מהדורת “מקרא פשוט“

אחת מנקודות האור שהתרבו בתקופה האחרונה – יחסית לשנה החשוכה שעברנו – היא ההודעה המפתיעה שהבליחה בפ”ב לפני כחודש-חודשיים: ד”ר אבי שוויקה הודיע קבל עם ופייסבוק בסדרת פוסטים (זה העדכני ביותר) על הוצאת מהדורת “מקרא פשוט” שעשתה לתנ”ך מה שדורות על דורות של מהדורות לא העזו לעשות – פיסוק ועיצוב של התנ”ך כולו (!), בלי ציוני פרק ופסוק (!!), ועם הכנסת מילים ואף פסוקים שלמים לסוגריים (!!!), כל זה במטרה להפוך את התנ”ך למִקְרָא = משהו שאפשר לקרוא בו ישירות, ללא תיווך פרשני, כמו שקוראים ביצירת מופת שיוצאת במהדורה מודרנית.

באתר ההוצאה מופיעים “דפים לדוגמה” שכוללים לא פחות מאשר את כל פרשת ‘בראשית’ (בקובץ הכנה לדפוס, שכולל גם מבוא) וכך זיכו אותנו אנשי קורן-מגיד  באפשרות לקבל רושם מעמיק יחסית של כל חידושי המהדורה.

כל זאת היה אתמול, אז הסקירה כאן תהיה מן הסתם חלקית, אבל ניסיתי לרכז את כל החידושים האלו בצילומסך אחד:

א) הוויתור על הפסוקים בגוף הספר

זה שינוי דרמטי, שמן הסתם אושר לאחר הרבה ויכוחים סוערים. הרעיון הוא לאפשר קריאה רציפה, כמו של ספר קלאסי (אם כי מהדורות קלאסיות של האיליאדה וכדומה מקפידות לציין מספרי שורות), ובנוסף – לשחרר את המהדורה מה’כבלים’ שהחלוקה לפסוקים מטילה על הקורא (ראו דוגמה נפלאה מתחילת פרק ב, בהמשך הפוסט). חשוב לזכור שהחלוקה לפסוקים לא ניתנה למשה בסיני, וגדולי האמוראים אף העידו שהם לא בקיאים בחלוקה לפסוקים (קידושין ל ע”א) – וראו כמה דוגמאות לטעויות לכאורה של מחלקי הפסוקים, בפוסט שכתבתי אי-אז ושמו המקורי הוא “פסוק לי פסוקך…”

ב) חלוקה לנושאים

זה אמנם לא רעיון חדש וקיים פה ושם במהדורות אחרות, אבל כאן זה מקבל מקום מרכזי (בכל עמוד אי-זוגי), כמעט כחלופה לשם הפרשיה עצמה (שמופיעה בכל עמוד זוגי). יהיה מעניין לראות את ההיגיון הפנימי של החלוקה הזו לאורך כל המקרא, והאם היא תורמת גם להיבט הפרשני של המהדורה.

ג) פיסוק מלא שבמלא

זה החידוש הגדול ביותר במהדורה: לא מדובר רק בפסיק פה ונקודה שם, אלא בכל סימני הפיסוק הידועים לקורא העברי, לרבות גרשיים, סימני שאלה וקריאה ואפילו סוגריים! (ראו להלן).

מיותר לציין שהוספת הפיסוק מחייבת את המפסק – הלא הוא ד”ר אבי שוויקה – לקבל החלטות פרשניות על כל צעד ושעל, וכל החלטה כזו מן הסתם יוצאת כנגד הכרעות של גדולי הפרשנים, ואף על פי כן – קם הדבר ונהיה! רק להמחשה, בפרק ד לבדו יש לא פחות מחמישה פסוקים מוקשים (בבחינת “חמשה מקראות שאין להם הכרע”) שהפיסוק מכריע בהם את הפרשנות – ואלו הם (וסליחה על השימוש המיושן שלי בסימוני פסוקים…):

(ז) הֲלוֹא אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת וְאִם לֹא תֵיטִיב לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ.
(ח) וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו* וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה וַיָּקָם קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ.
(יג) וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל יְהוָה גָּדוֹל עֲו‍ֹנִי מִנְּשׂא.
(כג) וַיֹּאמֶר לֶמֶךְ לְנָשָׁיו עָדָה וְצִלָּה שְׁמַעַן קוֹלִי נְשֵׁי לֶמֶךְ הַאְזֵנָּה אִמְרָתִי כִּי אִישׁ הָרַגְתִּי לְפִצְעִי וְיֶלֶד לְחַבֻּרָתִי.
(כד) כִּי שִׁבְעָתַיִם יֻקַּם קָיִן וְלֶמֶךְ שִׁבְעִים וְשִׁבְעָה.

