לפני חודש בדיוק כתבתי על הטובה הגדולה שעשו עִם עַם ישראל מחלקי הפרשיות, שהפרידו את פרשת ‘וארא’ מפרשת ‘שמות’, כך שנחסכה מהיהודי המצוי התדהמה במעבר מפרקים ג-ד לפרק ו.
על אחת כמה וכמה טובה כפולה ומכופלת לאלו שחילקו בין פרשת ‘יתרו’ לפרשת ‘משפטים’, ובכך טשטשו את הבעיה העצומה שעולה כבר מפתיחת פרק כד – וכדי להבין אותה, בואו ננסה לשחזר את רצף האירועים בדגש על מקומו הפיזי של משה במהלכם:

הסבר: לאחר עשרת הדברים משה “נִגַּשׁ אֶל הָעֲרָפֶל אֲשֶׁר שָׁם הָאֱלֹהִים” = עולה להר, ושם ה’ אומר לו “אַתֶּם רְאִיתֶם כִּי מִן הַשָּׁמַיִם דִּבַּרְתִּי עִמָּכֶם…” + מצוות המזבח + כל המשפטים בפרקים כא-כג. כשכל זה מסתיים היינו מצפים שמשה יירד מן ההר וימסור את כל המצוות והמשפטים לעם – אבל במקום זה נפתח פרק כד בציווי למשה ש… יעלה להר! אז איפה הוא היה עד עכשיו?! קראו עוד ⇐

יכול להיות שגונבה לאוזניכם בלחישה השמועה אשר לא טובה, לפיה השערת התעודות איננה לגמרי נטולת אי-הבנות (יש לקרוא במבטא אנדרסטייטמנט-בריטי). למעשה במשך כ- 100 שנה עולות נגד ההשערה קושיות מקושיות שונות – חלקן ‘שאלות של יצר הרע’ של אנשים שסתם כופרים מתוך ‘תאווה’ להקשות ל”ע ר”ל, וחלקן שאלות שנובעות באמת מתוך עומק פשט הכתובים שלא ‘רוקדים’ לפי החליל של וולהאוזן ועוזריו משאר העמים. קראו עוד ⇐

רבים (=אף אחד, אבל ככה מקובל לכתוב) שואלים אותי “איך ייתכן שאנחנו קוראים כל שנה את פרשת הַמָּן ועדיין לא זוכים לפרנסה בשפע?!” – אז התשובה פשוטה, רבותיי: אתם לא קוראים אותה נכון! זאת מכיוון שלא בפרשה אחת מדובר, אלא בשתי פרשות – ולא זו בלבד, אלא שיש בלבול בסדר הפסוקים באחת מהן, שכמובן חוסם את השפע מלהגיע בצינורות המקובלים (pun intended).
אז כדי לסייע לרבבות עמך בית ישראל שאוחזים מעשה אבותיהם בידיהם, וכמו שהמלצתי עליהם פעם “מִתְּחִלָּה עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה הָיוּ אֲבוֹתֵינוּ וְעַכְשָׁיו“, הריני לגלות סודות נוראים אשר לא נ(ב)ראו בכל הארץ (אם כי נראו גם נראו בכל הגויים) בדבר הקריאה הנכונה של שמות טז, וזכות הג”ר יואל-יוליוס וועלהאוזען זח”ל תעמוד לכם וכו’. קראו עוד ⇐

 פרקים יב-יג בספר שמות הם זוג הפרקים המבולגן ביותר בתורה, גם מבחינת סדר הדברים וגם מבחינת תוכנם – ואחרי שהשלמתי את הפירוש שלהם בחומש (העתידי) אני יכול לומר די בוודאות שעד כה אין אף פירוש שמאפשר לקורא הנבוך למצוא את ידיו ורגליו בפרקים האלה + אין שום הסבר ‘מסורתי’ שמבוסס על הנחת תורה מן השמים שיכול להסביר ברצינות את הפרקים האלה.

הנה אמרתי את זה. ועכשיו לתכל’ס. קראו עוד ⇐

שמעתי פעם רעיון מבריק בשם הרצי”ה, לפיו פרשות השבוע עובדות בזוגות, לפחות עד ויקרא – ולחיבת הקודש והתיעוד ההיסטורי אעלה על הכתב את מה שאני זוכר:
בראשית: בראשית-נח (ראשית האנושות), לך לך-וירא (אברהם), חיי שרה-תולדות (יצחק), ויצא-וישלח (יעקב), וישב-מקץ (יוסף), ויגש-ויחי (הירידה למצרים).
שמות: שמות-וארא (שעבוד מצרים), בֹּא-בשלח (יציאת מצרים), יתרו-משפטים (תורה), תרומה-תצווה (ציווי המשכן), כי תשא (חטא אהרן), ויקהל-פקודי (הקמת המשכן).
ויקרא: ויקרא-צו (קרבנות), שמיני (חטא נדב ואביהוא), תזריע-מצורע (טהרה), אחרי מות-קדושים (קדושה), אמֹר (תיקון חטא הכהנים?), בהר-בחוקותי (מצוות הארץ).

הפרשות באדום הן ללא זוג כי בכל אחת מהן, מסתבר, יש אירוע שקשור בכהנים – וכשנגיע לפרשת כי תשא אכתוב על זה משהו. אבל מכיוון שאנחנו בדיוק ב’תפר’ בין וארא לבין בֹּא, אתמקד בהן – וכמו שנראה מייד, החלוקה של הרצי”ה אכן מסתברת, אלא שבזוג הזה ההפרדה קשה יותר כי הנושא המרכזי בשתיהן הוא מה שאנחנו קוראים “עשר המכות”. קראו עוד ⇐