אוי, מה היה לנו!
מזה עמדי על דעתי דעת תורה, תִּזְנַח מִשָּׁלוֹם נַפְשִׁי נָשִׁיתִי טוֹבָה עת הגיעה שבת חזון ותשעה באב שלאחריה. שכן נהגו העם לקרוא בתורה ובנביא ובאיכה בנוסח המסורה, אשר לא אחת הוא רוֹשׁ וּתְלָאָה, וחָלוּ בו יָדָיִם –
עַל זֶה הָיָה דָוֶה לִבֵּנוּ!
והנה כל ימיי הלוך הלכתי בנוסח המסורה ונְתִיבֹתַי עִוָּה, וקרוא קראתיו וַיַּגְרֵס בֶּחָצָץ שִׁנָּי – אך אמרתי אתן בֶּעָפָר פִּי אוּלַי יֵשׁ תִּקְוָה, טוֹב וְאחִיל וְדוּמָם וכו’. אך השנה אזרתי כגֶּבֶר יִשָּׂא עֹל חלציי, ואמרתי הבה נַחְפְּשָׂה דְרָכֵינוּ וְנַחְקֹרָה בחקר הנוסח, “וְנָשׁוּבָה עַד ה’ “…
ומדי חוקרי גיליתי כי מִפִּי עֶלְיוֹן לֹא תֵצֵא כזאת, אלא אֲבֹתֵינוּ טעו וְאֵינָם וַאֲנַחְנוּ שיבושיהם סָבָלְנוּ! ואמנם מקובלני מאבותי כי בַגּוֹיִם אֵין תּוֹרָה, אבל חכמה בגויים תאמין – ולכן אמרתי אני בלבי כי תחת אשר ננוע כעִוְרִים בַּחוּצוֹת, אעבירה נא קריאות אלו בְּשֵׁבֶט עֶבְרָתוֹ של חקר הנוסח ואגלה אֵיכָה יוּעַם זָהָב ומה נִלְכַּד בִּשְׁחִיתוֹתָם של טעויות הסופרים. ואף אם רִמּוּנִי כֹּהֲנַי וּזְקֵנַי, אנכי אתקן ואפרוש ידי עַל כָּל מַחֲמַדֶּיהָ הגנוזות, ואין לנו שיור רק התורה הזאת.
קראו עוד