אָז יְדַלֵּג פִּסֵּחַ – על דילוגי אותיות בתורה (חלק ב)

הפוסט הזה מתחיל כאן:

אָז יְדַלֵּג פִּסֵּחַ – על דילוגי אותיות בתורה (חלק א)

בחלק א' הצגתי את הטענה הדי מדהימה בדבר תופעת דילוגי האותיות בתורה: משהו שהתחיל כהצהרות כוללניות של חז"ל, הרמב"ן והגר"א, והגיע עד כדי תחזית של רצח רבין בשלהי המאה ה- 20. גולת הכותרת היתה מאמר אקדמי למהדרין שפורסם ב- 1994 בכתב העת Statistical Science ע"י פרופ' אליהו ריפס וד"ר דורון ויצטום (בסיוע יואב רוזנברג – ועל שמם הוא נקרא בד"כ "המאמר של WRR"). המאמר, המבוסס על עבודה שבוצעה כמה שנים קודם לכן, הוכיח לכאורה כי תופעת דילוגי האותיות אכן קיימת – לפחות בספר בראשית – למרות שמבחינה סטטיסטית הסיכוי לקיומה שואף ל-0.

הפרופסורים עולים להתקפה

כזכור, עורך כתב העת הקדים תרופה למכה וכתב שהמאמר מתפרסם כ"חידה מאתגרת" (challenging puzzle) עבור הקוראים – שכן מצד אחד הלקטורים התקשו להאמין בכך שספר בראשית מכיל מידע מוצפן, ומצד שני, המאמר מציג ניסוי מוכח ומגובה במשוואות. ואכן, ארבעה קוראים חרוצים של כתב העת נענו לאתגר וניגשו למלאכה המפרכת של שיחזור הניסוי ובדיקתו, ואלו שמותם (כולם פרופיסורים גמורים): מיה בר הלל, גיל קלעי, דרור בר-נתן וברנדן מקיי.

קראו עוד

אָז יְדַלֵּג פִּסֵּחַ – על דילוגי אותיות בתורה (חלק א)

לאחרונה עלה לאוויר פודקאסט של "עושים תנ"ך" בהשתתפותי, בנושא המוזר והמעניין עד מאוד של דילוגי אותיות בתורה. אז מכיוון שהיום הוא יום הזיכרון לרצח רבין (וגם לרחל אמנו, כפי שהתגלה לציבור הדתי לאחר הרצח:), טרחתי והעליתי על הכתב את עיקרי הדברים, אם כי מקוצר רוח ומעבודה קשה לא אצליח לכתוב הכל, ומקובלנו כי "דברים שבעל פה אי אתה רשאי לאומרם בכתב"!

רצח רבין?!

רצח רבין מתוך "הצופן התנ"כי"

ובכן, נושא דילוגי האותיות בתורה פרץ לחיינו בעיקר "בזכות" רצח רבין, כשב- 1997 פורסם הספר "הצופן התנ"כי" (The Bible Code) מאת העיתונאי מייקל דרוזנין. אחת הטענות הסנסציוניות של דרוזנין היתה שהוא חזה מראש את רצח רבין באמצעות דילוג אותיות בתורה, ואף הזהיר אותו מראש, שנה לפני הרצח, באמצעות חיים גורי. סיפור מרתק ללא ספק, גם אם שאר תחזיותיו העתידיות של דרוזנין לא זכו להתממש (מפאת חטאי הדור, כנודע:), בייחוד טענתו בספר ההמשך שהוציא ב- 2002, לפיה ב- 2006 תתרחש שואה גרעינית שתתחיל – כמובן –  במזרח התיכון ותחריב את ירושלים… אבל כבר אמרו רז"ל "בן סורר לא היה ולא עתיד להיות אלא דרוש וקבל שכר", ומקובלנו מפי נילס בוהר כי "קשה מאוד לנבא, במיוחד את העתיד", ולכן בשורות הבאות אנסה לעשות קצת סדר בנושא, מבלי להיכנס ל'תחרות' על הצלחות כאלו או אחרות בתחזיות על בסיס הצופן התנ"כי. קראו עוד

