23 תגובות על “על אהרן, ירבעם והשִׁמְצָה שביניהם”

1. אז מתי ולמה אירע המהפך שחדלו מעבודת פסילים בכלל ועגלים בפרט?

   • לפי התנ”ך, והמְחַקרים בעקבותיו – רק בימי יאשיהו, או-אז נעשה באמת חריש עמוק לביעור העבודה הזרה, ולכן רק הוא זכה לציון יוצא הדופן הבא (מל”ב כג, כה):
     “וְכָמֹהוּ לֹא הָיָה לְפָנָיו מֶלֶךְ אֲשֶׁר שָׁב אֶל יְהֹוָה בְּכׇל לְבָבוֹ וּבְכׇל נַפְשׁוֹ וּבְכׇל מְאֹדוֹ כְּכֹל תּוֹרַת מֹשֶׁה וְאַחֲרָיו לֹא קָם כָּמֹהוּ”!
     נכון שכבר חזקיהו עשה מעשה בכיוון, אבל זה היה כנראה עלוב מאוד בהתחשב בעובדה שהבן שלו (!) הפך לעובד הע”ז הגדול ביותר בהיסטוריה היהודית.

     • איך מההתנהגות של מנשה אתה לומד על ההיקף של מעשי חזקיהו? לא תמיד הבנים הולכים בדרכי אבותם.

     • אז מה היה היה היחס בין עם ישראל לאלוהיו כל התקופה עד יאשיהו? עבדו את אלהי ישראל וקרו ליה אלוה דאלוהיא או שמתחילה עע”ז גמורים היו אבותינו עד שקרבנו שפן לעבודתו?
       כשאליהו צועק עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעפים, האם הוא ניסה להקדים את יאשיהו?

2. הקושיות שהעלית לא קשות במיוחד, ואפשר בקלות להסביר אותם בהסברים מקומיים ללא כל צורך בטיעון שטוען הביקורת, מלבד אולי הטיעון של “אלה אלהיך ישראל” שבאמת לכאורה מתמיה למה זה לשון רבים. אך כבר שתי תשובות בדבר: או שהדבר פשוט נכתב בלשון רבים כמו “נעשה אדם בצלמנו כדמותנו” ובכללי הלשון אלהים בלשון רבים – כך שזה לא צריך להפיל אותנו מהכיסא. אבל מלבד זאת, קאסוטו טען שזה בגלל שראו בעגל שיתוף עם ה’ עצמו. כלומר ראו בו את המתווך בלבד, והדברים עתיקים כמובן (אמרו את זה בצורה כזאת או אחרת הרבה לפניו).

   והראיה שהבאת מזה שכתוב “אלה” שלכאורה רומז לשני עגלים – היה טוב, אילו ירבעם עצמו היה אומר בלשון זה. אבל הוא אומר “הנה אלהיך ישראל”, בלי שום הדגשה מיוחדת. קשה לטעון שהמקור כביכול פחות מודגש מהחיקוי.

   ובכלל, עצם ההנחה שסיפור ירבעם קדם היא לא מובנת מאליה. הרי רואים שירבעם עצמו משתמש במוטיבים שמזכירים מסורות קדומות: שמות בניו נדב ואביה שמצלצלים חזק כמו נדב ואביהוא, הבחירה בבית אל עם ההקשר ליעקב, יצירת חג מקביל לחג שביהודה (לא אומר שהוא צודק אבל הרב מדן טוען שמדובר במעין עיבור שנה שגרם ללוח השנה של הממלכה הצפונית להיות בעיכוב של חודש, דבר שתוקן רק בימי חזקיה כשעיבר ניסן בניסן ע”פ חז”ל וכך סנכרן בין לוחות השנה שוב – גם אם לא צריך לקבל את זה, חייב להודות שזה יצירתי), בניית העגל בדן איפה שהיה מקודם מקדש מימי השופטים, כל זה נראה כמו ניסיון מודע להיתלות במסורות עתיקות כדי לבסס מהלך פוליטי. הרבה יותר טבעי שמלך שמקים פולחן מתחרה יישען על זיכרון לאומי קיים, מאשר שסופרים מאוחרים ישתילו חטא עצום בלב תקופת המדבר רק כדי לתקוף אותו בדיעבד. התורה זוכרת את מעשה העגל כדבר שלילי, אך לא מן הנמנע שהיו מסורות חלופיות שראו בזה מסורת אלטרנטיבית לגיטימית (וראו זקוביץ’ שם שם)

