא “אלהים ברא בראשית – על תולדות האמונה הישראלית“. עיקרו של הפוסט היה הצעת פירוש חדש לטענת חז”ל לפיה השבעים תרגמו את הפסוק הראשון בתורה “אלהים ברא בראשית”, למרות שבכל תרגומי השבעים שבידינו מתורגם פשוט “בראשית ברא אלהים”, כמו שהראיתי לעיל. הפירוש נסמך על התיזה המרכזית של פרופ’ יחזקאל קויפמן אודות האמונה הישראלית האנטי-אלילית, תיזה שלמעשה התחילה את מחקר המקרא התיאולוגי מבראשית.

וכאן המקום להזכיר שהיום, ערב שמיני עצרת לפני יובל + 1 שנים (תשכ”ד), נפטר יחזקאל קויפמן:

Kaufman_Memorial

7 תגובות על “בְּרֵאשִׁית [הַיָּמִים] בָּרָא אֱלֹהִים

  1. יש בעיה מהותית בטענה שבָּראשית = בַּהַתְחָלָה נבראו השמים והארץ, מכיוון שלפי המשך הפרק, השמים והארץ לא נבראו כלל בהתחלה אלא רק בהמשך. בהתחלה, כלומר ביום הראשון לבריאה, נבראו החושך והאור. השמים נבראו ביום השני והארץ נבראה רק ביום השלישי.
    אני מכיר הסבר אחר – שמדובר בסמיכות פועלית. בראשית ברא = נסמך+פועל. יש בתנ”ך מספר מצומצם של דוגמאות כאלה, למשל “קריית חנה דוד”.
    אפשרות נוספת, אם מוכנים לקבל טעויות בניקוד – הייתי מציע: בראשית בְּרֹא (ברוא = צורת מקור). כמו “בראשית עשות אלוהים” וכו’.

    • לגבי סדר בריאת השמים והארץ – יפה! אם כי אפשר כמובן לתרץ שביום השני לא נבראו השמים אלא הרקיע וביום השלישי לא נבראה הארץ אלא נחשפה היבשה וכדומה.
      אגב חז”ל הקשו מפס’ אחר בו נאמר “ביום עשות ה’ אלהים ארץ ושמים” ונחלקו בית שמאי ובית הלל על כך – ראה דיון + מקורות כאן:
      http://www.tora.us.fm/tnk1/kma/hvdlim1/jmym_o_erc.html

      לגבי ‘סמיכות פועלית’ כמו “קרית חנה דוד” – זהו הסברו של הראב”ע:
      “ולפי דעתי שהוא סמוך, כמו: בראשית ממלכת יהויקים. ואל תתמה איך נסמך על פועל עבר והנה כן: תחלת דבר ה’ (הו’ א, א). קרית חנה דוד (יש’ כט, א). והטעם יתברר לך בפסוק השני.”

      ולגבי “בראשית בְּרֹא” – כיוונת לדעת כמה פרשני רש”י (וכן במאמר של יעקב גרסון שציטטתי ממנו) שדברי רש”י “ואם באת לפרשו כפשוטו, כך פרשהו: בראשית בריאת שמים וארץ” מכוונים בדיוק לקריאה כזו – אלא שהתוצאה היא שפס’ א’ הוא תחילתו של משפט מורכב ומפותל שמסתיים אי-שם בפס’ ג, דבר די נדיר בסיפורת המקראית.

  2. בס”ד כ”ו תשרי ע”ה

    הכתוב ‘בראשית ברא…’ משאיר את הקורא במתח: ‘בראשית מה?’. הקורא מבין ש’משהו חדש מתחיל’, אבל מה ?

    את התשובה יקבל הקורא בסוף הסיפור: ‘ויכל אלקים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה’. הבורא יצר יצירת אומנות, מלאכת מחשבת, שראשיתה בריאת השמים והארץ, ושיאה: בריאת האדם ובריאת היום השביעי, שיחברו מחדש בין השמים לארץ.

