בסוף הפוסט הקודם, שעסק בגאולה בידי אדם והשלכותיה לעניין התחדשות ההלכה, ביקשתי לסיים בפסוקי ההלל כהודאה על התקדמותנו בתחומים האלו. אלא שאז נזכרתי כי נוסח ההלל (=תהלים פרקים קיג-קיח) עפ”י המסורה זוקק מספר תיקונים קלים, לאור עדותם של כת”י שונים של המקרא + התרגומים העתיקים, ולאור סברותיהם של חכמי ה- BHS.

אז בהמשך למהדורה הביקורתית של ההגדה של פסח, הנה ההלל השלם הכולל הצעות לתיקוני נוסח (מקרא: הוספה\הזזה, מחיקה, תיקון):
קראו עוד ⇐

פרשת ‘פקודי’ הינה אחת המאתגרות למי שאמור (כמוני, כמעט מדי שבת…) לומר בה דבר תורה, שכן היא, איך לומר, די חוזרת על החומר הקודם.

אלא שכך מקובלנו מרבותינו, שאין בית המדרש בלא חידוש –
והנה תוך כדי עיון ב- BHS צד את עיני לפתע משהו מעניין בפסוק הבא, הדן ברימוני מעילו של הכהן הגדול (שמות לט, כד):

וַיַּעֲשׂוּ עַל שׁוּלֵי הַמְּעִיל רִמּוֹנֵי תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי מָשְׁזָר

למה מכוונת המילה ‘מָשְׁזָר’?
לכאורה, לתכלת, הארגמן ותולעת השני שהוזכרו קודם. אבל עפ”י הקונקורדנציה (אבן-שושן), המילה ‘משזר’ מופיעה 21 פעמים במקרא (כולן בפרשיות המשכן) – וב- 20 פעמים מתוכן היא מופיעה כחלק מהביטוי “שש משזר”.

קראו עוד ⇐

אחרי יומיים של ראש חודש, בהם נוהגים לומר בתפילה את מזמור ק”ד בתהלים, עיינתי ב- BHS, הלא הוא אוצר בלום של גרסאות דווקניות מנוסחי קדמאי, וצדה את עיני הערה מעניינת לגבי הפסוק הבא (יז):

טז יִשְׂבְּעוּ עֲצֵי ה’ אַרְזֵי לְבָנוֹן אֲשֶׁר נָטָע.
יז אֲשֶׁר שָׁם צִפֳּרִים יְקַנֵּנוּ חֲסִידָה בְּרוֹשִׁים בֵּיתָהּ.

קצת תמוה שהפסוק פותח בארזים ומסיים בברושים – כלומר, פס’ טז מדבר על ארזי הלבנון, פס’ יז ממשיך ומתאר את הציפורים המקננות “שם”, בארזים אלו, ואז מופיעה החסידה – אך היא “ברושים ביתה”, ולא ארזים.

קראו עוד ⇐