בהמשך להרצאה הקודמת** על הנושא המרתק של נוסח המקרא, הגיע הזמן להשלים כמה נושאים ובראשם ההתמודדות התאולוגית עם תיקוני הנוסח. על הדרך אציג כמה מחידושיו המבריקים של נפתלי טור-סיני ו… אסביר לעצמי ולכם סוף סוף מה זה כל הסיפור המוזר והמעניין של דילוגי האותיות בתורה ואיך זה בדיוק מסתדר עם נושא הנוסח (רמז – זה לא.)
כל זה יקרה בשלישי הקרוב, 7/7, בשעה 21:00 – בזום:
https://us04web.zoom.us/j/73556532079?pwd=QmdMVnJVOEliZ3NscEhDN0pKUW1GQT09
סיסמה = 77
יפה! אני מזכיר את בקשתי מההרצאות הקודמות (להעלות ליוטיוב), וכבר ממתין בשקיקה!
הרי שלך לפניך:
במקור ראשון השבוע (כז ניסן תשפ”א) היה ראיון עם אחד מראשי שיטת הדילוגים, הרב שמואל יניב. מודה, לא הספקתי לקרוא.
ואני שמעתי על סופר אשכנזי שבלבל בין ‘לשאת’ ו ‘לתת’ ואף אחד לא שם לב, כי בהברה אשכנזית שתי המילים נשמעות אותו דבר.
בקומראן “מי מדד בשועלו מים”
החלפה של קמץ קטן וגדול?
לגבי “לשאת\לתת” – כיוונת לדעת פרופ’ משה צפור שהעביר את המסורת הזו לתלמידיו – אם כי עכשיו שגם אתה מכיר את זה, זה נראה כאגדה אורבנית…
https://youtu.be/Cy9xhg0rDlw?t=1517
ולגבי “בש[ו]עלו” – גם בלי זה, במבטא התימני (=המבטא המקורי בו דיברו בא”י?) קמץ רגיל נשמע כמו חולם, כלומר בשָעלו נשמע כמו בשוֹעלו. ולכן הקומראנים הוסיפו ו’ כדרכם מדי פעם לנקוט בכתיב מלא.
אז מדוע לא “בשועולו”
הרצאה מעניינת מאוד.
האם ישנו ספר שמאגד בתוכו עוד דוגמאות מעין אל שיתבהרו להדיוט כמוני?
תודה