אני מזמין אותכם לחשוב מה הפיסוק המתאים לדעתכם בכל פסוק – ואז לעיין בקובץ ולראות אם צדקתם;)
_{* שימו לב לפרשנות המשתמעת מהפיסוק שמציע שוויקה שם (קין אמר לאחיו מה שה’ אמר לו קודם! כפירוש הראב”ע שם)}

ד) חלוקה לפסקאות + הזחות שורה

לא נתקררה דעתו של שוויקה, עד ששלח ידו גם בגושי הטקסט החדגוניים שהורגלנו אליהם ברוב התנ”כים, תוך שהוא נוקט בגישת ‘שובר שורות’: בפרשיית הבריאה, למשל, החלוקה לימים, ובתוכה החלוקה למקטעים שמצביעים על השלבים השונים, מאפשרת לקורא להשוות ביניהם בסקירת עין, ואולי אף לשים לב לקשיים שנתעלמו מן העין – כמו למשל המיקום המוזר של “וַיְהִי כֵן” ביום השני, לצד החיסרון של “וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב” שמוכפל ביום השלישי (שניהם מופיעים כסדרם בתרגום השבעים, אגב).

ואם ככה זה בפרוזה – חכו שתגיעו לשירה! בקובץ יש דוגמה קטנה של שירת למך וגם תולדות הדורות מוצגות כשירה, אבל שוויקה העלה באדיבותו לפ”ב צילומי מסך מספר תהלים, ואפילו בדוגמה הקטנה ממזמור פ”ב משמאל תוכלו לראות שהקריאה בתהלים כבר לא תהיה מה שהיתה – גם הפיסוק (שימו לב לסימן השאלה אחרי “…וּבְנֵי עֶלְיוֹן כֻּלְּכֶם”), גם החלוקה לשתי עמודות, וגם הסוגריים סביב “לְאָסָף” ו”סֶלָה”, שממחישות שוב את התעוזה הרבה שנקט בה צוות המהדורה – תארו לעצמכם מה יקרה כשתגיעו לפסוק המוכר הבא (הפיסוק הוא ניחוש שלי, אין לי עדיין את המהדורה…):

אַשְׁרֵי יוֹשְׁבֵי בֵיתֶךָ – עוֹד יְהַלְלוּךָ!                _(סֶלָה)

הכרעות פרשניות

כאמור לעיל, פיסוק = פירוש, וכשמדובר ברמת פיסוק מפורטת כל כך, שאליה מתווספת החלוקה לפסקאות, ברור כי כמות ההכרעות הפרשניות גדלה משמעותית. הנה כמה דוגמאות מפרשת בראשית שממחישות מצד אחד את תשומת הלב של שוויקה לפרטים, ומצד שני את התביעה מהקורא המעמיק לקרוא לאט ובזהירות, בלי הסחת דעת של תרגום אונקלוס ורש”י, ולגלות צפונות ונסתרות בטקסט הפשוט לכאורה:

כוחו של מקף

יש לפחות שני מקומות בהם נראה לי שהוספת המקף פותרת בעיה פרשנית בפסוק (ושוב, סליחה על השימוש בפסוקים):

(יא) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ עַל הָאָרֶץ

המילים “עַל הָאָרֶץ” לא ברורות – מה בדיוק יהיה על הארץ? הזרע שהוזכר קודם? או אולי עץ הפרי שהוזכר לפניו? והנה הפיסוק שמציע שוויקה:

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים: “תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב, מַזְרִיעַ זֶרַע; עֵץ פְּרִי, עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ – עַל הָאָרֶץ“

כלומר (להבנתי) – אלהים אמר שהארץ תדשא: (א) דשא עשב וכו’. (ב) עץ פרי וכו’ – ושני אלו ‘יודשאו’ על הארץ, פשוט וברור!

נתקדם יומיים קדימה וניתקל שוב בפסוק עם סוף עמום:

(כא) וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים וְאֵת כָּל נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָרֹמֶשֶׂת אֲשֶׁר שָׁרְצוּ הַמַּיִם לְמִינֵהֶם

גם כאן ההקשר של “לְמִינֵהֶם” לא ברור – האם הוא מתייחס למים?! ושוב בא שוויקה ומפסק-מפרש:

וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים, וְאֵת כָּל נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָרֹמֶשֶׂת אֲשֶׁר שָׁרְצוּ הַמַּיִם – לְמִינֵהֶם

ושוב להבנתי – אלהים ברא: (א) תנינים. (ב) נפש החיה וכו’ – ושני אלו נבראו למיניהם, והכל א”ש ודו”ק.

השערת התעודות הפסקאות

החלוקה לפסקאות לא מפסיקה להפתיע, אבל המקום הבולט ביותר הוא כנראה תחילת פרק ב פסוק ד (למנייננו;). בנוסח המסורה, הפסוק נראה כך:

(ב, ד) אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם בְּיוֹם עֲשׂוֹת יְהוָה אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם

אבל במהדורת שוויקה החלק הראשון של הפסוק חותם את “פרק א” (שהופרד בחלוקה הנוצרית שלא במקומו, כנודע), ואילו חלקו השני פותח את “פרק ב”!