   בסופו של דבר, ברור שיש זיקה בין הסיפורים. השאלה היא הכיוון. והטענה שהסיפור בשמות הוא תגובה לירבעם היא אפשרות, אבל ממש לא הכרח, ובטח לא המסקנה המתבקשת היחידה מהנתונים.

   • אכן, אפשר לדון על ‘עוצמת’ כל קושיה וקושיה – אבל ההצטברות שלהן מכריעה את הכף, לדעתי*.
     אבל אני חייב להתייחס למה שכתבת: “הרבה יותר טבעי שמלך שמקים פולחן מתחרה יישען על זיכרון לאומי קיים, מאשר שסופרים מאוחרים ישתילו חטא עצום בלב תקופת המדבר רק כדי לתקוף אותו בדיעבד” – ולדעתי זו טעות על טעות!
     א) אם הזיכרון הלאומי הוא של חטא עצום (לפי שמות לב) – איך יעלה על הדעת שירבעם ישתמש בו? ואם היו “מסורות חלופיות” – מה הועילו חכמים בתקנתם שניסו להגן על האותנטיות של שמות לב, כשמתברר שהוא עיבוד מאוחר ושלילי של מסורת מוקדמת וחיובית?!
     ב) “השתלת חטא עצום” היא ‘תחביב’ ידוע של התנ”ך כולו, בערך, ודמויות כישעיהו, ירמיהו, יחזקאל, עזרא, נחמיה ודניאל יוכיחו – שכולם נהגו לחבוט בעם ובאבותיו על חטאים לאין-ספור!
     * נ”ב – לא רציתי להיכנס לזה, כי זו ראיה מן השתיקה, אבל חטא העגל לא מוזכר בנ”ך למעט באיזכור חטוף בתהלים. לא זו בלבד, אלא שהנביא הושע – המוכיח בשער הראשי של מלכות ישראל – מתייחס שלוש פעמים ל”עגל שומרון”, אבל לא טורח ולו לרמוז לעגל ה’מקורי’, זה של חטא העגל במדבר! ואם תאמר שהוא לא רצה להזכיר חטאי אבות, יבוא הושע ט, י ויוכיח: “רָאִיתִי אֲבוֹתֵיכֶם הֵמָּה בָּאוּ בַעַל פְּעוֹר וַיִּנָּזְרוּ לַבֹּשֶׁת…”!

     • לגבי א’, טענתי שסביר שהזיכרון הלאומי לא היה בעל מסקנה חד משמעית – היו מסורות שראו זאת לחיוב והיו שלשלילה. מה שיש בידינו זו מסורת שרואה את העגל במדבר כחטא. אך לא רחוק שהיו מסורות אחרות, וירבעם השתמש בהם כיסוד לרפורמה שלו.

       לגבי ב’, פשוט לדעתי, צריך סיבה טובה מאוד לפני שהופכים את היוצרות וטוענים שהתורה “עבדה עלינו”. יש הסבר פשוט שמניח את הדעת והוא שהיה מסורת חלופית וירבעם השתמש בו כעוגן לרפורמה שלו, כמו שהשתמש בכל מיני מסורות עתיקות אחרות כמו המסורת שבית אל הוא מקום קדוש מיעקב אבינו, וכמו שהשתמש במסורת שראתה בדן מקום קדוש, אף שספר שופטים ראתה את המקום בצורה שלילית והשחירה את המקדש ההוא, ירבעם נתלה בו. כך גם פה – מסתבר מאוד, שלמרות שהתורה משחירה את העגל במדבר, היו כאלו שראו בו אלטרנטיבה לגיטימית למקדש היהודאי וכהונת בני לוי.

