פרשות תרומה + תצווה שאחריה מביאות בכנפיהן מנוחה נכונה למאמיני התעודות, כי סוף סוף הגענו למקור הכהני בטהרתו – לא צריך יותר לגזור את הילד החי לשניים (או לשלושה, ע”ע מעמד הר סיני), ואפשר לאפסן את הצבעים בקלמר ולהתפנות להתעמק בכתובים כפי שהם!
הבעיה שהכתובים כפי שהם הם… די משעממים. את מה שהיה לי לחדש בנושא כתבתי בזמנו בפוסט שנקרא “המשכן המדומיין” אבל כאן זה לא פודקאסט שבו ממחזרים חומרים ומעלים גירה, ולכן במקום לכתוב על מה שיש בפרשה, החלטתי לכתוב על מה שאין בה – ואני מתכוון לכל עולם המוסיקה המקודשת, שנעדר לגמרי מהתורה כולה. אלא שלפי ספר דברי הימים, התפקיד המרכזי של המקדש – לו הוקדשו פרקים שלמים – הוא דווקא שירת הלויים ונגינתם, לעומת נושא הקרבנות, למשל, שכמעט לא מפורט שם!

אכן בזמנו העליתי למסקנה שהמוזיקה העברית המקורית, זו שממנה התפתחה שירת הלויים, איננה אלא מוזיקת הפלמנקו, אשר על כן הגיע הזמן להחזיר קצת את עטרת הבלוג ליושנה (לפי התיאור הרשמי, הבלוג אמור לעסוק גם בפלמנקו!) ולשתף איתכם קטע יפהפה של אחד ממובילי דור העתיד של הפלמנקו, Luciano Ghosn (אין לי מושג אי להגות את זה – הוא ממוצא לבנוני-איטלקי) – וכאן הוא מלווה בשני פרחי כהונה שמקיימים מ”ש “נְהָרוֹת יִמְחֲאוּ כָף”:

קראו עוד ⇐