פרשת וירא היא אחת העמוסות בתורה, כשכל פרק בה יכול לפרנס כמה בלוגים – אבל אין ספק שפרק כב אוחז בשיא – שכן הוא עניין מאוד לא רק את היהודים אלא גם את הנוצרים, ומכאן כמובן שגם את חוקרי המקרא (אחד מהם אף טרח ויצר ביבליוגרפיה של “recent studies” אודות פרק כב, והגיע ללא פחות מ- 15 עמודים!).
מעבר לקושי התיאולוגי הבולט שבפרשה – איך ייתכן שה’ ציווה על קרבן אדם – יש עוד כמה וכמה קשיים, חלקם פחות מוכרים, וכהרגלי בקודש אמנה כמה מהם:
- ניכר שהפרק הוא ‘בבואה’ של סיפור ישמעאל מפרק כא – אז למה שם אברהם התנגד וכאן לא?
- מדוע אברהם טורח לקחת חמור אבל לא עולה איתו להר?
- מה פשר השם “ה’ יִרְאֶה”? ומה פשר הביטוי “אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם בְּהַר ה’ יֵרָאֶה”?
- איך ייתכן שבפעם השנייה המלאך משבח אותו “כִּי יַעַן אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידֶךָ”, כשבפועל הוא לא עשה את הדבר הזה, וכן חשך את בנו יחידו?!
- ואולי הכי חשוב: האם ארם היה בן קמואל – או שמא בן שם???
אז לקראת שבת וירא, ובהמשך להבטחתי לשתף אותכם מדי פעם בפירות המהדורה הדמיונית שהגיתי, הלא היא “תורה ברורה”, נשאתי את ידי לפרש את הפרק + הערות נוסח לכל פרשת וירא:
נ”ב
כמו בפרק יד משבוע שעבר, גם בפירושי כאן התבססתי פה ושם על פוסטים קודמים בנושא, שכדאי לקרוא אותם בלי קשר, ואלו הם:
המקרה המוזר של החמור בסיפור העקידה
וַיִּקַּח אֶת הַמַּאֲכֶלֶת (לִשְׁחֹט) וַיִּשְׁחַט אֶת בְּנוֹ?!
העובדה שאברהם לא מדבר עם יצחק בפרשת לקיחת רבקה היא רמז לכך שיצחק הוקרב? אז מי התחתן עם רבקה?
חוץ מזה, מדהים כרגיל. המשך כך! אני מחכה בקוצר רוח למהדורה השלמה.
זה היה יצחק אחר, האח התאום של יצחק שלנו ;)
וברצינות, הרעיון הנועז הזה מניח כמובן שהסיפור לפיו יצחק הוקרב לא זכה לפופולריות רבה, ולכן המחברים התעלמו ממנו בהמשך, אבל לא יכלו להתעלם מזה ש”חתול שחור” עבר בין אברהם לבנו.
אגב, לא עליי תלונתך אלא על המדרשים הידועים שציטטתי כאן:
https://ivri.org.il/2022/11/murder-of-isaac/
“ר’ יצחק נפחא אמר: אפרו של יצחק ראו שמונח באותו מקום” (זבחים סב.), והדברים מפורשים גם ברש”י על התורה (ויקרא כו, מב: “… אפרו של יצחק נראה לפני צבור ומונח על המזבח”), וגם בכמה פיוטי סליחות (“קַח עִמְּךָ הַנִּשְׁאָר מֵאֲפָרִי…”, “וְאֶפְרוֹ תָּמִיד יֵרָאֶה לְפָנֶיךָ”)”
ועיין שם עוד לגבי היעדרו של יצחק מכמה פסוקים במקרא בהם היה מתבקש שיופיע.
וחוץ מזה – תודה!
ובכל זאת, אני לא בטוח כמה מקום יש לרעיון הזה בפירוש שאמור לסייע בהבנת הפשט, ולא לעסוק בניתוחים ספרותיים.
לכל היותר הייתי כותב משהו בסגנון “כעין רמז לגרסה מוקדמת לפיה יצחק הוקרב ניתן למצוא בכך שגם בגרסה שלפנינו אין עוד תקשורת בין אברהם ליצחק, מה שבולט בפרט בסיפור לקיחת רבקה”, כך שיהיה ברור שהכוונה אינה שסיפור לקיחת רבקה מניח שיצחק הוקרב.
צודק! זה באמת רעיון קצת ‘רחוק’ – אז במקום לתקן העדפתי לוותר ולמחוק את ה’ראיה’ הזו, וכשם ש(לא) קיבלתי שכר על הדרישה, אולי אקבל על הפרישה…;)
לא הבנתי איך הגעת לירואל מהפס’ “וירא… האיל”. הרי השלוש נקודות האלה מסתירים עוד לא מעט מילים. זה לא קצת חיפוש מאולץ של השם?
לגבי הטיעון של גרסה עתיקה של ס”י שיצחק אכן הוקרב, אני חושב שהראיה מעשית והרי לא עשה ו” וישב אברהם וכו’ ” בהעדר יצחק הם לא ראיות מוחצות אבל הן עוד איכשהו ראיות או לפחות קושיות. אבל עצם זה שהתעלמו ממנו בבחירת רבקה נשמע לי משהו מאוד טבעי ומקובל אז מהתקופה. לא חושב שזה הכרחי בכלל. וגם לא הבנתי כרונולוגית איך ס”י מתקדם משם להמשך סיפור האבות אם אברהם הקריב את יצחק בטרם נולדו בניו.
לגבי ירוּאֵל (זו אגב השערה של הרמן גונקל זי”ע) – “וירא…איל” זה בבחינת תנא דמסייע, הראיה העיקרית היא מהמילים “אֱלֹהִים יִרְאֶה” – ומתבקש שהמקום ייקרא על שם העובדה שאלוהים אכן ראה -ואכן זה בדיוק מה שקורה: “וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא יהוה יִרְאֶה” – אלא שגונקל סה”כ מציע להחליף את ‘יהוה’ ב’אל’.
לזה תוסיף את ההקבלה הברורה בין הסיפור הזה לסיפור ישמעאל (פרק כא) – ואם שם נקרא שמו ישמע-אל, מתבקש שכאן ייקרא המקום ירו-אל.
ככה היה הלך המחשבה של החבר’ה במאה ה-19, ואנחנו אבק לרגליהם, כידוע…
נ”ב לגבי יצחק – ראה מש”כ בתגובה לעיל.
לגבי הערתך כי השמות עוץ בכורו ובוז אחיו שחוזרים אצל בני שם – לא הבנתי ולא מצאתי כמותם, אולי בדמיון רחוק. האם תוכל לפרט למה התכוונת?
התכוונתי רק לארם ועוץ (לכן ציטטתי בדיבור המתחיל רק את השמות האלה) – והם מופיעים בבראשית י כבני שם:
(כב) בְּנֵי שֵׁם עֵילָם וְאַשּׁוּר וְאַרְפַּכְשַׁד וְלוּד וַאֲרָם.
(כג) וּבְנֵי אֲרָם עוּץ וְחוּל וְגֶתֶר וָמַשׁ.