       לגבי הנביא הושע – זה מאוד תלוי איך אתה לומד אותו. כמו שמרבה הנ”ך לעשות זיקות לסיפורים קודמים, גם אם לא מזכירים אותם במפורש (ובענייני דיומא – במיוחד מגילת אסתר) – הרי שמתוך הזיקה אתה למד שהנביא או החכם הכירו את הסיפור, ומשווים את זה, למעיין הרציני. הרי שגם הושע כשמשתמש בכל מיני אזכורים מספר שמות בתיאור העגל – כמו עגל מסכה וכדומה, בזיקות אלו הוא מכניס למעיין אסוציאציות של החטא במדבר, ובכך משווה בין העגלים של ירבעם לעגלי המדבר.

3. קודם כל הייתי מעיר שלדעתי “עגל” הוא כינוי מבזה ומקטין לפר (כפי שהתנ”ך נוהג גם במקרים אחרים של עבודה זרה). בפועל הכוונה לדעתי לפר בוגר שהפולחן שלו היה נהוג גם במצרים וגם בכנען. לא בכדי האות הראשונה באלפבית העברי היא “אֶלֶף” (במובן של פר) והציור הקדום שלו הוא ראש פר עם שתי קרניים. הפר היה כנראה הסמל הבכיר והמוכר ביותר לאלוהות באותה תקופה.
   אם מקבלים את ההשערה שלך לגבי צירוף סיפור עגל הזהב ליציאת מצרים – נשאלת השאלה מי הוסיף את זה לסיפור ומתי, והאם זה קשור לטענה שהדמות של אהרן הכהן הוספה במאוחר על ידי הכהנים (שכתבו את ס”כ) כדי לעגן בתורה מקור קדום והצדקה לכהונתם.

   • לגבי המושג “עגל” –
     א) זה לא מבזה בכלל, והראיה שיחזקאל מתאר את החיות “וְכַף רַגְלֵיהֶם כְּכַף רֶגֶל עֵגֶל”‘ וגם בסיפור הברית שכרת צדקיהו והעם (ירמיהו לד) הם עשו את זה עם “הָעֵגֶל אֲשֶׁר כָּרְתוּ לִשְׁנַיִם” (אגב י”א ששם הכוונה למעשה העגל ה’מקורי’ ע”פ השבעים, ואכמ”ל).
     ב) עגלי ירבעם נקראים תמיד “עגלים” ולא “פרים\שוורים” (מלכים, הושע, דה”י) וקשה להניח שכולם תיאמו ביניהם.
     ולגבי מתי הוסיפו ואיך – אין לי מושג… הכל זה השערות. פשוט מעשה ירבעם היה בתקופה מוקדמת יחסית לתקופת הכתיבה המשוערת של התורה והנ”ך, אז היה לכולם מספיק זמן להיערך ולעשות בחומר כטוב בעיניהם.

4. אני רוצה להצטרף למה שכתב עזרא. לדעתי, ירבעם לא הציג את עצמו כממשיך של אהרן שעשה את עגל זהב, אלא כממשיך של משה, שעשה כרובי זהב. ההבדל בין עגל לכרוב, אם קיים בכלל, הוא קטן מאוד. והכרובים אינם עבודה זרה, אלא מצווה, שלא סותרת את “לא תעשון אתי”. ירבעם הקים מקדש בבית אל, שיעקב העיד עליה שתהיה בית אלהים, ולא בתרצה עיר מלכותו. היה לו גיבוי נבואי להפיכה שלו, וייתכן שבעיניו זה כלל סמכות לבחירת מקום מקדש.
   המילים שספר מלכים משתמש בהן – “עגלי זהב”, “הנה אלהיך ישראל” בוודאי שופטות את המעשה בחומרה כהמשך של חטא העגל, אבל לא בטוח שירבעם וישראל ראו את זה כך.

