Home » מקרא » תורה ברורה – בראשית לז ופרשת וישב

תורה ברורה – בראשית לז ופרשת וישב

זהו, אני שמח להגיש לכם את הפרק האחרון שהגעתי אליו עד כה במסגרת המהדורה-שלא-נולדה “תורה ברורה” – פרק לז בבראשית! הפרק הזה הוא דוגמה מצויינת לנחיצות במהדורה כזאת, כי כידוע לכל מי שקרא פעם את סיפור מכירת יוסף, אין שום דרך להבין אותו כסיפור אחד רציף (למרות מאמצי העורך;) – ולא מצאתי טוב לאדם מאשר להביא את דברי הגרי”ב שווארץ בנושא:

סיפור זה אמנם אפשר לסכמו, אולם אי אפשר לקבלו. דרשנים ופרשנים בכל הדורות ציינו את הקשיים הרבים שהפרשה מעלה, והניסיונות הרבים לתרצם וליישבם אינם יוצאים מגדר הדוחק…
אלה הם מתחים חמורים בגוף הסיפור — במהלך העלילה המוצגת בו, ביחס ההגיוני שבין חלקיו, באפיון הדמויות המופיעות בו ובמניעים למעשיהן, במסריו הרעיוניים ובסבירותם הבסיסית של המאורעות המתרחשים בו, ואין לדחותם בסברות פרשניות כאילו אינם אלא חספוסים לשוניים או ענייניים קלים.
(פרופ’ ברוך יעקב שוורץ “ירידתו של יוסף למצרים – חיבורו של בראשית לז ממקורותיו“, בית מקרא נה, א (תש”ע), 30-1)

לתועלת המאמ;לקים, מייד אציג את תמצית הקשיים בסיפור – אבל כמובן שרק מי שיקרא את המאמר המכונן במקורו יזכה שיקויים בו (משלי ב, ה) “אָז תָּבִין יִרְאַת ס”י וְדַעַת ס”א תִּמְצָא” – מה גם שבלי קשר לתוכן, המאמר הוא מופת לכתיבה מעמיקה, יסודית ו… בהירה גם יחד.

מכירת יוסף – הסיפור ש’מכרו’ לנו והסיפור שלא סופר

הסיפור כפי שהוא לפנינו מתאר את התנהגותו הספק-שתלטנית ספק-נערית של יוסף, שאינו חושש לספר את חלומותיו המגלומניים לאחיו ולאביו. ההתנהגות הזאת, המלווית בתמיכה חצי גלויה של אביו, מובילה לשנאת האחים אליו, ובהזדמנות הראשונה שיש להם – כשיוסף מגיע לבדוק לשכם מה שלומם – הם זוממים להרגו. אלא שאז העניינים מסתבכים: בהמלצת ראובן הם זורקים אותו לבור כדי לא להרוג אותו בידיהם, אלא שבהמלצת יהודה – שגם הוא לא רוצה לשפוך דם – הם רוצים למכור אותו לישמעלים. או-אז מגלה הקורא שהמדיינים כבר משכו אותו ומכרו אותו למצרים, ולאחים לא נותר אלא לטבול את כותנתו בדם ולשלוח לאביהם, שמבין מייד שיוסף נטרף, ווא שוקע באבל מתמשך על בנו האהוב.

אלא שכדברי הגרי”ב שווארץ לעיל, “סיפור זה אמנם אפשר לסכמו, אולם אי אפשר לקבלו”:

  • קשה מאוד להבין את הקשר בין “וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה אֶל אֲבִיהֶם” לבין המשכו “וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו” – גם מבחינת התוכן וגם מבחינת הדקדוק.
  • בנוסף, הבאת הדיבה של יוסף נשארת תלויה בחלל האוויר בלי שום השלכות: האחים שונאים אותו מכמה סיבות – בגלל היותו בן זקונים, בגלל כתונת הפסים, בגלל החלומות – אבל לא בגלל שהביא את דיבתם רעה!
  • איך העלה יעקב בדעתו לשלוח את יוסף אל אחיו לדרוש בשלומם (!), כאשר הם שונאים אותו שנאת מוות?
  • הסיפור המוזר והמיותר על המפגש עם האיש שאמר לו שהאחים בדותן ולא בשכם לא מובן – מלאך המוות מה לי הכא מה לי התם?!
  • אחרי שהאחים זורקים את יוסף לבור כעצת ראובן, יהודה פתאום קופץ ותמה למה להם להרוג אותו ולכסות את דמו – על מה הוא מדבר?! הרי זו בדיוק היתה מטרתה של הצעת ראובן!
  • והסתירה הבולטת ביותר, שהיא דווקא הטריוויאלית ביותר, היא שאלת זהותם של אלו שהורידו את יוסף מצרימה: בפס’ כה האחים מתכננים למכרו לישמעאלים, בפסוק כח צצים פתאום מדיינים שמושכים את יוסף, ואז מוכרים אותו לישמעאלים שמביאים אותו למצרים, אלא שבפסוק לו המדיינים הם אלו שמכרו אותו למצרים – ואם תזכו להגיע לפרק לט תגלו כבר בפסוק הראשון ש… הישמעאלים הם אלו שמכרו אותו מצרימה!

