הכלי הראשון שהציווי על עשייתו מופיע בפרשת תרומה הוא הארון, שאמור להיעשות מעץ מצופה זהב, ותפקידו מוגדר בבירור בתחילת פרק כה – ולא רק פעם אחת, אלא פעמיים:

(טז) וְנָתַתָּ אֶל הָאָרֹן אֵת הָעֵדֻת אֲשֶׁר אֶתֵּן אֵלֶיךָ.
(יז-כ) […הציווי על הכפורת והכרובים…]
(כא) וְנָתַתָּ אֶת הַכַּפֹּרֶת עַל הָאָרֹן מִלְמָעְלָה וְאֶל הָאָרֹן תִּתֵּן אֶת הָעֵדֻת אֲשֶׁר אֶתֵּן אֵלֶיךָ.

כמו שאפשר לראות, בין שני ההסברים הזהים ‘מונחת’ הכפורת והכרובים שעליה – וכך מתברר לקורא שהארון אינו כלי שתפקידו מתמצה באיחסון העדות, אלא הוא מהווה גם ‘מנשא’ לכפורת ולכרובים שעליו.
כידוע, בתפיסה המיתולוגית הרווחת האלים טסו להם בשמים באמצעים שונים: הליוס היווני רכב במרכבה רתומה לארבעה סוסי אש; ת’ור הנורדי רכב על מרכבה הרתומה לשני תיישים, ואילו במצרים, בבבל ובכנען תוארו האלים כבעלי כנפיים ו\או כרוכבים על גבי עננים. כל הדימויים האלה באו לידי ביטוי מפורש במקרא, בהם ה’ מכונה בכמה וכמה מקומות “יֹשֵׁב הַכְּרֻבִים” ופסוקים מפורשים אינם מהססים לתאר אותו כמי שעף עליהם: “וַיִּרְכַּב עַל כְּרוּב וַיָּעֹף וַיֵּרָא עַל כַּנְפֵי רוּחַ” (שמ”ב כב, יא = תהלים יח,יא) או “וַיֵּצֵא כְּבוֹד יְהוָה מֵעַל מִפְתַּן הַבָּיִת וַיַּעֲמֹד עַל הַכְּרוּבִים וַיִּשְׂאוּ הַכְּרוּבִים אֶת כַּנְפֵיהֶם וַיֵּרוֹמּוּ מִן הָאָרֶץ” (יחזקאל י, יח-יט). למרבה הפלא, אפילו בעל דברי הימים שחי בתקופה מאוחרת יותר ו’מיתולוגית’ פחות הבין שהכרובים הם-הם המרכבה האלוהית (ומכאן המקור לביטוי החז”לי “מעשה מרכבה”):

וּלְמִזְבַּח הַקְּטֹרֶת זָהָב מְזֻקָּק בַּמִּשְׁקָל וּלְתַבְנִית הַמֶּרְכָּבָה הַכְּרֻבִים זָהָב לְפֹרְשִׂים וְסֹכְכִים עַל אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה (דה”א כח, יח

לאור כל זה עולה השאלה הפשוטה – האם אלהים התעופף על המרכבה שכללה את השולחן והעדות שבתוכו?!

קראו עוד ⇐

לפני חודש בדיוק כתבתי על הטובה הגדולה שעשו עִם עַם ישראל מחלקי הפרשיות, שהפרידו את פרשת ‘וארא’ מפרשת ‘שמות’, כך שנחסכה מהיהודי המצוי התדהמה במעבר מפרקים ג-ד לפרק ו.
על אחת כמה וכמה טובה כפולה ומכופלת לאלו שחילקו בין פרשת ‘יתרו’ לפרשת ‘משפטים’, ובכך טשטשו את הבעיה העצומה שעולה כבר מפתיחת פרק כד – וכדי להבין אותה, בואו ננסה לשחזר את רצף האירועים בדגש על מקומו הפיזי של משה במהלכם:

