תתקכ”ט? 929? אתר המקרא העברי!

אשר יגורתי בא לי – מכללת הרצוג השיקה תמול-שלשום את התגובה האורתודוקסית למיזם 929 בדמות אתר דומה בשם “הקהל – תתקכ”ט (929) – אתר התנ”ך של מכללת הרצוג(יש לכם את זה ביותר ארוך?)
בפוסט קודם הערתי בקצרה על הבעייתיות שיש לדעתי במיזם 929, אבל ממכללת הרצוג ציפיתי למשהו אחר לגמרי ולא לחיקוי חיוור של האח הגדול והמרדן. אז החלטתי לאמץ את סיסמתו של אחינו הנבחר “מפסיקים להתנצל!” ולהציע קונספט משלי לאתר כפי שהוא צריך להיות.

תתקכ”ט? 929?

אלו הנקודות הבעייתיות שאני רואה בשני המיזמים גם יחד:

  • איפה המקרא? בשני האתרים, הפסוקים עצמם נדחקים לשוליים, והעיקר הם המאמרים, ההערות וההארות. תתקכ”ט עוד הרעו לעשות בהציגם את הפסוקים עם הטעמים כברירת מחדל, דבר שמקשה על הקריאה השוטפת.
    האם עיקרו של המיזם הוא הצפת הקורא בהגיגים או קריאת המקרא כפי שהוא?
  • מה עם המפרשים הקלאסיים? חוץ מהגיגיהם של ארי אלון ושות’, ולהבדיל הרב אלחנן סמט ושות’, מדוע לא מוצגים רש”י, ראב”ע, רמב”ן ושות’?
  • ומה יעשה מי שאינו מבין עברית? חוץ ממפרשים קלאסיים, למקרא יש כידוע מגוון רב של תרגומים: החל מתרגום השבעים ואונקלוס, דרך התרגום הקלאסי של המלך ג’יימס ועד לתרגומים לשפות בנות-ימינו – איה הם?
  • איפה המחקר? חוץ מפרשנים ומתרגמים, לתנ”ך יש גם חוקרים – הן בתחום הנוסח והן בתחום התוכן. למה לא להביא קטעים (לפחות) מהסדרות המרכזיות, בעברית ובאנגלית, של מחקר המקרא?
  • ואיפה ה”ביחד”? הרעיון המרכזי של המיזם היה קריאה של התנ”ך “ביחד” – אני ציפיתי לפחות לאפשרות של תגובות קוראים על המאמרים השונים, אבל התבדיתי. לדעתי, גם תגובות זה לא מספיק. הרי מאז ימי שֵׁם ועֵבֶר בערך, היהדות עובדת בשיטה של בתי מדרש – למה לא להציע למשל סוגיה יומית לדיון פתוח?

קראו עוד

929 – אחרי שוך הסערה

929_cutמיזם 929 עלה לאוויר לפני שבועיים ימים בדיוק (הפרק היומי הוא בראשית י”ד) והספיק לחולל סערה-זוטא בשל פסילת קטע שכתב להטוטן המילים ארי אלון, הכותב במיזם לצד ליצן החצר גיל קופטש ועוד כמה אנשים מעט חכמים יותר…

דעתי על המיזם לא היתה חיובית כבר כשהחלו הפרסומים לקראתו, ולכן לא כתבתי עליו כאן למרות שזה היה מתבקש. פשוט העדפתי להימנע מביקורת מיותרת על מיזם שכוונותיו ללא ספק רצויות וייחודיותו ללא ספק מרשימה – אבל היתה לי תחושה מאוד לא טובה לגביו כבר מההתחלה: גם השם נעדר ההשראה “929” (אני בטוח שארי אלון היה יכול לחשוב על משהו מתאים יותר…), גם הנסיון המודע מדי לעצמו לכונן סדר יום לימודי חדש כחיקוי טרנדי לאופנת ריצת המרתון שפשתה במקומותינו, וגם – ובעיקר – הפורמט המעט מוזר של “וורטים” שמתחרים על תשומת לב הקורא בכותרות מתחכמות + צוות הכותבים הסלבריטאי\פופוליסטי.
קראו עוד

יוסף הצדיק נגד וולהאוזן הרשע

המקור המרכזי לחלקו האחרון של ספר בראשית [=סיפורי יוסף]… מורכב ממקור J וממקור E. תוצאות מחקרנו הקודם מחייבות זאת, והן היו מתנפצות לולא ניתן היה להדגים זאת.
(יוליוס וולהאוזן, ספר עם שם ארוך ומייגע, עמ’ 52)

