הערב הגעתי למוסף ‘דיוקן’ של מקור ראשון משבת שעברה (י”ז טבת תשע”ד), ונעצרתי בסקירה המרתקת והשנונה של חגי סגל אודות סופת השלגים הנוכחית – ואלו שהיו לפניה:

בנוסף לכל הצרות האחרות… לשלג יש השפעה על מצב הזיכרון. כשהוא יורד בכמות גדולה מהממוצע אנשים נוטים לשכוח שכבר היו דברים ושלגים מעולם.

ומסתבר שאכן היו שלגים מעולם:

ככל הזכור לי, ב- 1992 כולם נזכרו בשלג הכבד שירד בארץ בחורף 1950… בעיצומו של השלג הגדול ב-1950 כתב אחד ציין שהשלג אמנם מרשים ביותר, אך אינו מתקרב לשלגי 1920…
בעיתון ‘דואר היום’ דיווחו ש”משנת 1888 לא ירדו מבולים חזקים כהשתא”…

ומי יודע מה כתבו ב- 1888?…

קראו עוד ⇐

פרק מט בבראשית מוכתר בדרך כלל בכותרת “ברכות יעקב לבניו”, למרות ששלושת הבנים הראשונים כלל לא מתברכים, אלא להיפך. למעשה, למעט יהודה ויוסף שזוכים לברכה ארוכה ומפורשת, לגבי כל השאר לא ברור האם מדובר בברכה או בתיאור מצב.
שנית, בולט לעין חוסר העקיבות ושינויי הסגנון בין ‘ברכה’ ל’ברכה’, זאת מעבר לניסוחים העמומים, האופייניים לשירה המקראית הקדומה.
ושלישית, ה’ברכה’ פותחת בהבטחת יעקב להגיד לבניו מה שיקרה אותם אחרית הימים (פסוק א), אך התוכן ברובו כלל אינו קשור לכך (וידועים דברי חז”ל\רש”י כי יעקב אכן ביקש לגלות להם את הקץ ,אלא שהסתלקה ממנו שכינה והתחיל אומר דברים אחרים).

תופעות אלו מעידות – לדעת המחקר המקראי – שאין המדובר ב’תיעוד מוקלט’ של ברכת יעקב לבניו אי-שם בארץ גושן, כי אם באוסף של פתגמים (אפוריזמים) קדומים, מימי השופטים ככל הנראה, שאוספו להם יחדיו כדי לבטא את אופייו המיוחד של כל שבט וכדומה. אגב, ר’ יצחק אברבנאל אינו רואה בעיה לטעון כי ראובן, שמעון ולוי קוללו ע”י יעקב כיוון שהם עתידים (!) לחטוא במדבר.
קראו עוד ⇐