אודה על האמת, כי אם הייתי קורא את הקטע הזה לפני שנתיים ומשהו, לא הייתי מבין אם זה אמור להצחיק, ואם כן – את מי בדיוק. אבל מאז נתקלתי בחכמי האנתרופולוגיה, במסגרת המסע להבהרת כמה פרשיות ‘בהמיות’ במקרא, קראתי והחכמתי קצת… אז כדי לעמוד על עומקו של הריפרור המבריק של חברי אמ;לק, יש לנטוש את הפוליטיקה הרדודה בת ימינו, ולחזור אחורה בזמן לראשית המאה ה-20. קראו עוד
חודש: January 2017
”אָדָם וּבְהֵמָה”: על בהמות כמייצגות את האדם בכמה מסיפורי המקרא (מאמר)
זה לקח כמעט שנה, שלושה ‘שופטים’ אקדמיים והרבה פינג-פונג עריכתי, אבל בסוף זה יצא לאור – בגיליון האחרון של כתב העת “חיות וחברה” (יש דבר כזה!…) התפרסם מאמר שלי, שמהווה תקציר חלקי של הדוקטורט שלי, בבחינת מעט המחזיק את המרובה, ויותר ממה שקריתי לפניכם כתוב שם וכו’. קראו עוד
אל תיגע בחמור! או, ממה חששו אחי יוסף?
עם הגיען של פרשות ויגש-מקץ, הגיע הזמן לפרוע חוב ישן, ולדון בגיבור הנשכח והאפרורי של סיפור יוסף ואחיו, הלא הוא החמור. שימו לב לפסוק הבא (מג, יח):
וַיִּירְאוּ הָאֲנָשִׁים כִּי הוּבְאוּ בֵּית יוֹסֵף וַיֹּאמְרוּ עַל דְּבַר הַכֶּסֶף הַשָּׁב בְּאַמְתְּחֹתֵינוּ בַּתְּחִלָּה אֲנַחְנוּ מוּבָאִים לְהִתְגֹּלֵל עָלֵינוּ וּלְהִתְנַפֵּל עָלֵינוּ וְלָקַחַת אֹתָנוּ לַעֲבָדִים וְאֶת חֲמֹרֵינוּ.
אם נקרא את הפסוק כדרמה ההולכת וגוברת עם כל איום מסתמן (להתגולל > להתנפל > לקחת אותנו > לקחת את חמורנו), נראה שהאיום החמור ביותר הוא לקיחת החמורים! הפלא בדבר הוביל את פרופ’ רוברט אלטר לטעון כי “תוספת מוזרה זו בסוף המשפט חשודה כשגגה קומית (comic inadvertency)” – אללי!…
אלא שבהמשך הסיפור, צפויות עוד שתי הפתעות חמוריות:
וַיִּתֶּן מַיִם וַיִּרְחֲצוּ רַגְלֵיהֶם וַיִּתֵּן מִסְפּוֹא לַחֲמֹרֵיהֶם (מג, כד)… הַבֹּקֶר אוֹר וְהָאֲנָשִׁים שֻׁלְּחוּ הֵמָּה וַחֲמֹרֵיהֶם (מד, ג)
והקורא תמה – מה אכפת לנו שנתנו מספוא לחמורים? או ששילחו את האנשים עם חמוריהם?! קראו עוד