בהמשך להרצאה הקודמת** על הנושא המרתק של נוסח המקרא, הגיע הזמן להשלים כמה נושאים ובראשם ההתמודדות התאולוגית עם תיקוני הנוסח. על הדרך אציג כמה מחידושיו המבריקים של נפתלי טור-סיני ו… אסביר לעצמי ולכם סוף סוף מה זה כל הסיפור המוזר והמעניין של דילוגי האותיות בתורה ואיך זה בדיוק מסתדר עם נושא הנוסח (רמז – זה לא.)
כל זה יקרה בשלישי הקרוב, 7/7, בשעה 21:00 – בזום:
https://us04web.zoom.us/j/73556532079?pwd=QmdMVnJVOEliZ3NscEhDN0pKUW1GQT09
סיסמה = 77
* עדכון 8/7/20 – ההרצאה ביוטיוב:
** ההרצאה הקודמת (לא נדרש ידע קודם, אבל כדאי להעיף מבט:)
יפה! אני מזכיר את בקשתי מההרצאות הקודמות (להעלות ליוטיוב), וכבר ממתין בשקיקה!
הרי שלך לפניך:
במקור ראשון השבוע (כז ניסן תשפ”א) היה ראיון עם אחד מראשי שיטת הדילוגים, הרב שמואל יניב. מודה, לא הספקתי לקרוא.
ואני שמעתי על סופר אשכנזי שבלבל בין ‘לשאת’ ו ‘לתת’ ואף אחד לא שם לב, כי בהברה אשכנזית שתי המילים נשמעות אותו דבר.
בקומראן “מי מדד בשועלו מים”
החלפה של קמץ קטן וגדול?
לגבי “לשאת\לתת” – כיוונת לדעת פרופ’ משה צפור שהעביר את המסורת הזו לתלמידיו – אם כי עכשיו שגם אתה מכיר את זה, זה נראה כאגדה אורבנית…
https://youtu.be/Cy9xhg0rDlw?t=1517
ולגבי “בש[ו]עלו” – גם בלי זה, במבטא התימני (=המבטא המקורי בו דיברו בא”י?) קמץ רגיל נשמע כמו חולם, כלומר בשָעלו נשמע כמו בשוֹעלו. ולכן הקומראנים הוסיפו ו’ כדרכם מדי פעם לנקוט בכתיב מלא.
אז מדוע לא “בשועולו”