Joseph_vs_DHארבע הפרשיות האחרונות של ספר בראשית – שמבחינת פרקיהן מחזיקות כרבע (!) מספר בראשית – פורשות בפנינו את המחזור המפליא של סיפורי יוסף, מנערותו שעמדה בצל קנאת אחיו, דרך זריקתו הכפולה לבור (בדותן ע”י אחיו, במצרים ע”י אדוניו) ועד לעלייתו המטאורית למשרת משנה למלך מצרים – משרה שבזכותה הצליח גם ללמד את אחיו לקח וגם להציל את משפחתו מרעב. אבל עיניהם של מבקרי מקרא פרוסים קפדניים ונטולי-רגש מימי וולהאוזן ואילך לא הסתנוורו מיופיו הפיוטי- דרמטי של הסיפור, והם ניגשו אליו, כהרגלם, חמושים באיזמלי הביקורת הניתוח והפירוק, להוטים למצוא את ה’תעודות’ הידועות המרכיבות אותו. אך כאן נכונה להם אכזבה – שני היבטים מהותיים במחזור סיפורי יוסף הצביעו על כך ש – Achtung! – מחזור סיפורים זה אינו מציית לכללי השערת התעודות שעבדו כה יפה בסיפורי האבות…
קראו עוד

הרבי מליובאוויטש, ה’כתר’ ונוסח המקרא

בפוסט לכבוד ג’ בתמוז, יום פטירתו (לדעת כמה זרמים ביהדות…) של הרבי, הערתי כי:

אחד הדברים המפליאים במשנה החב”דית היא ההתעלמות המוחלטת ממחקר המקרא, שלא לדבר על ביקורת המקרא… קשה לומר שהרבי לא היה מודע לרוחות המחקר שנשבו באירופה, שהרי הוא למד במספר אוניברסיטאות ובוודאי נחשף לפולמוסים הסוערים בנושא – והדבר נותר כשאלה פתוחה מבחינתי.

והנה בצירוף מקרים מעניין, י”ט כסלו שחל היום הוא גם יום חגה של חב”ד וגם יום פטירתו (לדעת כל הזרמים ביהדות…) של הרב פרופ’ משה דוד קאסוטו.
ואיך זה קשור?
ובכן, קאסוטו היה החוקר האחרון שזכה לראות את כתר ארם צובה במלואו בעיניו, בסוף 1943 – הכתר כזכור נשרף [?] בחלקו בפרעות ב- 1947 (על סיפורו המדהים של הכתר ראו למשל כאן), כאשר שהה במשך כשבועיים בחאלב באישור מיוחד של הקהילה שם. ובצירוף מקרים נוסף, השבוע בדיוק נפתחה מערכה משפטית מוזרה בגין ‘כתרים’ אחרים של קהילת דמשק שהוברחו לארץ, ורב הקהילה לשעבר תובע את חזקתם…
ואיך זה קשור?
קראו עוד

כִּי בָאוּ מַיִם עַד נָפֶשׁ – על טבילת גיורות וההלכה הלא-אוקלידית

mikvehאני נאלץ כמעט על כרחי לחרוג מנושאי הבלוג המרכזיים ולפרוק קצת אנרגיה שלילית בנושא שתומכיו מכנים אותו “התחדשות ההלכה”, ומתנגדיו מכנים בפשטות “רפורמיות”.
כוונתי לדיון \ ויכוח שהתפתח לאחרונה בנושא טבילת גיורת בפני דיינים גברים, ולהלן תקצירו:
בסדרת כתבות ב- YNET (כאן, כאן וכאן) “נחשף” מה שידוע לכל מי שנאלץ לעסוק בגיור, כי כדי להכשיר הלכתית טבילה של גר, צריך שבית הדין (= שלושה דיינים גברים) יראה בעיניו כי אכן טבילתו לגירות נעשתה כהלכתה. הבעיה היא בטבילת גיורת, הנאלצת לטבול פעם נוספת בחלוק לגופה כדי שאותם דיינים יוכלו להביט בטבילתה בלי לפרוץ את גדרי הצניעות… לנוכח הזעזוע הטוקבקי הצפוי, הוזעק רב בשם אליהו גליל להגן על הנוהג הזה, וניתן לסכם את טיעוניו בעד הנוהג הזה כך: א) נוכחות הדיינים בטבילה הינה “קצרה וממוקדת”. ב) לא מדובר במנהג אלא בהלכה עצמה, אותה לא ניתן לשנות. קראו עוד