זָכְרֵנוּ לְחַיִּים – ותן למות בשקט:)

חלק 1

זָכְרֵנוּ לְחַיִּים – כי שכחנו את המוות

חלק 2

זָכְרֵנוּ לְחַיִּים – אלה חיים אלה?!


בפוסטים הקודמים עברנו דרך די ארוכה: מהעתיד הרחוק (2045?) של עידן הסינגולריות שהתברר כאופטימי-מדי, דרך תחזית קודרת למדי בדבר שנות ה”חיים” שהרפואה המודרנית חטפה מידיו הקרות של המוות והפקידה בידיה הצוננות של מיטת בית החולים – ועד לשאלה היהודית הגדולה של העידן המודרני: “אלה חיים אלה?”… את הפוסט האחרון סיימתי במסע בזמן לעת העתיקה, בה נפוץ מנהג ההתאבדות מרצון של מנהיגים ופילוסופים אשר לא מבני ישראל המה, ולאור סיפורו האישי של סבי ז”ל, תהיתי מה יש ליהדות לומר בנושא. קראו עוד

על תורת ארץ ישראל והבריאות הגופנית – מדרש לסיום מסכת כתובות

שלחו ליה אחוהי לרבה: יודע היה יעקב שצדיק גמור היה [ואעפ”כ חשש להיקבר בחו”ל]ואם אין אתה עולה, הזהר בשלשה דברים: אל תרבה בישיבה שישיבה קשה לתחתוניות, ואל תרבה בעמידה שעמידה קשה ללב, ואל תרבה בהליכה שהליכה קשה לעינים. אלא שליש בישיבה שליש בעמידה שליש בהילוך. (כתובות קיא.)

ובעברית פשוטה – אחי האמורא רַבָּה שחיו בארץ ישראל, שלחו לאחִיהם שחי בבבל, שכדאי לו מאוד לעלות לא”י. אבל אם הוא לא רוצה לעלות, לפחות שיקפיד על… בריאות גופו! קראו עוד