בפוסט הקודם הדגמתי את הפתרון המעניין המוצע ע”י בעלי התעודות להסביר את הסתירות הגלויות בפרשת מכת הדם. עם בואה של פרשת ‘בא’, אניף שנית את ידי וביא”רתי הקודש מן הבית בהראותי את יקר תפארת גדולת השערה זו בפענוח (חלקי!) של שני הפרקים הסבוכים והמורכבים שחותמים את פרשתנו – הלא המה פרקים יב-יג, העוסקים במצוות הפסח, במכת בכורות, ביציאת מצרים ועוד.

מבט מלמעלה

ניסיתי לסכם בטבלה את תכולתם של פרקים יב (א-נא) ו-יג (א-טז), המונים 67 פסוקים, תוך הבחנה בין הסוּגוֹת (=ז’אנרים) העיקריות: מצוות, סיפור והיסטוריה.
לאחר התבוננות בטבלה, יהיה קל הרבה יותר לעמוד על הקשיים שעולים ממבנה הפרקים הללו:
קראו עוד ⇐

הכינוי ‘תורת התעודות’ מזכיר לי קצת את הספר המכונה ‘תורת המלך’ – בשני המקרים מדובר באוסף של השערות, שזכו (בעברית בלבד!) לכינוי ‘תורה’, שניהם מטרידים בעיקר יהודים דתיים, הבסיס הראייתי שלהם די רעוע, אבל אי אפשר להכחיש שיש שם מדי פעם משהו…
אז הנה דוגמה למשהו שיש בה, באותה תורת השערת תעודות ותיקה, היישר מפרשת השבוע הקודם – פרשת ‘וארא’ (הדוגמה מופיעה גם אצל ברוך י’ שורץ, “התורה: חמשת חומשיה וארבע תעודותיה“, בתוך: ספרות המקרא – מבואות ומחקרים, א (תשע”א), עמ’ 187-191).

“והיה הדם לכם לאות על התעודות”…

מכת הדם (שמות ז, יד-כד) היא המכה הראשונה שנצטווה משה להכות את מצרים, והיא מהווה מעין ‘הגדלה’ של האות האחרון שנתן ה’ למשה להראות לעם (ד ט). אלא שעיון בפסוקי מכת הדם מגלה מייד כי שני סיפורים מקבילים לפנינו:
קראו עוד ⇐

הערב הגעתי למוסף ‘דיוקן’ של מקור ראשון משבת שעברה (י”ז טבת תשע”ד), ונעצרתי בסקירה המרתקת והשנונה של חגי סגל אודות סופת השלגים הנוכחית – ואלו שהיו לפניה:

בנוסף לכל הצרות האחרות… לשלג יש השפעה על מצב הזיכרון. כשהוא יורד בכמות גדולה מהממוצע אנשים נוטים לשכוח שכבר היו דברים ושלגים מעולם.

ומסתבר שאכן היו שלגים מעולם:

ככל הזכור לי, ב- 1992 כולם נזכרו בשלג הכבד שירד בארץ בחורף 1950… בעיצומו של השלג הגדול ב-1950 כתב אחד ציין שהשלג אמנם מרשים ביותר, אך אינו מתקרב לשלגי 1920…
בעיתון ‘דואר היום’ דיווחו ש”משנת 1888 לא ירדו מבולים חזקים כהשתא”…

ומי יודע מה כתבו ב- 1888?…

קראו עוד ⇐

פרק מט בבראשית מוכתר בדרך כלל בכותרת “ברכות יעקב לבניו”, למרות ששלושת הבנים הראשונים כלל לא מתברכים, אלא להיפך. למעשה, למעט יהודה ויוסף שזוכים לברכה ארוכה ומפורשת, לגבי כל השאר לא ברור האם מדובר בברכה או בתיאור מצב.
שנית, בולט לעין חוסר העקיבות ושינויי הסגנון בין ‘ברכה’ ל’ברכה’, זאת מעבר לניסוחים העמומים, האופייניים לשירה המקראית הקדומה.
ושלישית, ה’ברכה’ פותחת בהבטחת יעקב להגיד לבניו מה שיקרה אותם אחרית הימים (פסוק א), אך התוכן ברובו כלל אינו קשור לכך (וידועים דברי חז”ל\רש”י כי יעקב אכן ביקש לגלות להם את הקץ ,אלא שהסתלקה ממנו שכינה והתחיל אומר דברים אחרים).

תופעות אלו מעידות – לדעת המחקר המקראי – שאין המדובר ב’תיעוד מוקלט’ של ברכת יעקב לבניו אי-שם בארץ גושן, כי אם באוסף של פתגמים (אפוריזמים) קדומים, מימי השופטים ככל הנראה, שאוספו להם יחדיו כדי לבטא את אופייו המיוחד של כל שבט וכדומה. אגב, ר’ יצחק אברבנאל אינו רואה בעיה לטעון כי ראובן, שמעון ולוי קוללו ע”י יעקב כיוון שהם עתידים (!) לחטוא במדבר.
קראו עוד ⇐