בצירוף מקרים מופלא, שני דוקטורים למקרא בשם ‘אבי’ הוציאו בשנה האחרונה לאור שתי מהדורות פורצות דרך (נ”א גדר) של המקרא\התורה – ומה יותר טבעי מלכנס את שניהם יחדיו שיטיחו ראשם זה בזה והמנחה רֹאֶה וְהוּא מְצַעֵק “אָבִי אָבִי רכב ישראל ופרשיו”?! טוב, נסחפתי קצת – אבל שווה לצפות וליהנות (אני מדבר עם הידיים אז האזנה בלבד לא תספיק!) – והמהדרין מוזמנים להציץ בתגובות, שכמה מהן פרייסלס טהור. נ”ב לרכישת המהדורה לחצו כאן + לא לשכוח קוד קופון המפורט בתיאור הסרטון: https://thetorah.co.il/store/chumash-bereshit
קודם כל, שמחים לשמוע אותך מדבר.
תוכל לגלות לנו מה הצופים האוכלי חינם (האלה שמעזים לא לשלם לתמיר כסף) פספסו?
תודה!
לצערי גם אני לא מנוי פרימיום אז גם לי אין גישה…
בגדול, אבי ש’ לא רצה להיכנס לנושא האמונה כי זה אישי מבחינתו.
ואני אמרתי שאני מעוניין לחזור לאמונה המקראית שלא היתה תלויה במה כתוב אלא בכך שה’ דיבר עם בני אדם – כיום האמונה שלנו בה’ נוגעת לשאלות “חיצוניות” כמו האם הוא ברא את העולם? האם הוא נתן את התורה? וכו’
אבל השאלה היחידה החשובה היא – האם הא מדבר איתנו? וכאן אפילו גדולי רוח כמו הרב קוק והרב הנזיר הודו שניסו אבל לא הצליחו.
מעניין!
כל תפילה אנחנו מדברים אליו, לא היה מצופה שנקבל מענה?
נכון!
לרב שרקי יש וורט יפה על כך שלמעשה רק נביאים יכולים להתפלל – ובתנ”ך רואים שזה בגדול היה המצב: האדם הפשוט פנה לנביא שיתפלל עבורו (המקום הראשון בתנ”ך בו מופיעה המילה “נביא” הוא המקום הראשון בו מופיע הבפועל להתפלל – דוק ותשכח).
היי אבי, נהניתי מאוד לשמוע אותך בפודקאסט, והעבודה שלך מרתקת. רציתי לשאול (רק אם זה בשלוף, וכבר יצא לך לעיין בזה), יש פסוק שמרגיש לא במקום בכלל ומעניין אותי האם הגרסאות השונות יכולות להסביר את זה.
אחרי הפסוק “יין ושכר אל תשת אתה ובניך אתך בבאכם אל אהל מועד ולא תמתו חקת עולם לדרתיכם” (ויקרא י ט) מגיעים הפסוקים:
ולהבדיל בין הקדש ובין החל ובין הטמא ובין הטהור. ולהורת את בני ישראל את כל” החקים אשר דבר יהוה אליהם ביד משה” (ויקרא י י).
המילים “ולהבדיל” ו”להורות” לא נאמרות כהמשך לציווי “אל תשת”, כי היה צריך לכתוב “ותבדילו” ותורו” ולא לעבור מלשון ציווי להסבר טכני באותה רשימה.
מכיר? מה דעתך? תודה מראש,
תודה רבה!
עוד לא הגעתי לפרש את ויקרא, ואכן זו שאלה מצוינת! אין הערות נוסח מיוחדות, מלבד זה שהשומרוני והשבעים לא גרסו את האות ו’ במילה “וּלֲהַבְדִּיל” – מה שמביא אותי לפירושו המעניין של בעל הכתב והקבלה, שמציע שני פירושים:
1) לרמב”ן שסובר שהאזהרה על שכרות היא רק בעת עבודה, ה”ו” של “ולהבדיל” משמעה “למען” – כמו “לא ירבה לו סוסוים *ו*לא ישיב את העם מצרימה”.