על כל אלו ועוד – בפירושי הק’ (כולל הערות נוסח לכל פרשת וישב), וזכות יוסף הצדיק תעמוד לנו ולכל אלו שנחטפו בעל כרחם לארץ זרה – נתראה בע”ה בעוד כמה חודשים כשאסיים את ספר בראשית…

נ”ב

גם על הפרק הזה כתבתי בעבר, מזווית דומה אך שונה – ראו כאן:

על מהדורת ‘תּוֹרָה בְּרוּרָה’

7 תגובות על “תורה ברורה – בראשית לז ופרשת וישב

  1. מאיר עיניים! בהחלט מדובר באחד הפרקים הכי זקוקים לפירוש מסודר על פי המחקר, ואתה עושה עבודה מצויינת!
    עצוב שנאלץ להיפרד מהפרק השבועי, ואני מקווה שתסיים כמה שיותר מהר. בהצלחה!

  2. שכוייח. יש הסברים ופירוט על השתלת יהודה ותמר בתוך סיפורי יוסף?

    • יש פה שתי שאלות למעשה:
      א) למה הסיפור נכתב בכלל?
      ב) למה הסיפור שובץ פה?
      ומצ”ב התשובות מתוך הפירוש הכמוס עמדי:
      א) …ייחוסו של דוד לפרץ מבהיר גם את התמיהה הגדולה על עצם כתיבתו של סיפור כזה, המציג את יהודה כאב לבנים רשעים וכמי שחטא (שלא בידיעתו) בגילוי עריות עם כלתו וכמעט גם ברצח, וכל זאת בלי שום צורך עלילתי ברור. נראה שהמספר ביקש להציג תקדים לחטאי דוד, שכמו יהודה היה שליט איזורי, שגם בניו מתו בעניין רע, והוא עצמו היה מעורב בגילוי עריות וברצח (מעבר לדמיון הניכר בשמות הדמויות במשפחת יהודה ודוד: בת שוע = בת שבע, תמר, אונן = אמנון, שלה = שלמה).
      ב) הפרשיה שולבה כאן, למרות שהיא מתיישבת בקושי עם סדר הזמנים ועם המשך הסיפור לפיו יהודה המשיך לחיות לצד אביו ואחיו, בשל קווי הדמיון הברורים בינה ובין פרשיית מכירת יוסף המעידים שהיא עוצבה כך שתיראה כעונש ליהודה על שותפותו במכירת יוסף, מידה כנגד מידה.

  3. wwיהודה פתאום קופץ ותמה למה להם להרוג אותו ולכסות את דמו – על מה הוא ”מדבר?! הרי זו בדיוק היתה מטרתה של הצעת ראובן!

  4. ”תגובתי ברחה ממני מוקדם מדי לפני שהוספתי דבר מה לציטוט מהרשימה. יהודה שצידד בהמתתו של יוסף שינה לפתע כוון וחבר לראובן שביקש להציל את חיי אחיו למחצה. יהודה הבין שלאחים אין קייס חוקתי או לגיטימי להצדיק המתה. על חלומות ואפילו על השמעתם לא ממיתים. ליהודה נפל האסימון ומכיוון שהאחים לא יכלו
    להצדיק את ההמתה משפטית, יהודה שינה אזימוט וצידד בהשארתו בחיים של יוסף

    • וואו, זה קצת מרחיק לכת אפילו לו היית אהרן ברק – ממתי האחים חיפשו “קייס חוקתי”?! הם ראו אותו מרחוק, ובלהט הרגע החליטו להרוג אותו, ואז קרו שני דברים במקביל:
      1) לפי ס”א, ראובן התעשת והציע הצעה שתְּרצה את האחים (יוסף יושלך לבור ויטבע שם) – כשהוא יודע שבבור אין מים וכך הוא יוכל להצילו. האחים משליכים אותו, ראובן חוזר לבור – ומגלה שיוסף איננו כי בינתיים באו המדיינים ולקחו אותו.
      2) לפי ס”י, יהודה הוא זה שמתעשת ומציע למכור אותו לישמעאלים – וזה מה שהם עושים (חשוב לזכור שבסיפור של ס”י אין בור [וממילא אין מים…])

ענני נא!