בתקופה האחרונה לא כתבתי כמעט בבלוג – וכשנשאלתי למה התשובה הפשוטה היתה: כי אין לי מה לכתוב! ואז נזכרתי שאי-אז ב- 2018 עשיתי הפסקה דומה, ואז ציטטתי את דיימון ראניון במאמרו המושחז ‘קול דממה דקה’, מלפני כ-100 שנה (!)

ובכן, שתיים הן הסיבות לפרסומי הבלתי סדירים, והאחת מהן היא פיסית גרידא. אולם החשובה ביותר היא — העובדה שאין לי דבר לאמרו בטור היומי שלי. זמן רב היססתי לפני שהודיתי בכך בגלוי… וידוי זה עלול לקפח את השיגרה הקבועה, הנהוגה כיום, לפיה אם אין לו לכתב הטור היומי דבר לאמרו — הריהו יושב ואומר אותו…

אני מקנא בברנשים הללו, אשר — כשאין להם מה לכתוב או לומר, הרי הם יכולים לפנות בקלות לענין חוסר־העבודה, או הבעיה הרוסית _{[כך במקור! עולם כמנהגו…]}, או סתם לתקוף את הממשלה הנוכחית _[כנ”ל!], או — לסדר מחדש את עסקי העולם מקצה ועד קצה, לאחר שתסתיים המלחמה. על הנושא האחרון, רבותי, ידוע לי מעט כל כך שאינני מסוגל אפילו לא לומר עליו מאומה, כפי שיכולים כמה מחבריי, היודעים לא לומר על כך מאומה לאורך שמונה או תשע מאות שורות ליום…
_{(בתרגום א. כרמי)}

בקיצור, כתיבה רצינית באינטרנט היא כבר מזמן פאסה (אם כי יש עדיין כמה בפ”ב, בין הררי המקשקשים את עצמם לדעת:) – ובמקביל, מאז סגר הקורונה האחרון החלטתי להגשים חלום ישן וללמוד לנגן קצת בגיטרה פלמנקה. אז קניתי אחת, ובין לבין הושבתי את עצמי מול סרטוני יוטיוב שבהם אנשים טובים (בעיקר ספרדים) טורחים ומזכים את הרבים בהדגמות חיות ומפורטות. את התוצאה תראו מייד, ותוכלו להיווכח שעם הרבה סבלנות ונכונות להיכשל, גם אדם פשוט כמוני – נטול כישרון מוזיקלי מיוחד כלשהו – מסוגל להגיע אחרי שנה+ לרמה של כיתה א’ בנגינת פלמנקו!

סולאה – הסבר קצר

הקטע הזה הוא אוסף וריאציות על סגנון שנקרא סולאה (Soleá – וברבים: Soleares). הסגנון הזה נחשב ל”אמא של הפלמנקו”, והוא לדעתי הכי יפה מבחינה מלודית – וזה עוד לפני שנכנסים לשירה ולריקוד שמשוייכים אליו. לאוחזים בגיטרה, האקורדים של הסולאה בנויים על מה שנקרא “הקדנצה האנדלוסית” – שמזוהה בלעדית עם מוזיקה ספרדית בכל העולם – ומורכבת מ- לה מינור > סול > פה > מי = Am > G > F > E.

אקורד “F פלמנקו”

על זה יש כמה וריאציות כמו Fmaj7 + C וכמה מהלכים “כרומטיים” יפים, אבל החידוש המשמעותי שהפלמנקו הוסיף לסיפור הוא השימוש ב- F “פתוח”, או F “פלמנקו”. האקורד הזה, ששמו הטכני הבלתי אפשרי הוא Fmaj7#11, הוא הגיוני בעצם רק בגיטרה, והאפקט שלו הוא די מדהים. למעשה זה חצי E וחצי F, מה שגורם לאקורד “להתגעגע אבל לא להגיע”. במקביל, הפלמנקו שינה קצת גם את אקורד E והוסיף לו… F! (טכנית – Eb9) – ככה שה- F רוצה להגיע ל- E, וה- E ל- F וביניהם נוצרת האווירה המסתורית\אקזוטית משהו של הפלמנקו (הנה הדגמה קצרה, כולל שינוי של Am ושל G). סביב זה יש אינספור וריאציות ומשחקים, ומכאן שיש אינסוף Soleares שכל אחת היא יצירה קטנה שמשתבצת ביצירה הכוללת, לפי ראות עיני המנגן. 
כמובן שאני לא ברמה של המצאת יצירות כאלה, אלא מסתפק ב’להעתיק’ ולנגן, בדיוק כמו שילד בכיתה א’ לא מתיימר לחבר סיפורים משלו אלא להתחיל בלדקלם עם כמה שפחות טעויות סיפורים של אחרים;)

נ”ב 1 – ככה נראה קטע סולאה אמיתי (=כמו מה שניסיתי לנגן, רק מקצועי):

נ”ב 2 – מי שרוצה להתחיל ללמוד סולאה, הנה נקודת התחלה מצויינת, ועוד בעברית!