מִכְתַּב אֱלֹהִים – ההתמודדות הדתית עם בעיית הנוסח

מִכְתַּב אֱלֹהִיםבהמשך להרצאה הקודמת** על הנושא המרתק של נוסח המקרא, הגיע הזמן להשלים כמה נושאים ובראשם ההתמודדות התאולוגית עם תיקוני הנוסח. על הדרך אציג כמה מחידושיו המבריקים של נפתלי טור-סיני ו… אסביר לעצמי ולכם סוף סוף מה זה כל הסיפור המוזר והמעניין של דילוגי האותיות בתורה ואיך זה בדיוק מסתדר עם נושא הנוסח (רמז – זה לא.)
כל זה יקרה בשלישי הקרוב, 7/7, בשעה 21:00 – בזום:

https://us04web.zoom.us/j/73556532079?pwd=QmdMVnJVOEliZ3NscEhDN0pKUW1GQT09 
סיסמה = 77
קראו עוד

וּכְתֹב לְעֵינֵיהֶם – סיום ספר יחזקאל ובעיות הנוסח

טרם פותח אז - Word proofing

טרם פותח אז – Word proofing

לפני כשבועיים הצטרפתי בעל כרחי למפוטרי הקורונה (גל שני?:), כך שהתפנה לי קצת זמן לכתוב בבלוג  + להכין הרצאת זום על נוסח המקרא (פרטים בסוף) – ואין מתאים יותר לעסוק בכך מאשר הערב הקדוש הזה, בו אנחנו מסיימים סוף סוף את ספר יחזקאל במסגרת 929. שכן אם יוטל עליי לסכם את יחזקאל בכמה מילים, הן תהיינה כנראה "איך אפשר לקרוא את זה?"; או בשפה בוטה יותר, כדרכו של יחזקאל: "מה לעזאזל כתוב כאן?!"
אודה ולא אבוש, שעד שלא נדרשתי להעביר שיעור יומי על הספר לא ידעתי עד כמה עמוקה הבעיה; כדתי מצוי נתקלתי ביחזקאל פה ושם בהפטרות שונות, אבל רק הלימוד על הסדר המחיש לי שהבעיה האמיתית בספר היא לאו דווקא התוכן האקסטרווגנטי שלו, אלא הטקסט עצמו. במילים אחרות, עד שאנחנו שוברים את הראש בשאלה מה משמעות הטקסט, קודם כדאי לבדוק מה בכלל כתוב בטקסט!

ככל שהערפל מתבהר, התמונה משחירה…

כמובן שיחזקאל הוא לא הספר ה'מעורפל' היחיד במקרא, ובזמנו הקדשתי פוסט נחמד עם מבחן זיהוי  לטקסטים מקראיים מעורפלים אחרים – אלא שבניגוד לטקסטים שעירפולם נובע מלשונם הקצרה והסתומה, יחזקאל דווקא מנסה להכביר בפרטים שאמורים להבהיר את התמונה. אבל כאמור בכותרת, ככל שהפרטים מתרבים, התמונה משחירה… החל מתיאורי המרכבה המפורטים שלו (א; י), דרך נבואות הזעם האינסופיות על צור ומצרים (כה-לא) וכלה בתיאורי המקדש וגבולות הארץ (מ-מח), יחזקאל גורם לך להרגיש כמו שאלת בגרות בגיאומטריה בה יש לך מצולע משוכלל שחסום במעגל שחוסם ריבוע בתוך טרפז עם עשרה אלכסונים ומאה זוויות – ואין לך מושג מאיפה להתחיל…

יש לציין שזו לא דעתי האישית בלבד, כמובן – וכך נכתב באנציקלופדיה המקראית בערך 'יחזקאל (ספר)', בניסוח אנדרסטייטמנטי משהו:

נוסחו של ספר יחזקאל הגיע לידנו במצב שאינו מניח את הדעת. אפשר מפני שנתעוררו עליו פקפוקים וביקשו לגנוז אותו לא השגיחו על שמירת נוסחו בדייקנות הראויה; ואפשר שחוסר הדיוק שבנוסח הוא תולדה מן הקשיים שהיו הסופרים מוצאים בפרשיות הסתומות ובמלים שמשמעותן עמומה. במיוחד מוקשה הנוסח של הפרקים העוסקים בתבנית המקדש לעתיד לבוא.