   ובכל מקרה יש לשאול – נניח שחטא העגל אכן קרה ונכתב בתורה כמה מאות קודם לכן, למה אתה בטוח שהישראלי הפשוט הכיר אותו?

   • אתה מתעלם אבל מהזיקה בין ירבעם לאהרן – בשמות בניו נדב ואביה כנדב ואביהו.

     • זה גם יכול להיות מקרה. נדב ואביהוא לא נזכרים בסיפור העגל, ונדב ואביה לא נזכרים בסיפור העגלים. כדי למצוא את ההקבלה הזאת צריך לעשות עבודת בילוש. לכן זה פחות משכנע בעיני.

   • ירבעם לא הציג את עצמו כממשיך של אהרן שעשה את עגל זהב, אלא כממשיך של משה – יכול מאוד להיות! אבל הרי מי שכתב את שמות לב לא התעניין באיך ירבעם רצה להציג את עצמו, אלא היתה לו אג’נדה משלו – ולכן הוא השווה אותו דווקא לאהרן (ולפי זה יוצא שמשה הוא אולי שלמה).
     והכרובים אינם עבודה זרה, אלא מצווה – יותר נכון, הם הפכו למצווה לאחר שהתפיסה האלילית שלהם ‘שקעה’, אבל נראה ברור שלכתחילה ס”כ לא היה מאפשר דבר כזה לולא הוא היה נפוץ כ”כ בכל ישראל (כמו שניתן לראות למשל מהביטוי “יושב הכרובים” ועוד). משל למה”ד? ל’טנק המצוות’ של חב”ד – ברור שלו זה היה תלוי ברבי מלובביץ הוא לא היה בוחר דווקא בטנק, אבל בגלל כוח המשיכה העצום של צה”ל וכו’.
     נניח שחטא העגל אכן קרה… – זהו בדיוק, שלפי התיאוריה המעניינת שהצגתי כאן חטא העגל לא היה ולא נברא, אלא משל היה!

     • מי שכתב את שמות לב לא ידע שיבוא ירבעם וינסה להקביל את עצמו לאחד הגיבורים.

       כשאני אומר מצווה, אני מתכוון למונח המקובל ביהדות.

       מה היה “אלילי” בתפיסה שלהם, ומה לדעתך השתנה?

       לי זה ממש לא נראה ברור. כל “תמונת האופי” שאתה מעצב לס”כ היא חסרת אחיזה בכתוב אם על כל מה שלא מתאים לך אתה טוען שהוא “נכנס בדיעבד”.

       וזו בדיוק השאלה שלי: האם לדעתך השאלות ששאלת על ירבעם אכן קשות, בהנחה שהוא אכן קרה?

       • לגבי שאלת המוקדם\מאוחר בין שמות לב למל”א יב – נגיד ככה:
         על שמות לב יש כמה שאלות ‘ספרותיות’ קשות, שעיקרן – מה הקשר בין תלונת העם לבין מעשה העגל? לולא מל”א יב, היינו מתרצים ש’מעשה שהיה כך היה’ – העם רצה מנהיג שיילך לפניו, things escalated quickly ופתאום אהרן הידרדר לעשיית עגל (שהתייחסו אליו משום מה בלשון רבים) ועוד הוסיף עליו יום חג.
         עכשיו שיש לנו את מל”א יב, והוא מציג סיפור קוהרנטי על עגלי ירבעם, שמהדהד לאורך כל הנ”ך בערך, לעומת סיפור עגל הזהב ש’נשכח’ מהנ”ך – נראה ברור שמל”א יב הוא המקור ושמות לב הוא ה’חיקוי’.
         יכול להיות כמובן ששניהם נכתבו ביחד, וגם מל”א יב לא היה ולא נברא, ויכול להיות שאכן היתה מסורת עלומה לפיה ‘חטא’ העגל כלל לא היה חטא אלא מעין מעמד הר סיני אלטרנטיבי או משהו כזה – ואז מל”א יב היה גם היה, אלא ששמות לב מציג לנו את הגרסה ה’מקורית’ יותר לדעתו… ואין לדבר סוף.

