אשר יגורתי בא לי – מכללת הרצוג השיקה תמול-שלשום את התגובה האורתודוקסית למיזם 929 בדמות אתר דומה בשם “הקהל – תתקכ”ט (929) – אתר התנ”ך של מכללת הרצוג” (יש לכם את זה ביותר ארוך?)
בפוסט קודם הערתי בקצרה על הבעייתיות שיש לדעתי במיזם 929, אבל ממכללת הרצוג ציפיתי למשהו אחר לגמרי ולא לחיקוי חיוור של האח הגדול והמרדן. אז החלטתי לאמץ את סיסמתו של אחינו הנבחר “מפסיקים להתנצל!” ולהציע קונספט משלי לאתר כפי שהוא צריך להיות.
תתקכ”ט? 929?
אלו הנקודות הבעייתיות שאני רואה בשני המיזמים גם יחד:
- איפה המקרא? בשני האתרים, הפסוקים עצמם נדחקים לשוליים, והעיקר הם המאמרים, ההערות וההארות. תתקכ”ט עוד הרעו לעשות בהציגם את הפסוקים עם הטעמים כברירת מחדל, דבר שמקשה על הקריאה השוטפת.
האם עיקרו של המיזם הוא הצפת הקורא בהגיגים או קריאת המקרא כפי שהוא? - מה עם המפרשים הקלאסיים? חוץ מהגיגיהם של ארי אלון ושות’, ולהבדיל הרב אלחנן סמט ושות’, מדוע לא מוצגים רש”י, ראב”ע, רמב”ן ושות’?
- ומה יעשה מי שאינו מבין עברית? חוץ ממפרשים קלאסיים, למקרא יש כידוע מגוון רב של תרגומים: החל מתרגום השבעים ואונקלוס, דרך התרגום הקלאסי של המלך ג’יימס ועד לתרגומים לשפות בנות-ימינו – איה הם?
- איפה המחקר? חוץ מפרשנים ומתרגמים, לתנ”ך יש גם חוקרים – הן בתחום הנוסח והן בתחום התוכן. למה לא להביא קטעים (לפחות) מהסדרות המרכזיות, בעברית ובאנגלית, של מחקר המקרא?
- ואיפה ה”ביחד”? הרעיון המרכזי של המיזם היה קריאה של התנ”ך “ביחד” – אני ציפיתי לפחות לאפשרות של תגובות קוראים על המאמרים השונים, אבל התבדיתי. לדעתי, גם תגובות זה לא מספיק. הרי מאז ימי שֵׁם ועֵבֶר בערך, היהדות עובדת בשיטה של בתי מדרש – למה לא להציע למשל סוגיה יומית לדיון פתוח?
מיזם 
חג המולד הקרב ובא מעורר תחושת אי-נוחות בכל יהודי שקרא משהו על ההיסטוריה היהודית באירופה של האלף האחרון, שלא לדבר על הבעיות ההלכתיות בהשתתפות כלשהי 
ארבע הפרשיות האחרונות של ספר בראשית – שמבחינת פרקיהן מחזיקות כרבע (!) מספר בראשית – פורשות בפנינו את המחזור המפליא של סיפורי יוסף, מנערותו שעמדה בצל קנאת אחיו, דרך זריקתו הכפולה לבור (בדותן ע”י אחיו, במצרים ע”י אדוניו) ועד לעלייתו המטאורית למשרת משנה למלך מצרים – משרה שבזכותה הצליח גם ללמד את אחיו לקח וגם להציל את משפחתו מרעב. אבל עיניהם של מבקרי מקרא פרוסים קפדניים ונטולי-רגש מימי וולהאוזן ואילך לא הסתנוורו מיופיו הפיוטי- דרמטי של הסיפור, והם ניגשו אליו, כהרגלם, חמושים באיזמלי הביקורת הניתוח והפירוק, להוטים למצוא את ה’תעודות’ הידועות המרכיבות אותו. אך כאן נכונה להם אכזבה – שני היבטים מהותיים במחזור סיפורי יוסף הצביעו על כך ש – Achtung! – מחזור סיפורים זה אינו מציית לכללי השערת התעודות שעבדו כה יפה בסיפורי האבות…