שלב הראיות

אז אחרי ששחררנו קצת קיטור, הגיע הזמן לגַבות את התלונות בממצאים מהשטח. אשר על כן יצאתי אחרי הקוצרים ללקט בקצירת האומר כמה דוגמאות לבעיות נוסח ופתרונן, כולן לקוחות מהפרקים המוכרים ביחזקאל – כי יש לי תחושה שאם אביא פסוקים מהפרקים הנידחים בספר, לא תאמינו שאכן זה הנוסח המקורי:)
כהרגלי בקודש, רוב התיקונים לקוחים ממהדורת ה- BHS עליה כתבתי כאן – ושם תוכלו למצוא אלפי הצעות תיקון נוספות לכל פרשיות השבוע, ההפטרות וחלק מהמגילות.

לשון יתרה

(א,א) הָיֹה הָיָה דְבַר ה' אֶל יְחֶזְקֵאל בֶּן בּוּזִי הַכֹּהֵן –
תיקון מסברה,
"הָיֹה הָיָה" מופיע רק כאן, לעומת כ- 30 פעם של "הָיָה דְבַר ה'" כמקובל.

(כב, ב) וְאַתָּה בֶן אָדָם הֲתִשְׁפֹּט הֲתִשְׁפֹּט אֶת עִיר הַדָּמִים  –
לפי כמה כתבי יד, תרגום השבעים והפשיטתא. אמנם דרכו של יחזקאל לגבב מילים, אבל לא אותה מילה בדיוק!

(לז, ז) וַיְהִי קוֹל כְּהִנָּבְאִי וְהִנֵּה רַעַשׁ וַתִּקְרְבוּ עֲצָמוֹת עֶצֶם אֶל עַצְמוֹ
לפי כמה כתבי יד.

(לז, כב) וּמֶלֶךְ אֶחָד יִהְיֶה לְכֻלָּם לְמֶלֶךְ וְלֹא יִהְיוּ עוֹד לִשְׁנֵי גוֹיִם וְלֹא יֵחָצוּ עוֹד לִשְׁתֵּי מַמְלָכוֹת עוֹד –
לפי תרגום השבעים והפשיטתא, אם כי יחזקאל רגיל בגיבובי מילים.

(לט, יד) עֹבְרִים בָּאָרֶץ מְקַבְּרִים אֶת הָעֹבְרִים אֶת הַנּוֹתָרִים עַל פְּנֵי הָאָרֶץ לְטַהֲרָהּ
לפי תרגום השבעים והפשיטתא.

(מג, יא) וְכָל צוּרֹתָו וְאֵת כָּל חֻקֹּתָיו וְכָל צוּרֹתָיו וְכָל תּוֹרֹתָיו הוֹדַע אוֹתָם וּכְתֹב לְעֵינֵיהֶם
לפי תרגום השבעים
.

(מד, יט) וּבְצֵאתָם אֶל הֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה אֶל הֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה אֶל הָעָם
לפי כמה כתבי יד וכל התרגומים.

לשון חסרה

(כ, טו) לְבִלְתִּי הָבִיא אוֹתָם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ –
לפי כמה כתבי יד וכל התרגומים.

(לח, ב) שִׂים פָּנֶיךָ  אֶל גּוֹג וְאֶל אֶרֶץ הַמָּגוֹג 
לפי תרגום השבעים והפשיטתא.

(מד, כח) וְהָיְתָה וְלֹא תִהְיֶה לָהֶם לְנַחֲלָה אֲנִי נַחֲלָתָם
לפי הוולגטה, וראו ההמשך: "
וַאֲחֻזָּה לֹא תִתְּנוּ לָהֶם בְּיִשְׂרָאֵל אֲנִי אֲחֻזָּתָם". 

שינויי\חילופי אותיות

(א, יד) וְהַחַיּוֹת רָצוֹא יָצוֹא וָשׁוֹב כְּמַרְאֵה הַבָּזָק הַבָּרָק
לפי הוולגטה ותרגומים ארמיים. 'רצוא', 'בזק' הן מילים יחידאיות.

(ג, יב) וַתִּשָּׂאֵנִי רוּחַ וָאֶשְׁמַע אַחֲרַי קוֹל רַעַשׁ גָּדוֹל בָּרוּךְ בְּרוּם כְּבוֹד ה' מִמְּקוֹמוֹ
הצעת
שד"ל מסברה: 1) קול רעש גדול לא מתאים להישמע כברכה. ב) השוו להלן י, ד-ה: "וַיָּרָם כְּבוֹד ה' מֵעַל הַכְּרוּב… וְקוֹל כַּנְפֵי הַכְּרוּבִים נִשְׁמַע". ג) בכתב העברי העתיק, האות כ' דומה לאות מ'.