         • אם התגובה הייתה אליי, כמדומני שלא ענית על שום דבר ממה שכתבתי.

         • אני כבר לא זוכר למה עניתי… אנסה שוב:
           מי שכתב את שמות לב לא ידע שיבוא ירבעם וינסה להקביל את עצמו לאחד הגיבורים. זה בהנחה ששמות לב קודם, אבל אני חושב הפוך (על זה אולי התכוונתי לענות בתגובה לעיל).

           כשאני אומר מצווה, אני מתכוון למונח המקובל ביהדות. היהדות היא לא אותו דבר כמו התנ”ך, כידוע לך – אני מתעניין כרגע בתנ”ך, לא ביהדות.

           כל “תמונת האופי” שאתה מעצב לס”כ היא חסרת אחיזה בכתוב אם על כל מה שלא מתאים לך אתה טוען שהוא “נכנס בדיעבד”. רק מזכיר שלדעת הרמב”ם, כל עבודת הקרבנות היא בדיעבד (והוא כן התעניין ביהדות, אגב ההערה הקודמת). זה בדיוק ה’אופי’ של ס”כ בפרט, והיהדות בכלל (ע”ע חוקי חמורבי ופרשת משפטים).

           וזו בדיוק השאלה שלי: האם לדעתך השאלות ששאלת על ירבעם אכן קשות, בהנחה שהוא אכן קרה? התכוונת אולי השאלות על חטא העגל??? (כי על מעשה ירבעם לא היו לי שאלות) – אז כן, בדיוק כמו השאלות על סיפור קריעת ים סוף, שגם אם קרה, התיאור שלו מעורר בעיות.

       • אני חייב להעיר שאין שום ראיה מזה שעגלי ירבעם מוזכרים לאורך הנך – כי זה היה רלוונטי עד תקופה מאוד מאוחרת. זה היה שם עד ימי חזקיה אז הגיוני להתייחס לזה. וגם אחרי עד החורבן זה היה בזיכרון הלא רחוק. ובאמת אחרי החורבן, למיטב ידיעתי אין כבר אזכורים שלו (למעט דברי הימים כמובן שחוזר ומספר אירועים מהעבר).

         • לא הבנתי – אין שום ראיה למה?

         • כתבת

           “עכשיו שיש לנו את מל”א יב, והוא מציג סיפור קוהרנטי על עגלי ירבעם, שמהדהד לאורך כל הנ”ך בערך, לעומת סיפור עגל הזהב ש’נשכח’ מהנ”ך – נראה ברור שמל”א יב הוא המקור ושמות לב הוא ה’חיקוי’.”

           לזה הגבתי. טענתי שהעובדה שעגלי ירבעם מוזכרים הרבה בתנ”ך לא מפתיע ואין מכאן ראיה על מקוריותו.

         • אוקיי, בוא נעשה את זה סכימטי מאוד – יש לנו שני סיפורים- נקרא להם ל”ב ו- י”ב – ואלו שתי האפשרויות לגביהם:
           1) אם ל”ב ‘אותנטי’ – י”ב לא אותנטי.
           2) אם י”ב אותנטי – ל”ב לא אותנטי.
           עכשיו, ל”ב לא מוזכר בתנ”ך, ואילו י”ב מוזכר גם מוזכר.
           בהיעדר מידע אחר – מה משתי האפשרויות לעיל יותר סבירה?

         • האפשרות השלישית היא ששמות ל”ב אותנטי, ומלכים א י”ב גם אותנטי וקרה. אלא שירבעם התבסס על המסורת של עבודת ה’ דרך עגלים מהמדבר.

         • דא עקא שמסורת עבודת ה’ וכו’ היא השערה בלבד – וכחוקרי מקרא אנחנו מתבססים אך ורק על עובדות מוצקות כנודע! ;)
           בקיצור – זו השערה וזו השערה, ויהו מונחות עד שיבוא אליהו.