אוי, מה היה לנו!
מזה עמדי על דעתי דעת תורה, תִּזְנַח מִשָּׁלוֹם נַפְשִׁי נָשִׁיתִי טוֹבָה עת הגיעה שבת חזון ותשעה באב שלאחריה. שכן נהגו העם לקרוא בתורה ובנביא ובאיכה בנוסח המסורה, אשר לא אחת הוא רוֹשׁ וּתְלָאָה, וחָלוּ בו יָדָיִם –
עַל זֶה הָיָה דָוֶה לִבֵּנוּ!
והנה כל ימיי הלוך הלכתי בנוסח המסורה ונְתִיבֹתַי עִוָּה, וקרוא קראתיו וַיַּגְרֵס בֶּחָצָץ שִׁנָּי – אך אמרתי אתן בֶּעָפָר פִּי אוּלַי יֵשׁ תִּקְוָה, טוֹב וְאחִיל וְדוּמָם וכו’. אך השנה אזרתי כגֶּבֶר יִשָּׂא עֹל חלציי, ואמרתי הבה נַחְפְּשָׂה דְרָכֵינוּ וְנַחְקֹרָה בחקר הנוסח, “וְנָשׁוּבָה עַד ה’ “…
ומדי חוקרי גיליתי כי מִפִּי עֶלְיוֹן לֹא תֵצֵא כזאת, אלא אֲבֹתֵינוּ טעו וְאֵינָם וַאֲנַחְנוּ שיבושיהם סָבָלְנוּ! ואמנם מקובלני מאבותי כי בַגּוֹיִם אֵין תּוֹרָה, אבל חכמה בגויים תאמין – ולכן אמרתי אני בלבי כי תחת אשר ננוע כעִוְרִים בַּחוּצוֹת, אעבירה נא קריאות אלו בְּשֵׁבֶט עֶבְרָתוֹ של חקר הנוסח ואגלה אֵיכָה יוּעַם זָהָב ומה נִלְכַּד בִּשְׁחִיתוֹתָם של טעויות הסופרים. ואף אם רִמּוּנִי כֹּהֲנַי וּזְקֵנַי, אנכי אתקן ואפרוש ידי עַל כָּל מַחֲמַדֶּיהָ הגנוזות, ואין לנו שיור רק התורה הזאת.
נאם אברם העברי, אֲנִי הַגֶּבֶר רָאָה עֳנִי.
הג”ה: ההגהות נעשו עפ”י ספר הבה”ש (עיינו כאן), ההערות משמאל שלי.
ולעניין הלכה למעשה: כיוון שנשאלתי רבות מה יעשה בעל הקורא היודע ששגיאה היא לפניו. הנה העליתי בעיוני עצה טובה, והיא שהעומד על בעל הקורא לתקנו, יעיר בקול על השיבוש, והקהל יתכוון לצאת יד”ח בהערתו –
אך בעל הקורא עצמו לא יתקן וימשיך לקרוא ככתוב, בבחינת נשבע בשפתיו ומבטל בליבו.
מגילת איכה
פרשת דברים
| (א, מה) |
הרי לא בכו קודם! והשוו הפס’ הבא: “ותֵשבו בקדש”. |
| (ב, כז) בדרך בדרך |
|
| (ב, לא) החל |
כנראה היה נוסח חלופי רש\לרשת. |
| (ג, יב) מערער אשר על שפת נחל ארנן (כולם) | כמו ב- ב, לו; מ, מח. |
| (ג, יג) כל חבל הארגב |
הפטרת דברים (ישעיה א)
| (ט) לולי ה’ צבאות הותיר לנו שריד |
אולי “כסדֹם” התחלף ב”כמעט”? ויש שהציעו לחבר את “כמעט” ל”כסדֹם”. |
| (כה) ואצרף |
בור = סבון, לא שייך בו צריפה (?) |
| (כז) ציון במשפט תפדה |
שֶׁבי מתקשר טוב יותר לפדיה. |
קריאת יום ט’ באב (דברים ד)
| (ד, כח) ועבדתם שם אלהים אחרים מעשה ידי אדם (כת”י, תה”ש) | ייתכן שזו הוספה “תיאולוגית”, מעין ‘למען הסר ספק’. |
| (ד, כט) ובקשתָּ |
|
| (ד, לג) השמע עם קול אלהים חיים מדבר (כת”י, שומ’, תה”ש, תרג’) | |
| (ד, לו-לז) ודבריו שמעת מתוך האש |
תה”ש, אגב, לא גורס בפס’ לז ‘ותחת’. |
הפטרת יום ט’ באב (ירמיה ח-ט)
| (ח, יג) והעלה נבל |
חסר פשר. יש בכת”י “יעבדום”, ויש שהציעו: “ואתן להם מבערים ובערום“. נו, שוין… |
| (ח, יח) לבי דוי (? + תה”ש) |
גאוני! (מדי?). גְהֹת = רפואה (הו’ ה, יג) |
| (ח, כב) …אין שם, |
|
| במקום: (ט, ד-ה) …דבֵּר שקר, העוה נלאו. שבתך בתוך מרמה, במרמה מאנו דעת אותי… מוצע לקרוא: …דבר שקר, העווּ, נלאו שוּב. תוֹך בתוֹך, מרמה במרמה, מאנו דעת אותי… (תה”ש?) |
כנ”ל! (תּוֹךְ = מרמה, ראו תה’ י, ז; נה, יב) |
| (ט, יד) הנני מאכילם |
|
| (ט, כ) כי עלה מות בחלונינו בא |
לא כולם גרים בארמונות… |
מקרא
טקסט שאיננו טקסט שנוסף טקסט שתוקן || כת”י – כתבי יד של המקרא מימי הביניים || שומ’ – הנוסח השומרוני של התורה, ימה”ב || תה”ש – תרגום השבעים (יוונית, מאות 1-3 לפה”ס || פשי’ – פשיטתא (התרגום הסורי למקרא, מאה 2) || וול’ – וולגטה (התרגום הלטיני למקרא, מאה 4) || ? – הצעת תיקון מסברה.
פלא שלא הבאת את התיקון הישן של ”צרו” צעדינו במקום ”צדו” באיכה ד’ י”ח המובא כבר באבן עזרא וכוזרי, אולי זה כבר ”מיושן” ביותר לטעמך…
לו חרשת בעגלתי (=היית רואה את קובץ הערות הנוסח המקורי) – אז מצאת חידתי, שכן שם רשמתי לפניי את השנו”ס הזה – אלא שלא ראיתי לנכון להביאו בקהל, שכן הוא טריוויאלי :)