(כט, ג) אֲשֶׁר אָמַר לִי יְאֹרִי יְאֹרִים וַאֲנִי עֲשִׂיתִנִי עֲשִׂיתִם
כך לפי תרגום השבעים, הפשיטתא והוולגטה.

 (לו, ח) וְאַתֶּם הָרֵי יִשְׂרָאֵל עַנְפְּכֶם עַנְבְּכֶם תִּתֵּנוּ וּפֶרְיְכֶם תִּשְׂאוּ 
לפי תרגום השבעים, לא מחויב המציאות, אבל נחמד:)

(לז, כג) וְהוֹשַׁעְתִּי אֹתָם מִכֹּל מוֹשְׁבֹתֵיהֶם מְשֻׁבֹתֵיהֶם אֲשֶׁר חָטְאוּ בָהֶם
לפי כמה כתבי יד.

 (לט, ב) וְשֹׁבַבְתִּיךָ וְשִׁשֵּׁאתִיךָ וְהִשֵּׁאתִיךָ וְהַעֲלִיתִיךָ מִיַּרְכְּתֵי צָפוֹן
לפי תרגומים ארמיים שתרגמו לשון הטעייה, כמו "
הַנָּחָשׁ הִשִּׁיאַנִי וָאֹכֵל".

 (מה, יג) שִׁשִּׁית הָאֵיפָה מֵחֹמֶר הַחִטִּים וְשִׁשִּׁיתֶם וְשִׁשִּׁית הָאֵיפָה מֵחֹמֶר הַשְּׂעֹרִים
לפי כמה תרגומים.

חילופי מילים

(לח, יז) בְּיַד עֲבָדַי נְבִיאֵי יִשְׂרָאֵל הַנִּבְּאִים בַּיָּמִים הָהֵם שָׁנִים הָרִאשֹׁנִים לְהָבִיא אֹתְךָ עֲלֵיהֶם
תיקון מסברה, בהשפעת זכריה ז, ז-יב: "
בְּיַד הַנְּבִיאִים הָרִאשֹׁנִים".

 (לט, יא) אֶתֵּן לְגוֹג מְקוֹם שָׁם שֵׁם קֶבֶר בְּיִשְׂרָאֵל גֵּי הָעֹבְרִים הָעֲבָרִים קִדְמַת הַיָּם וְחֹסֶמֶת הִיא אֶת הָעֹבְרִים הָעֲבָרִים
הראשון לפי
כמה כתבי יד ותרגומים, השני מסברה.

(מג, י) הַגֵּד אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל אֶת הַבַּיִת וְיִכָּלְמוּ מֵעֲוֹנוֹתֵיהֶם וּמָדְדוּ אֶת תָּכְנִית תְּכוּנָתוֹ
לפי תרגום השבעים והוולגטה, כמו בפס' יא שם: "
צוּרַת הַבַּיִת וּתְכוּנָתוֹ".

(מה, טו) וְשֶׂה אַחַת מִן הַצֹּאן מִן הַמָּאתַיִם מִמַּשְׁקֵה מִמִּקְנֶה יִשְׂרָאֵל
תיקון מסברה.

חלוקת מילים ופסוקים

(א, ז) וְרַגְלֵיהֶם רֶגֶל יְשָׁרָה רַגְלֵי שֹׁר
תיקון מסברה, ראו ההמשך: "כְּכַף רֶגֶל עֵגֶל".

(לז, יא) הִנֵּה אֹמְרִים יָבְשׁוּ עַצְמוֹתֵינוּ וְאָבְדָה תִקְוָתֵנוּ נִגְזַרְנוּ לָנוּ נִגְזַר נַוְּלֵנוּ (= לנוול אותנו), או: נִגְזַר נוּלֵנוּ (= חוט חיינו) 
שתי הצעות תיקון מסברה.