    בראשית המלאכה נבראים השמים והארץ, שסיפור בריאתם מובא ב’כלל ופרט’. בכלל – הסדר הוא לפי המעלה, השמים קודמים במעלתם לארץ. ובפרט – הארץ קודמת, שהיא נבראה ביום הראשון, ואילו השמים (הרקיע) נבראו רק ביום השני.

    בהמשך נברא ‘כל צבאם’. צבא הארץ, ביום השלישי, החמישי והששי, וצבא השמים, ביום הרביעי. וכאמור, חיבור הצבאות, צבא השמים וצבא הארץ – בא על ידי האדם ועל ידי יום השביעי, החורזים ומחברים ארץ ושמים.

    אולי משום כך הזמן בימים הראשונים הוא סתמי: ‘בראשית’, ‘יום אחד’, ‘יום שני’. רק בשני הימים האחרונים יש ‘ה”א הידיעה’: ‘יום הששי’, ‘יום השביעי’. מעתה מקבלת המציאות הסתמית משמעות.

    בברכה, ש.צ. לוינגר

    ההסבר שלי שיש כאן ‘כלל ופרט’, יוצא מהנחה ש’השמים’ הם הרקיע, ככתוב: ‘ויקרא אלקים לרקיע שמים’, וזה נברא רק ביום השני. ברם בפרק זה יש עוד משמעות ל’שמים’. הרי מדובר על ‘עוף השמים’. השמים בביטוי זה הם שכבת האויר המכסה את הארץ.

    ניתן לומר, איפוא, ש’שמים’ פירושם ‘מכסה’. ביום הראשון היה ה’מכסה’, שכבת המים שכיסתה את הארץ. ביום השני, נוצר בתוך שכבה זו ‘הרקיע’, שכבת האויר המבדילה בין מים למים. מעתה סופחו המים התחתונים אל הארץ, ושכבת האויר היא שנקראת מעתה ‘שמים’ – מכסה הארץ.

    • האומן שמלאכתו ‘חיבור השמים לארץ’, נקרא בלשון הקודש: ‘עברי’. שכן משיב יונה הנביא לשאלה: ‘מה מלאכתך?’: ‘עברי אנכי, ואת אלקי השמים אני ירא, אשר ברא את הים ואת היבשה’. זו מלאכתו של ה’עברי’ – להמליך את אלקי השמים על הים ועל היבשה!

  3. התופעה הלשונית הבאה לידי ביטוי ב’בראשית ברא אלקים’, היא ‘מקרא קצר’. יש שמושמט הנושא, שהוא מובן מאליו, כגון: ‘כי בצלם אלקים עשה [ה’] את האדם’, ‘עד כי חדל [הסופר] לספור כי אין מספר’. וכאן ויתר הכתוב על הסומך, הברור מתוך ההקשר, בראשית [הכל] ברא אלקים’.

  4. בס”ד כ”ו בתשרי ע”ה

    על ‘בראשית ברא אלקים’ כותב הרשב”ם: ‘כלומר בתחילת בריאת שמים וארץ, כלומר בעת שנבראו כבר השמים העליונים והארץ, הן זמן מרובה הן זמן מועט’. אז היתה הארץ במצב של ‘תוהו ובוהו’, ‘שלא היה בה דבר’. והשמים היו במצב של חושך. ביום הראשון אמר ה’ ‘יהי אור’ ויהי אור.

    ברם, עדיין ‘מן הארץ עד לשמים העליונים היו מים, כדכתיב: מרחפת על פני המים’ (א,ו),, ועתה, ביום השני ‘חילקן הקב”ה באמצע ועשה ריקוע פרוש… להבדיל בין המים העליונים…’.

    נמצא שיש שתי משמעויות ל’שמים’. ‘השמים העליונים’ שבהם רוח אלקים מרחפת על פני המים, אלה נבראו בתחילת הבריאה. ו’רקיע השמים’, שנברא ביום השני, שהפריד בין המים העליונים לתחתונים ומתחתיו נוצרה שכבת האויר, שבה יכולים ברואי העולם להתקיים.

    בברכה, ש.צ. לוינגר

  5. Pingback: הושענא רבה – Don't Panic! | ארץ העברים

ענני נא!