וכל מי שקרא מעט על השערת התעודות והחלוקה של פרקים א-ב לשני סיפורי בריאה, אחד של המקור הכהני (ס”כ \ P) ואחד של המקור היהוויסטי (ס”י \ J) יבחין מייד שהם-הם הדברים, ואכמ”ל.

אגב, הקריאה הזו ממחישה את ההקבלה המתבקשת בין “בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ” לבין “בְּיוֹם עֲשׂוֹת יְהוָה אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם” – ומכאן שבפסוק הראשון יש לנקד כך: בְּרֵאשִׁית בָּרָא בְּרֹא אֱלֹהִים…”, ובכך גם לפתור את בעיית הנסמך ללא סומך, וראו באריכות מה שכתבתי כאן. כמובן שתוקפה וגבורתה של מהדורת שוויקה היא הדביקות המוחלטת בנוסח המסורה לרבות הניקוד (ולמעט הטעמים), והימנעות מוחלטת מהערות שוליים \ ביאורים ותוספות – לזה נדרשת מהדורה אחרת (ספוילר #1)

הוספת הסוגריים

עצם הופעתם של סוגריים במהדורת תנ”ך כלשהי אמורה להניע את אמות הסיפים – שהרי הסוגריים במקורם (ציון האות Σ ביוונית, שהפך ל”נון הפוכה” אצלנו) נועדו לציין שהטקסט שבתוכם אמור להיות מושמט! והנה בפרשת בראשית לבדה זכינו לשני מקרים של סוגריים:

במקרה הזה, ירידות השורה ממחישות את הצורך בסוגריים – שהרי כל נהר מקבל שורה אחת, והתוספת “וּזֲהַב הָאָרֶץ הַהִוא טוֹב…” מהווה מעין נספח לשורה הראשונה. לדעתי, אגב, היה מקום להזיח פנימה גם את “וְנָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן…”, כי כאן נפתחת למעשה מעין הערת שוליים ארוכה (פסוקים י-יד) שחוצצת בין פסוק ט לפסוק טו שאמור היה להמשיך אותו – אבל גם זה ימתין למהדורה האחרת (ספוילר #2).

גם כאן ממסגר שוויקה פסוק שלם, אלא שהפעם הוא הרבה יותר ארוך ומשמעותי מהקודם. ואכן, אין ספק שפסוק ד (למנייננו) ‘תקוע’ בטקסט במיקומו הנוכחי כאוניה על שרטון!
אלא שכאן נראה שהפתרון האמיתי הוא להזיז את הפסוק לאחר פסוק ב ואז כל הטקסט הופך לרציף והגיוני – רק המילים “וְגַם אַחֲרֵי כֵן” אכן ראויות להסתגר להן בסוגריים, או לפחות לסמן אותן כהערת עורך כפי שיוצע במהדורה האחרת – שאמנם לא העזה לפסק ולעקור שורות ממקומן, אבל מפצה על כך בשינוי פונטים + הערות צד וביאורים (ספוילר #3):

המהדורה ה’אחרת’ (פרטים בפוסט הבא)

ועַל דְּבַר הַכֶּסֶף…

אין ספק שזאת המהדורה הכי מעניינת ואולי הכי חשובה של התנ”ך מאז המלך ג’יימס בערך – אלא שכאן כל יהודי שואל את עצמו מן הסתם האם הוא צריך אחד כזה בבית, וכמה זה הולך לעלות לו?
מיותר לציין שאין לי ולא היה לי – לצערי;) – שום קשר מסחרי, עסקי או משפחתי עם קורן-מגיד ו\או עם משפחת שוויקה המפוארת, ואין באמור משום המלצה ו\או הבעת עמדה וכו’ – אבל, הוצאת קורן-מגיד שאחראית להפקת המהדורה, מוכרת כרגע את הספר ב- 374 ₪, שזה נזיד עד”ש(ים) ביחס לתמורה, לדעתי – אם תחשבו את זה עבור 929 פרקי התנ”ך תגיעו ל- 40 אגורות לפרק!

ההימור שלי הוא שהמהדורה הזו – או לפחות צילומים ממנה – יככבו באינספור דפי מקורות, ‘תמסירים’, סרטונים ומה לא – כשכל מי שירצה להעביר שיעור\הרצאה שמופיע בה איזשהו מקור מקראי לא יוכל לוותר על הצגת הגרסה המפוסקת של שוויקה – ואולי, רק אולי, היא אפילו תצליח להחליף את השימוש הנפוץ מדי במהדורה המזעזעת מבחינה ניקודית של מכון ממר”א – והיה זה שכרנו!