(מג, יג-יד) …וְזֶה גַּב הַמִּזְבֵּחַ. וּמֵחֵיק הָאָרֶץ עַד הָעֲזָרָה הַתַּחְתּוֹנָה שְׁתַּיִם אַמּוֹת… –
לפי תרגום השבעים יש לחבר את שני הפסוקים ולקרוא כך:
וְזֶה גֹבַהּ הַמִּזְבֵּחַ: מֵחֵיק הָאָרֶץ עַד הָעֲזָרָה הַתַּחְתּוֹנָה שְׁתַּיִם אַמּוֹת

(מו, טז) כִּי יִתֵּן הַנָּשִׂיא מַתָּנָה לְאִישׁ מִבָּנָיו נַחֲלָתוֹ הִיא לְבָנָיו תִּהְיֶה
קצת מוזר שמצד אחד "נחלתו היא", ומצד שני "לבניו תהיה". וגם כאן תה"ש נחלץ לעזרה:
כִּי יִתֵּן הַנָּשִׂיא מַתָּנָה לְאִישׁ מִבָּנָיו מִנַּחֲלָתוֹ – הִיא לְבָנָיו תִּהְיֶה.

תיקונים מורכבים

(א, יח) וְגַבֵּיהֶן וְגֹבַהּ לָהֶם וְיִרְאָה לָהֶם וְגַבֹּתָם מְלֵאֹת עֵינַיִם סָבִיב לְאַרְבַּעְתָּן
כאן מוצעים מספר תיקונים, בהסתמך על תרגום השבעים:
וְגֹבַהּ לָהֶם וָאֶרְאֶם לְאַרְבַּעְתָּן וְגַבֹּתָם מְלֵאֹת עֵינַיִם סָבִיב.

(כ, לז-לח) וְהַעֲבַרְתִּי אֶתְכֶם תַּחַת הַשָּׁבֶט וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם בְּמָסֹרֶת הַבְּרִית בְּמִסְפָּר. וּבָרוֹתִי מִכֶּם הַמֹּרְדִים וְהַפּוֹשְׁעִים בִּי
לפי תרגום השבעים: א) המילה 'מָסֹרֶת' היא יחידאית, והביטוי 'מָסֹרֶת הַבְּרִית' לא ברור. ב) "להביא במספר" מופיע בדה"א ט, כ: "כִּי בְמִסְפָּר יְבִיאוּם", וההקשר למניית הצאן ברור. ג) המילה "הַבְּרִית" הוכפלה בטעות מתחילת הפסוק הבא: "וּבָרוֹתִי".

(מג, יג) וְאֵלֶּה מִדּוֹת הַמִּזְבֵּחַ בָּאַמּוֹת אַמָּה אַמָּה וָטֹפַח וְחֵיק הָאַמָּה וְאַמָּה רֹחַב וּגְבוּלָהּ אֶל שְׂפָתָהּ סָבִיב זֶרֶת הָאֶחָד
יש גם עודף מילים וגם הטעמים נראים שגויים. לפי תרגום השבעים + תיקון מסברה, יש לקרוא ולפסק כך:
וְאֵלֶּה מִדּוֹת הַמִּזְבֵּחַ בָּאַמּוֹת, אַמָּה וָטֹפַח: הַחֵיק אַמָּה, וְאַמָּה רֹחַב, וּגְבוּלָהּ אֶל שְׂפָתָהּ סָבִיב – זֶרֶת אַחַת.

(מה, יד) וְחֹק הַשֶּׁמֶן הַבַּת הַשֶּׁמֶן מַעְשַׂר הַבַּת מִן הַכֹּר עֲשֶׂרֶת הַבַּתִּים חֹמֶר כִּי עֲשֶׂרֶת הַבַּתִּים חֹמֶר
גם כאן, עודף מילים וטעמים שגויים. לפי תרגום השבעים יש לקרוא ולפסק כך:
וְחֹק הַשֶּׁמֶן – הַבַּת, הַשֶּׁמֶן – מַעְשַׂר הַבַּת, כִּי עֲשֶׂרֶת הַבַּתִּים חֹמֶר.


