פרשת חיי שרה אמנם הרבה פחות דרמטית מקודמתה, וירא, אבל היא מכילה את אחד הפרקים הארוכים והמעניינים ביותר בתורה – הלא הוא פרק כד. לכאורה הפרק פורס בפנינו סיפור פסטורלי – אם כי ארוך בהרבה מהרגיל – על מציאת אשה ליצחק, אבל מאחורי הקלעים מסתתרים כמה וכמה דברים מעניינים ומתמיהים – למשל:
- מה פשר ה’טקס’ של “שִׂים נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי”?
- למה יש כל כך הרבה מילים יחידאיות בפרק? (‘וַיַּבְרֵךְ’, ‘הַגְמִיאִינִי’, ‘וַתְּעַר’…)
- ולמה יש גם לא מעט כפילויות? (“וַיֵּלֶךְ… וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ”, “מִשְׁתָּאֵה לָהּ מַחֲרִישׁ”, “וַתָּקָם רִבְקָה… וַיִּקַּח הָעֶבֶד אֶת רִבְקָה”…)
- איך העבד כבר יודע ש”וַיִּתֶּן לּוֹ אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ”, כשזה מדווח לנו רק בפרק כה?
- ובהמשך לכך, איך יצחק בא “מִבּוֹא בְּאֵר לַחַי רֹאִי”, כשרק בפרק כה נודע לנו שהוא עבר לגור שם?
- והכי מעניין – למה יש לנו תחושה שאברהם למעשה כבר מת לפני או במהלך האירועים?
אז כרגיל, נשאתי את ידי לפרש את הפרק במסגרת “תורה ברורה”, והרי הוא לפניכם + הערות נוסח לכל הפרשה.
נ”ב
גם הפעם אני ממליץ לקרוא פוסט קודם – שלא זכה ‘להיכלל’ בפירוש כי הוא מעלה רעיון קצת דרשני מדי – אבל הוא ללא ספק עוסק בתמיהה הגדולה ביותר בפרק (לדעתי) והיא… ריבוי הגמלים!
על גמלים ואנשים – את מי מגלמים הגמלים בסיפור אירוסי רבקה?
שפתיים יישק!
תודה!
מעניין מאד, יישר כח!
בכל זאת כדאי להעיר לגבי התפישה שאתה מציין לפיה האח הגדול נשא באחריות לנישואי אחותו או ליחסיה עם גברים: לדעתי, תפישה זו לגמרי לא מוכרחת. הרי רק בעוד כמה פרקים נזכה לראות את לבן עצמו מנהל את המשא ומתן עם יעקב ומשדך לו את שתי בנותיו, אף שגם לו היו בנים (כמוזכר מאוחר יותר). גם בהמשך המקרא מי שנותן את בתו לאיש (וגם מקבל מוהר, או פיצוי במקרה של פגיעה בבתולים) הוא האב ולא האח. גם בשלושת הסיפורים שבהם אברהם ויצחק מציגים את עצמם כאחים של נשותיהם אין פניה אליהם מצד פרעה/אבימלך לאשר נישואין. לכן, לדעתי, יש שני דברים שהקשר ביניהם הוא חלקי בלבד: ראשית, לאחים יש תפקיד בשמירה על כבוד המשפחה (כפי שמתבטא בתומתה של אחותם). אם הם מזהים פגיעה כזו, הם בין אלה שמוטלת עליהם אחריות לתקן אותה באמצעות פגיעה באנס. בנפרד מכך, המקרא בוחר להציג את לבן (שאותו הרי נפגוש שוב) כדמות הדומיננטית במשפחתו, מעל ומעבר לבתואל אביו. זה דבר שנוגע לעיצוב הדמות יותר מאשר לתפקיד המסורתי שלו במהלכים.
תודה, וההערה נכונה!
אני מסכים שהרעיון של האח כאח-ראי (!) הוא לא מוכרח – אבל בסופו של דבר הוא היחיד שמסביר מה הקטע להציג אותה כאחות ולא למשל כשפחה (הרי ככה לא היו הורגים אותו, אלא אולי מציעים לו לקנות אותה) – הרעיון הוא שהמלך הזר יצטרך לנהל מו”מ מול האח, גם אם בפועל זה אולי לא קרה (אם כי אברהם, לפי הפשט, התעניין רק ב’פיצוי’ שיקבל מפרעה ואבימלך כאחיה).
אולי אוסיף הבהרה שהאח ‘נכנס לאירוע’ רק כשהאב מת \ לא מתפקד – וככה מתבהר יותר הסיפור של בתואל בפרק כד בו ניכר שהוא *לא* היה באירוע (ברוח המדרש שמלאך הרג אותו): א) “וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל” – בלשון יחיד. ב) “וַיֹּאמֶר אָחִיהָ וְאִמָּהּ” – אביה לא מוזכר + שוב לשון יחיד. ג) בהמשך “הַיְדַעְתֶּם אֶת לָבָן בֶּן *נָחוֹר*”. ד) לאורך הפרקים הבאים מודגש כל פעם שלבן הוא אחי רבקה, ובמיוחד בפסוקים האלה: “וְקוּם בְּרַח לְךָ אֶל לָבָן אָחִי חָרָנָה” (ולא “אל בתואל אבי חרנה!), “אֶת רָחֵל בַּת לָבָן *אֲחִי אִמּוֹ* וְאֶת צֹאן לָבָן *אֲחִי אִמּוֹ*… וַיַּשְׁקְ אֶת צֹאן לָבָן *אֲחִי אִמּוֹ*” (שלוש פעמים, כולן מיותרות!).
נ”ב 1
צריך לזכור שבסופו של דבר, עם בתואל או בלעדיו, העובדה שדווקא לבן נכנס לאירוע נובעת מכך שהוא היה אחיה!
נ”ב 2
גם בסיפור דינה, ניכר שיעקב לא תפקד ולכן המו”מ נוהל מול האחים – וראה בעיקר לד, ח: “בְּבִתְּכֶם” (!)
אגב בזכותך שמתי לב לטעות פרוידיאנית שלי – בפירושי הק’ כתבתי פעמיים “נחור” במקום “בתואל”! (פס’ נה+נז)