בזמנו חיפשו באקדמיה ללשון מונח עברי למילה “דז’ה-וו” (déjà vu) – ואני חשבתי על מונח נישתי מאוד אבל די קולע: ויקהל-פקודי. לכאורה שתי הפרשות האלה חוזרות כמעט מילה במילה על פרשות תרומה-תצווה, עד כדי כך שמסדרי הפרשות לא היססו לחבר אותן (כמו השבת) למרות האורך הרב שלהן – ובלבד שיחסכו מהציבור (שאז עוד לא היו לו עלוני שבת) את הטורח של מציאת דבר תורה מתאים לשתי שבתות כאלה. ואת חטאיי אני מזכיר היום, כי בסתר לבי אני מודה לאהרן על חטא העגל (או לירבעם ליתר דיוק – ראו מש”כ כאן), שבזכותו יש את פרשת כי-תשא שתפריד בין ה’גושים’ של הציווי על המשכן וביצועו בפועל.
א-ב-ל, מסתבר שיש הבדל מאוד משמעותי בין שני הגושים האלו – ובשורות הבאות אציג אותו ואנסה אפילו להסביר אותו עוד למרות שלא הספקתי עדיין להתעמק בזה (בפירושי הק’ הגעתי בדיוק לסוף כי-תשא). קראו עוד ⇐

לפני חודש בדיוק כתבתי על הטובה הגדולה שעשו עִם עַם ישראל מחלקי הפרשיות, שהפרידו את פרשת ‘וארא’ מפרשת ‘שמות’, כך שנחסכה מהיהודי המצוי התדהמה במעבר מפרקים ג-ד לפרק ו.
על אחת כמה וכמה טובה כפולה ומכופלת לאלו שחילקו בין פרשת ‘יתרו’ לפרשת ‘משפטים’, ובכך טשטשו את הבעיה העצומה שעולה כבר מפתיחת פרק כד – וכדי להבין אותה, בואו ננסה לשחזר את רצף האירועים בדגש על מקומו הפיזי של משה במהלכם:

הסבר: לאחר עשרת הדברים משה “נִגַּשׁ אֶל הָעֲרָפֶל אֲשֶׁר שָׁם הָאֱלֹהִים” = עולה להר, ושם ה’ אומר לו “אַתֶּם רְאִיתֶם כִּי מִן הַשָּׁמַיִם דִּבַּרְתִּי עִמָּכֶם…” + מצוות המזבח + כל המשפטים בפרקים כא-כג. כשכל זה מסתיים היינו מצפים שמשה יירד מן ההר וימסור את כל המצוות והמשפטים לעם – אבל במקום זה נפתח פרק כד בציווי למשה ש… יעלה להר! אז איפה הוא היה עד עכשיו?! קראו עוד ⇐

יכול להיות שגונבה לאוזניכם בלחישה השמועה אשר לא טובה, לפיה השערת התעודות איננה לגמרי נטולת אי-הבנות (יש לקרוא במבטא אנדרסטייטמנט-בריטי). למעשה במשך כ- 100 שנה עולות נגד ההשערה קושיות מקושיות שונות – חלקן ‘שאלות של יצר הרע’ של אנשים שסתם כופרים מתוך ‘תאווה’ להקשות ל”ע ר”ל, וחלקן שאלות שנובעות באמת מתוך עומק פשט הכתובים שלא ‘רוקדים’ לפי החליל של וולהאוזן ועוזריו משאר העמים. קראו עוד ⇐

רבים (=אף אחד, אבל ככה מקובל לכתוב) שואלים אותי “איך ייתכן שאנחנו קוראים כל שנה את פרשת הַמָּן ועדיין לא זוכים לפרנסה בשפע?!” – אז התשובה פשוטה, רבותיי: אתם לא קוראים אותה נכון! זאת מכיוון שלא בפרשה אחת מדובר, אלא בשתי פרשות – ולא זו בלבד, אלא שיש בלבול בסדר הפסוקים באחת מהן, שכמובן חוסם את השפע מלהגיע בצינורות המקובלים (pun intended).
אז כדי לסייע לרבבות עמך בית ישראל שאוחזים מעשה אבותיהם בידיהם, וכמו שהמלצתי עליהם פעם “מִתְּחִלָּה עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה הָיוּ אֲבוֹתֵינוּ וְעַכְשָׁיו“, הריני לגלות סודות נוראים אשר לא נ(ב)ראו בכל הארץ (אם כי נראו גם נראו בכל הגויים) בדבר הקריאה הנכונה של שמות טז, וזכות הג”ר יואל-יוליוס וועלהאוזען זח”ל תעמוד לכם וכו’. קראו עוד ⇐

 פרקים יב-יג בספר שמות הם זוג הפרקים המבולגן ביותר בתורה, גם מבחינת סדר הדברים וגם מבחינת תוכנם – ואחרי שהשלמתי את הפירוש שלהם בחומש (העתידי) אני יכול לומר די בוודאות שעד כה אין אף פירוש שמאפשר לקורא הנבוך למצוא את ידיו ורגליו בפרקים האלה + אין שום הסבר ‘מסורתי’ שמבוסס על הנחת תורה מן השמים שיכול להסביר ברצינות את הפרקים האלה.

הנה אמרתי את זה. ועכשיו לתכל’ס. קראו עוד ⇐