כמו הפולמוס על כן\לא תנ”ך בגובה העיניים, כן\לא שירת נשים או כן\לא קיגעל בקידוש, מדי שנה צץ לו מחדש הוויכוח הלעוס לעייפה אודות כן\לא מנהג הכפרות היהודאי-תרנגולאי. אלא שהשנה חלה התפתחות דרמטית, באשר הגאב”ד והגאוה”צ הביד”צ שליט”א (פה נגמרו להם הרשת”בים, ראו משמאל) נזעקו לנוכח הגברת הפיקוח על הובלת התרנגולים הדחוסות במשאיות ומפוזרות ברחבי הריכוזים היידישאיים הגולים בארץ הקודש, פיקוח שמאז ימי אנטיוכוס לא היה כמוהו ואשר עתיד להוריד שאולה את אחד מעיקרי האמונה היהודית.
טוב, עד כאן הציניות המתבקשת, אבל עכשיו ברצינות – האם אכן מדובר במנהג פרימיטיבי, בבחינת “דרכי האמורי”, המתאים אולי לכנען של המאה ה-12 לפנה”ס? בשורות הבאות אנסה להראות שאכן מדובר במנהג פרימיטיבי, כלומר – ראשוני וקדום, ואם הדבר נחשב בעיניכם למילת גנאי, הרי שתיאלצו לומר שהתורה עצמה היא פרימיטיבית, שכן התפיסה העומדת בבסיס מנהג הכפרות עומדת בתשתית התורה כולה. גילוי מקדים ונאות: חלק מהדברים להלן התגלו לי משמיים במסגרת מחקר מקראי שאני כותב בלילות אלו, ואף אמנם כי השתדלתי לטובת הבלוג לתרגם את הדברים מאקדמית נפוצה ללשון בני אדם, ייתכן והחמצתי משהו או שקיצרתי במקום שראוי להאריך, עמכם הסליחה…
קראו עוד
Home » Posts tagged 'בראשית' (Page 7)
תגית: בראשית
על שוורים ואנשים
פרק מט בבראשית מוכתר בדרך כלל בכותרת “ברכות יעקב לבניו”, למרות ששלושת הבנים הראשונים כלל לא מתברכים, אלא להיפך. למעשה, למעט יהודה ויוסף שזוכים לברכה ארוכה ומפורשת, לגבי כל השאר לא ברור האם מדובר בברכה או בתיאור מצב.
שנית, בולט לעין חוסר העקיבות ושינויי הסגנון בין ‘ברכה’ ל’ברכה’, זאת מעבר לניסוחים העמומים, האופייניים לשירה המקראית הקדומה.
ושלישית, ה’ברכה’ פותחת בהבטחת יעקב להגיד לבניו מה שיקרה אותם אחרית הימים (פסוק א), אך התוכן ברובו כלל אינו קשור לכך (וידועים דברי חז”ל\רש”י כי יעקב אכן ביקש לגלות להם את הקץ ,אלא שהסתלקה ממנו שכינה והתחיל אומר דברים אחרים).
תופעות אלו מעידות – לדעת המחקר המקראי – שאין המדובר ב’תיעוד מוקלט’ של ברכת יעקב לבניו אי-שם בארץ גושן, כי אם באוסף של פתגמים (אפוריזמים) קדומים, מימי השופטים ככל הנראה, שאוספו להם יחדיו כדי לבטא את אופייו המיוחד של כל שבט וכדומה. אגב, ר’ יצחק אברבנאל אינו רואה בעיה לטעון כי ראובן, שמעון ולוי קוללו ע”י יעקב כיוון שהם עתידים (!) לחטוא במדבר.
קראו עוד
לו זכה בן-גוריון לגילוי אליהו – על קדמות העברים בארץ
במהלך הכנס המעניין (‘מחקרי יפת באהלי שם’) עליו כתבתי כאן, העביר הר’ יעקב מדן הרצאה קצרה בנושא העברים וקדמותם בארץ.
במהלך ההרצאה הוא הראה כיצד אגרות תל-עמארנה שופכות אור חדש על המסופר במקרא, ומאפשרות לפתור את הקשיים הבאים (לא את כולם הוא הזכיר – השלמתי עפ”י הנדרש):
- כיצד צוו בני ישראל לקיים את טקס הברית (דברים כז = יהושע ח) באיזור שכם, בלב-ליבה של אוכלוסיה כנענית עויינת, מייד עם כניסתם לארץ?
- כיצד ייתכן שבין כל מלחמות יהושע לא נזכרת שום מלחמה עם מלך שכם? ובכלל, לא נזכרות ערים שנכבשו באיזור שכם כולו!
- מדוע כורת יהושע בסוף ימיו ברית עם העם (יהושע כד) בשכם דווקא?
- כיצד הסכימו תושבי שכם להמלכת אבימלך הישראלי עליהם (שופטים ט)?
- כיצד ייתכן שבדברי-הימים א (ז, כ-כד) מוזכר שלאפרים היו בנים שנראה שמתו בארץ, ובתו, שארה, בונה ערים כגון “בֵּית חוֹרוֹן הַתַּחְתּוֹן וְאֶת הָעֶלְיוֹן”? וכי הם לא היו במצרים?
- כיצד ייתכן שבספר במדבר (לב) מוזכרים כיבושי מכיר, נכד מנשה, שבוצעו בעבר-הירדן המזרחי? וכי הוא לא היה במצרים?
- ועוד…
המתמטיקה של 318 חניכי אברם העברי
וַיִּשְׁמַע אַבְרָם כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת… (בראשית יד יד)
בראשית יד מלא בתמיהות, ואחת הפחות חשובות אך היותר מעניינות שבהן, היא פשר מספר חניכיו של אברם העברי, 318.
מילא 300, או אפילו 400 – אלו מספרים עגולים, המוכרים ממקומות אחרים במקרא (300 המלקקים של גדעון, 400 איש של עשו ועוד) – אבל דווקא 318?!
הצעות רבות הוצעו לפתרון התעלומה, והידועה שבהם היא הצעת חז”ל כי 318 בגימטריה = אליעז”ר, הלא הוא עבדו של אברהם – ומכאן שלמעשה רק הוא יצא עם אברם העברי למתקפה על ארבעת המלכים (ועל זה נאמר: נו, שוין…)
אלהים ברא בראשית – על תולדות האמונה הישראלית
מעשה בתלמי המלך שכינס שבעים ושנים זקנים והכניסן בשבעים ושנים בתים ולא גילה להם על מה כינסן. ונכנס אצל כל אחד ואחד ואמר להם: כתבו לי תורת משה רבכם. נתן הקב”ה בלב כל אחד ואחד עצה והסכימו כולן לדעת אחת וכתבו לו ‘אלהים ברא בראשית’…
האמנם ‘אלהים ברא בראשית’?
מעשה זה ידוע לכל מי ששמע אי פעם על תרגום השבעים, אך פחות ידוע כי הדבר המוזר הוא, שבתרגום השבעים לספר בראשית שבידינו על כל נוסחיו וכתבי היד השונים שלו, התרגום זהה בדיוק לנוסח שלנו, שכך כתוב בתרגום:
ἐν ἀρχῇ ἐποίησεν ὁ θεὸς… (en archei epoieisen ho theos…)
ובעברית מקראית*: “בתחילה עשה האלוה…” – פשוט כך, בלי שינויים ובלי החלפות (למעט לשון היחיד – ראו להלן). התשובה הפשוטה היא, כמובן, כי ייתכן ובעלי המדרש האמור הכירו נוסח אחר של תרגום השבעים שאינו בידינו – אבל…