הסבר: לאחר עשרת הדברים משה “נִגַּשׁ אֶל הָעֲרָפֶל אֲשֶׁר שָׁם הָאֱלֹהִים” = עולה להר, ושם ה’ אומר לו “אַתֶּם רְאִיתֶם כִּי מִן הַשָּׁמַיִם דִּבַּרְתִּי עִמָּכֶם…” + מצוות המזבח + כל המשפטים בפרקים כא-כג. כשכל זה מסתיים היינו מצפים שמשה יירד מן ההר וימסור את כל המצוות והמשפטים לעם – אבל במקום זה נפתח פרק כד בציווי למשה ש… יעלה להר! אז איפה הוא היה עד עכשיו?! קראו עוד ⇐

בישיבות הקדושות, כנודע, יש חיבה מיוחדת לחידושי ר’ חיים מבריסק (המכונים גם “חידושי הגר”ח – סטענסיל”), שחלק לא מבוטל מהם נסוב סביב שלושת הבבות, ששורשן נעוץ במעמקי שלושת הפרקים הראשונים של פרשת משפטים. והנה במהדורת חומש שמות הנכתבת בימים אלו ממש ע”י עבדכם העברי, החלטתי להחזיר עטרה ליושנה ולהוציא לאור עולם מקצת מחידושי הגר”ח הראשון, הלא הוא הגאון רבינו חמורבי. 
והנה ידוע זה מכבר שפרשת משפטים ‘מתכתבת’ עם חוקי חמורבי (להלן ח”ח) ואף מבקרת אותם, והגר”ח (!) הירשנזון אף הציע רעיון מבריק ולפיו “ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם” אינם אלא המשך דברי יתרו למשה (!) לאחר הצעת מינוי השופטים, וכך מוסבר מה הקשר בינם לבין סיום מעמד הר סיני שקדם להם (אין קשר) ומדוע המשפטים הם סוג של עיבוד לאותם ח”ח שהיו ידועים ליתרו כמי שהיה כהן מדין – עיינו שם.
לענייננו די אם נאמר שקריאת פרשת משפטים ללא ח”ח דומה ללימוד משנה בלי גמרא, או (לדעת הבריסקערס) ללימוד רמב”ם בלי חידושי הגר”ח – אשר על כן אזרתי כגבר חלציי והוספתי במהדורתי ציטוטים רלוונטיים מח”ח בראש כל פרשייה ופרשייה למען תחזינה עיני הקורא מישרים, ובפירוש עצמו נעזרתי באותם ציטוטים כדי להבהיר סתומות בפסוקים – והרי לכם שלוש דוגמאות מתוך רבות רק כדי לשׂבר את האוזן: קראו עוד ⇐

יכול להיות שגונבה לאוזניכם בלחישה השמועה אשר לא טובה, לפיה השערת התעודות איננה לגמרי נטולת אי-הבנות (יש לקרוא במבטא אנדרסטייטמנט-בריטי). למעשה במשך כ- 100 שנה עולות נגד ההשערה קושיות מקושיות שונות – חלקן ‘שאלות של יצר הרע’ של אנשים שסתם כופרים מתוך ‘תאווה’ להקשות ל”ע ר”ל, וחלקן שאלות שנובעות באמת מתוך עומק פשט הכתובים שלא ‘רוקדים’ לפי החליל של וולהאוזן ועוזריו משאר העמים. קראו עוד ⇐

רבים (=אף אחד, אבל ככה מקובל לכתוב) שואלים אותי “איך ייתכן שאנחנו קוראים כל שנה את פרשת הַמָּן ועדיין לא זוכים לפרנסה בשפע?!” – אז התשובה פשוטה, רבותיי: אתם לא קוראים אותה נכון! זאת מכיוון שלא בפרשה אחת מדובר, אלא בשתי פרשות – ולא זו בלבד, אלא שיש בלבול בסדר הפסוקים באחת מהן, שכמובן חוסם את השפע מלהגיע בצינורות המקובלים (pun intended).
אז כדי לסייע לרבבות עמך בית ישראל שאוחזים מעשה אבותיהם בידיהם, וכמו שהמלצתי עליהם פעם “מִתְּחִלָּה עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה הָיוּ אֲבוֹתֵינוּ וְעַכְשָׁיו“, הריני לגלות סודות נוראים אשר לא נ(ב)ראו בכל הארץ (אם כי נראו גם נראו בכל הגויים) בדבר הקריאה הנכונה של שמות טז, וזכות הג”ר יואל-יוליוס וועלהאוזען זח”ל תעמוד לכם וכו’. קראו עוד ⇐