אחרי יומיים של ראש חודש, בהם נוהגים לומר בתפילה את מזמור ק”ד בתהלים, עיינתי ב- BHS, הלא הוא אוצר בלום של גרסאות דווקניות מנוסחי קדמאי, וצדה את עיני הערה מעניינת לגבי הפסוק הבא (יז):

טז יִשְׂבְּעוּ עֲצֵי ה’ אַרְזֵי לְבָנוֹן אֲשֶׁר נָטָע.
יז אֲשֶׁר שָׁם צִפֳּרִים יְקַנֵּנוּ חֲסִידָה בְּרוֹשִׁים בֵּיתָהּ.

קצת תמוה שהפסוק פותח בארזים ומסיים בברושים – כלומר, פס’ טז מדבר על ארזי הלבנון, פס’ יז ממשיך ומתאר את הציפורים המקננות “שם”, בארזים אלו, ואז מופיעה החסידה – אך היא “ברושים ביתה”, ולא ארזים.

והנה מסתבר כי תרגום השבעים מתרגם את המילים “ברושים ביתה” כך: ἡ οἰκία ἡγεῖται αὐτῶν  – או בעברית: “ביתה מוביל (?) בהם“. תרגום תמוה לכאורה. אלא שאי-אז הבחינו חכמי המחַקְּרים, כי במילה זהה השתמשו השבעים לתרגם את הפסוק הבא (מיכה ב, יג):

וַיַּעֲבֹר מַלְכָּם לִפְנֵיהֶם וַה’ בְּרֹאשָׁם = ὁ δὲ Κύριος ἡγήσεται αὐτῶν

ומכאן קצרה הדרך להבין למה התכוונו השבעים בתרגומם בתהלים – פשוט, במקום: חֲסִידָה בְּרוֹשִׁים בֵּיתָהּ, הם קראו: חֲסִידָה בְּרוֹשָׁם (= בְּרֹאשָׁם) בֵּיתָהּ !
כלומר, ביתה של החסידה הינו בראשי הארזים, אותם ארזים עליהם דובר בפסוק הקודם – וברושים לא היו ולא נבראו כאן…

האם השבעים ידעו בכלל מהי חסידה?

אבל בטרם נשבח את המתרגם האלמוני של הפסוק הנ”ל על הבנתו בבוטניקה (מיוונית, βοτάνη = דשא, מספוא), הבה ונבחן את מידת הבנתו באורניתולוגיה (מיוונית, ὄρνιθος = ציפור)…
והנה ציטוט ישירות מהאנציקלופדיה המקראית, כרך ג (תשכ”ה), בערך ‘חסידה’ (נכתב ע”י אלקנה ביליק):

כלומר, המתרגמים (השונים כנראה) ליוונית לא היו סגורים בעצמם מהי ומיהי אותה ‘חסידה’ אלמונית – ובפסוק שלנו למשל הם תרגמו ἐρωδιοῦ = אנפה – אז ייתכן מאוד שגם ‘ברוש’ זה לא ידעו מהו ומיהו, והעדיפו לקרוא “ברושם”…
אמנם כפי שניתן לראות בצילום הנ”ל, וכן כאן וכאן, גם המפרשים הקדומים שלנו התלבטו בזיהוי החסידה, ולפי זיהויו של רס”ג למשל, החסידה ‘שלנו’ היא עוף כשר. נו, שוין.

“ואני ראיתי (חסידה על) ברוש”…

עכשיו נותר לברר האם חסידה בכלל מסוגלת לקנן על ברוש? בהתחלה חשבתי שלא, אבל אז נתקלתי בעדות המעניינת הזו של הזואולוג והצָפָּר נדב לוי, מהמגזין ‘מסע אחר’:

בארץ היו מאז שנות החמישים כמה נסיונות נפל של קינוני חסידות. הקינון המוצלח הראשון היה בבאר-טוביה ב-1973, וכמו לאמת את דברי ספר תהילים, “אשר שם צפרים יקננו חסידה ברושים ביתה”, בנו החסידות את קינן במרומי ברוש ואפילו גוזל אחד התפתח שם.

ומכאן שאין לסמוך על תרגומם של השבעים, עליו “צל נופל מצמרות הברושים”, כמאמר המשורר… (ש’ ארצי, “תרקוד היא אמרה לי תרקוד”, בתוך: ש’ ארצי (עורך), תרקוד, הד-ארצי: תל אביב, תשמ”ד).

ואם כבר ראש חודש…

אז שתי הערות נוסח קטנות לסיום, מפסוקים הנקראים בראש חודש:

פרשת קרבנות ראש חודש

וְנִסְכֵּיהֶם חֲצִי הַהִין יִהְיֶה לַפָּר וּשְׁלִישִׁת הַהִין לָאַיִל וּרְבִיעִת הַהִין לַכֶּבֶשׂ יָיִן… (במדבר כח, יד)

המילה “יין” קצת ‘תקועה’ בסוף הפסוק. והנה בחומש השומרוני – וכן משתמע מתרגום הפשיטתא והוולגטה – קראו כך: “וְנִסְכֵּיהֶם חֲצִי הַהִין יהיה יָיִן לַפָּר…” – ובמקרה זה נראים דבריהם מדברינו, וייתכן שחל בלבול בשל הדמיון “ההין יהיה\יין” שהובילה להשמטת המילה “יין” (?)

הפטרת שבת ראש חודש

וְאֶת כָּל אֵלֶּה יָדִי עָשָׂתָה וַיִּהְיוּ כָל אֵלֶּה נְאֻם ה’ וְאֶל זֶה אַבִּיט… (ישעיה סו, ב)

כאן המילים “ויהיו כל אלה” לא ממש ברורות בהקשרן – וכאן מתרגום השבעים משתמע שהנוסח היה: “וְלִי הָיוּ כל אלה” – והפסוק מובן יותר.

חודש טוב!