ולסיום – הרצאה בזום! (ראשון הקרוב, 21:00)

ZoomInמי שעוקב אחריי ב- FB רואה שמדי פעם אני מעלה נוסח "מתוקן" של הפרק היומי, ובו אני משתמש כדי להעביר את השיעור – כך שקהל שומעֵי לקחי כבר מכיר מושגים כמו 'תרגום השבעים', 'כתבי יד', 'כפל גרסה', 'טעות סופר' ועוד. דא עקא, שלציבור הרחב אין מושג של ממש במה דברים אמורים, והאמת שגם לי לא היה עד שזיכני השי"ת לצקת מים על ידי פרופ' משה צפור אצלו למדתי אי אז בימי הדוקטורט, ובזכותו הבנתי את צופן הסתרים של ה- BHS בלעדיה לא ירים איש הישראלי את ידו ורגלו בכל הקשור לנוסח המקרא.
אז לזיכוי הרבים, הכנתי מצגת + שיעור מרתק (אני מקווה!) שזוקקו ל~40 דקות כמצוות הזום – כולכם.ן מוזמנים.ות בראשון הקרוב, כ"ב סיוון (14/6), בשעה 21:00

https://us04web.zoom.us/j/77501496795?pwd=K2NYNElYTzRKd1pOTW9FR2JhNjRkQT09

עדכון 15/6 – ההרצאה ביוטיוב:

עדכון 8/7 – ההרצאה הבאה ביוטיוב:

לִלְקֹט שׁוֹשַׁנִּים – מבחר הערות נוסח לשיר השירים

רבות נאמר, סופר, דובר, תואר, נדרש ונכתב על מגילת שיר השירים אותה נהגו לקרוא בפסח, ואני לא באתי אלא לפשוטו של מקרא – ועד שאנו שואלים למה כתוב, הבה נשאל מה כתוב. ובכן, מסתבר שכמה וכמה פסוקים ידועים ומוכרים הם למעשה חסרי פשר. לעיתים זו בעיה דקדוקית – למשל "מָשְׁכֵנִי אַחֲרֶיךָ נָּרוּצָה (גוף שני) הֱבִיאַנִי הַמֶּלֶךְ חֲדָרָיו (גוף שלישי)", ולעיתים מדובר בביטוי סתום – למשל מהן "יְרִיעוֹת שְׁלֹמֹה"? ומיהו אותו "מֶלֶךְ אָסוּר בָּרְהָטִים"?

למען האמת, כבר שני הפסוקים הראשונים  במגילה מעוררים תמיהה: "שִׁיר הַשִּׁירִים אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה" – לכאורה מדובר בשיר של שלמה (כמו מזמור לדוד = של דוד). אבל בפסוק הבא כבר מדברת הרעיה: "יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ"! ובכן, יש שהציעו לקרוא "שִׁיר הַשִּׁירִים הַשָּׁרִים אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה", כלומר, מדובר בשיר שחיברו משוררי שלמה (השוו קהלת ב, ח: "עָשִׂיתִי לִי שָׁרִים וְשָׁרוֹת"), והם שמו את הדברים בפי הרעיה בפסוק הבא.

אבל מתישהו גיליתי הצעה הרבה יותר מעניינת מפיו של לא אחר מאשר… עמוס עוז! ואלו דבריו, במאמר שכתב יחד עם בתו:

שִׁיר הַשִּׁירִים אֲשֶׁר אָשִׁיר לִשְׁלֹמֹה.
באמצעות הכנסתה של אות עברית קטנה לשורת הפתיחה אנחנו מבקשים להציע שמשורר שיר השירים, או אחד ממשורריו, היה משוררת. נקרא לה אבישג. היֹה היתה אבישג השונמית, צעירה מצודדת שנקראה לחמם בלילות את יצועו של דוד הבא בימים. בשיר השירים מופיעה "השולמית", כך, בהא הידיעה, אשר יש המזהים אותה עם השונמית… אם אבישג החידתית שלנו אכן חיברה לפחות חלקים מהספר הארוטי ביותר בספרייה המקראית, הרי מקומה שמור בין המשוררות הגדולות של התנ"ך, לצד מרים ודבורה – וכך יש לנו משוררת גדולה אחת בתורה, אחת בנביאים, ואחת בכתובים.

עד כאן תורף דבריו ז"ל ודפח"ח, ויה"ר שיהיו שפתיו דובבות בקבר, כמדרשם ז"ל על הפסוק במגילתנו "דּוֹבֵב שִׂפְתֵי יְשֵׁנִים" (אמנם בתרגומים גרסו דּוֹבֵב שפתי ישנים שְׂפָתַי וְשִׁנָּי…). ומהפסוק הראשון, נעבור ברשותכם למגילה כולה ולמבחר הערות הנוסח שליקטתי מהספה"ק, לקיים מ"ש כֻּלָּךְ יָפָה רַעְיָתִי וּמוּם אֵין בָּךְ. קראו עוד