יאגוֹ סאנטוֹס ועתיד הפלמנקו

"עסוֹק בספרים הרְבּוֹת לא טוב" ולכן אמרתי לנפשי לחזור קצת למוסיקה =פלמנקו, שבסופו של דבר היתה כאן לפני התנ"ך ותישאר כנראה גם אחריו…
שמתי לב שבכל הפוסטים שקשורים לפלמנקו אני מתרפק על אמני העבר – שמטבע הדברים חשופים הרבה יותר לציבור וזוכים למאות אלפי צפיות ביוטיוב – ולא באמני ההווה; מה שמעורר את השאלה – האם יש עתיד לפלמנקו = מוסיקה 'עממית' מורכבת ומתוחכמת?
(ומי ש[עדיין] חושב שפלמנקו = רקדניות עם קסטנייטות – שייכנס דחוף לכאן!)

Yago_Santos

יאגו סאנטוס – Yago Santos

והנה לאחרונה נתקלתי בהופעה חיה של בחור ספרדי בשם יאגוֹ סאנטוֹס (Yago Santos) ונפלתי מהאוזניים כמו ש(לא)אומרים – נער הייתי וגם ראיתי לא מעט גיטריסטי פלמנקו מופלאים, אבל בבחור הזה היה משהו מיוחד! ואכן, אחרי שיטוט קצר גיליתי שהוא לא סתם (עוד) אנדלוסי שגדל עם גיטרה ביד – כאלו יש לא מעט בספרד, וזה דבר מפליא בפני עצמו –  אלא גיטריסט עם "השכלה" קלאסית, שלמד אצל אחד מאמני הפלמנקו הגדולים והמיוחדים, הגיטריסט והמלחין רָפאֵל ריקֶני (Rafael Riqueni).
התוצאה המיוחדת ניכרת לאוזן, וקשה להסביר אותה במילים…
קראו עוד

סוֹלֶאָה דה קוֹרדוֹבָּה לימות החורף

במקום להתעמק במחקר המקרא, בימים חורפיים כאלו עדיף פשוט לשמוע את יצירת הפלמנקו הקלאסית הזו, שמתחילה בטפטוף עדין ומסתיימת בקול סועָה וסער (יחסית לגיטרה אחת :).
הקטע הוא בסגנון סוֹלֶאָה (Soleá), אחד מהחשובים והמרכזיים ביותר בפלמנקו, ה'אמא' של סגנון הבּוּלֶרִיָה המפורסם יותר, עליו כתבתי כאן.
קראו עוד

האמא של הבּוּלֶרִיַאס

בעקבות טענתי הנועזת (יש שיאמרו – המופרכת:) כי הפלמנקו הוא המוסיקה העברית האמיתית , התפתח דיון קטן ומעניין בפורום עצכ"ח סביב הנושא.
כתשובת המשקל לרעיונות המוזרים שעלו שם, כגון השוואה בין הפלמנקו לבין ג'אז (!), מוסיקת עולם (!!) ואפילו מוסיקה קאמרית (!!!), הנה לפניכם הסרטון הבא –
קמרון דה לה איסלה, מגדולי זמרי הפלמנקו של המאה ה- 20, מצולם כשהוא חוזר לשכונת הולדתו הדלה, וכל הילדים עומדים בשורה לקראתו – כוכב הפלמנקו הצעיר והמבטיח, שחזר מהעיר הגדולה עם ז'קט אופנתי (יחסית לשנות ה- 70 של המאה ה-20…) ומשקפי שמש, ומתקשה להסתיר את התרגשותו. ואז הוא נכנס לבית ילדותו, ושם מחכה לו אמא…

קראו עוד

סיכות צבעוניות – (Alfileres de Colores (Bulerías

משתתפים

מוראיטו צ'יקו (Moraíto Chico) – גיטרה

מיגל פובדה (Miguel Poveda) ובני משפחת קרא(ס)קו – שירה

למה ומדוע?

קודם כל האווירה הכיפית מסביב לשולחן שמאפיינת כל-כך את הפלמנקו ה"קל" (Flamenco Chico), ובעיקר הפרגון ההדדי בין בני החבורה הקדושה:) חוץ מזה, המלודיה פשוט יפה, לא?

מילים

Alfileres de colores – Pedro Rivera & Diego Carrasco

המילים פואטיות מאוד, אפילו מרשימות ביחס למקובל בפלמנקו – הבעיה שמדובר בשיר על מלחמת שוורים – אחד התחביבים המכוערים של לא מעט ספרדים, מעין כתם שחור היסטורי שנצרב בתרבות הספרדית ולא נמחק עד היום (למרות שהוא הולך ופוחת עם השנים). התלבטתי אם מותר בכלל ליהנות מכזה שיר, אך מכיוון שהמילים בפלמנקו בכלל הן לא הדבר הכי חשוב, ומדובר בתינוקות שנשבו, ואם אפילו המינגווי התלהב ממלחמות שוורים, מה יגידו איזובי הקיר וכו'…

רגעי קסם

1:37 – מיגל נותן קרדיט לבנו של דייגו קרא(ס)קו (שביצע את השיר במקור), שלמרות מגבלות הקול והדיקציה, נותן את הקטע שלו במלוא הרגש.

2:19 – "ולא יכול מיגל להתאפק לכל הניצבים עליו" והוא פשוט נעמד ומתחיל להפעיל את היושבים סביבו:)

2:34 – הפינאלה, מפליא כרגיל, איך כולם מסונכרנים לסיים ביחד…

גירסת מקור

גירסת המקור מדוייקת יותר, כמובן, ואפשר לחוש את המעבר היפה בין הקול המעושן והצרוד של דייגו קרא(ס)קו לקול הגבוה והצלול של מיגל פובדה:

http://grooveshark.com/#!/s/Alfileres+De+Colores/3op3o5

סגנון (Palo)

כפי שנרמז בכותרת, מדובר בבולריאס.

 

פארוקה – Farruca de Paco Cepero

משתתפים

פאקו ספרו (Paco Cepero) – גיטרה

למה ומדוע?

כשאלהים ברא את הגיטרה הספרדית, הוא התכוון כנראה לזה… קטע נדיר שמשלב מלודיה נפלאה, ספרדית 'קלאסית', יחד עם יכולת וירטואוזית של האמן המבצע, פאקו ספרו. במהלך הנגינה הוא משלב כמה וכמה טכניקות מורכבות שממחישות את השליטה האבסולוטית שלו בגיטרה. פשוט יפה.

רגעי קסם

1:08 ארפג'ו נפלא ומהוקצע.

1:49 – כנ"ל, הפעם עם 'דריכה' על הבאס.

3:01 – 'ריצה' של האצבעות על המיתרים – לראות ולקנא…

סגנון (Palo)

כפי שנרמז בכותרת, מדובר בפארוקה.