2) לרמב”ם שסובר שאסור להיכנס שיכור למקדש גם ללא עבודה, ה”ו” באה לחבר שני נושאים שלא קשורים בהכרח: מלבד האיסור להיכנס שיכורים, יש עוד איסור להורות שיכורים. https://www.daat.ac.il/daat/vl/ktavkabala/ktavkabala22.pdf
קודם כל, שמחים לשמוע אותך מדבר.
תוכל לגלות לנו מה הצופים האוכלי חינם (האלה שמעזים לא לשלם לתמיר כסף) פספסו?
תודה!
לצערי גם אני לא מנוי פרימיום אז גם לי אין גישה…
בגדול, אבי ש’ לא רצה להיכנס לנושא האמונה כי זה אישי מבחינתו.
ואני אמרתי שאני מעוניין לחזור לאמונה המקראית שלא היתה תלויה במה כתוב אלא בכך שה’ דיבר עם בני אדם – כיום האמונה שלנו בה’ נוגעת לשאלות “חיצוניות” כמו האם הוא ברא את העולם? האם הוא נתן את התורה? וכו’
אבל השאלה היחידה החשובה היא – האם הא מדבר איתנו? וכאן אפילו גדולי רוח כמו הרב קוק והרב הנזיר הודו שניסו אבל לא הצליחו.
מעניין!
כל תפילה אנחנו מדברים אליו, לא היה מצופה שנקבל מענה?
נכון!
לרב שרקי יש וורט יפה על כך שלמעשה רק נביאים יכולים להתפלל – ובתנ”ך רואים שזה בגדול היה המצב: האדם הפשוט פנה לנביא שיתפלל עבורו (המקום הראשון בתנ”ך בו מופיעה המילה “נביא” הוא המקום הראשון בו מופיע הבפועל להתפלל – דוק ותשכח).
היי אבי, נהניתי מאוד לשמוע אותך בפודקאסט, והעבודה שלך מרתקת. רציתי לשאול (רק אם זה בשלוף, וכבר יצא לך לעיין בזה), יש פסוק שמרגיש לא במקום בכלל ומעניין אותי האם הגרסאות השונות יכולות להסביר את זה.
אחרי הפסוק “יין ושכר אל תשת אתה ובניך אתך בבאכם אל אהל מועד ולא תמתו חקת עולם לדרתיכם” (ויקרא י ט) מגיעים הפסוקים:
ולהבדיל בין הקדש ובין החל ובין הטמא ובין הטהור. ולהורת את בני ישראל את כל” החקים אשר דבר יהוה אליהם ביד משה” (ויקרא י י).
המילים “ולהבדיל” ו”להורות” לא נאמרות כהמשך לציווי “אל תשת”, כי היה צריך לכתוב “ותבדילו” ותורו” ולא לעבור מלשון ציווי להסבר טכני באותה רשימה.
מכיר? מה דעתך? תודה מראש,
תודה רבה!
עוד לא הגעתי לפרש את ויקרא, ואכן זו שאלה מצוינת! אין הערות נוסח מיוחדות, מלבד זה שהשומרוני והשבעים לא גרסו את האות ו’ במילה “וּלֲהַבְדִּיל” – מה שמביא אותי לפירושו המעניין של בעל הכתב והקבלה, שמציע שני פירושים:
1) לרמב”ן שסובר שהאזהרה על שכרות היא רק בעת עבודה, ה”ו” של “ולהבדיל” משמעה “למען” – כמו “לא ירבה לו סוסוים *ו*לא ישיב את העם מצרימה”.
2) לרמב”ם שסובר שאסור להיכנס שיכור למקדש גם ללא עבודה, ה”ו” באה לחבר שני נושאים שלא קשורים בהכרח: מלבד האיסור להיכנס שיכורים, יש עוד איסור להורות שיכורים.
https://www.daat.ac.il/daat/vl/ktavkabala/ktavkabala22.pdf
מעניין, תודה רבה!