השמיטה

לפני כמה חודשים כתבתי כאן על היוזמה המעניינת הנקראת “שמיטה ישראלית“, של עמותת “טבע עברי” ועוד שותפים. נזכרתי בהם שוב, כי השבת הקרובה הוכרזה כשבת השמיטה הישראלית: בשבת הזו קוראים בתורה את פרשת “בהר” (ויקרא כה) – אמנם פרשה קצרה, אבל מכילה בתוכה את אחת המהפכות הרעיוניות הגדולות של כל הזמנים – מהפכת השמיטה והיובל. הרעיון המרכזי הוא שהארץ שייכת לאלהים, ולא לאדם, וכדי להמחיש זאת נקבע מנגנון המחייב הפקרה לרבים של כל תוצרת הארץ מדי שבע שנים (=שמיטה), ולצידו מנגנון המחייב החזרת כל קרקע לבעליה המקוריים מדי 50 שנה (=יובל). בספר דברים (טו) נוסף ציווי אודות שמיטת חובות כספיים, שמהווה ציווי חסר תקדים עד ימינו-אנו.
קראו עוד ⇐

אין שואלין את הגשמים אלא סמוך לגשמים (תענית פרק א משנה ב)

הלילה טפטף קצת, אחרי הרבה ימים, ובחלק מהמקומות גם שבועות, של חום ויובש.
וכתמיד, בסמוך לגשמים עולה בי שאלת הגשמים – לא ‘שאלה’ במובן של ‘בקשה’ כפי שהיא בלשון חז”ל, אלא במובנה העכשווי: במה תלויה ירידת הגשם?

“‫למה יורד גשם?” שואל הילד.
“‫כי שמרנו את מצוות ה‘, והוא, כפי שהבטיח בתורתו, משיב לנו טובה”, יאמר האדם המאמין.
‫”משום שלשקע הברומטרי שמעל ארצנו זורם אוויר קר, ואדי המים המתעבים מגירים את תוכנם”, יאמר המטאורולוג.
(הרב עמית קולא, “הוויה או לא היה“, עמ’ 6-7)

קראו עוד ⇐