מ”שלג כזה עוד לא היה” ועד “בָּרָד כָּבֵד מְאֹד אֲשֶׁר לֹא הָיָה כָמֹהוּ”

הערב הגעתי למוסף ‘דיוקן’ של מקור ראשון משבת שעברה (י”ז טבת תשע”ד), ונעצרתי בסקירה המרתקת והשנונה של חגי סגל אודות סופת השלגים הנוכחית – ואלו שהיו לפניה:

בנוסף לכל הצרות האחרות… לשלג יש השפעה על מצב הזיכרון. כשהוא יורד בכמות גדולה מהממוצע אנשים נוטים לשכוח שכבר היו דברים ושלגים מעולם.

ומסתבר שאכן היו שלגים מעולם:

ככל הזכור לי, ב- 1992 כולם נזכרו בשלג הכבד שירד בארץ בחורף 1950… בעיצומו של השלג הגדול ב-1950 כתב אחד ציין שהשלג אמנם מרשים ביותר, אך אינו מתקרב לשלגי 1920
בעיתון ‘דואר היום’ דיווחו ש”משנת 1888 לא ירדו מבולים חזקים כהשתא”…

ומי יודע מה כתבו ב- 1888?…

קראו עוד

המסע לארץ פַּרְוַיִם – בעקבות הדף היומי

אמר רב חסדא:
שבעה זהבים הם – זהב וזהב טוב וזהב אופיר וזהב מופז וזהב שחוט וזהב סגור וזהב פַּרְוַיִם…
זהב פַּרְוַיִם – שדומה לדם הפרים (בבלי יומא מד ע”ב – מה ע”א).

מקור הביטוי ‘זהב פרוים’ הוא מדברי הימים ב ג, ו: “וַיְצַף אֶת הַבַּיִת אֶבֶן יְקָרָה לְתִפְאָרֶת וְהַזָּהָב זְהַב פַּרְוָיִם” (ה-ו’ בקמץ כי זה סוף=פסוק). אבל זה כמובן לא מבהיר הרבה.
אז הערב לאחר לימוד הדף היומי עשיתי שיטוט קצר בין ספרים לבין אתרי אינטרנט,  ולהלן תוצאותיו (ואם למישהו יש הערות, הארות, תוספות ורעיונות חדשים – אנא הגיבו למטה):

קראו עוד

העברים בספר שמות

הביטוי “ה’ אלהי העברים” החוזר לא פחות משש פעמים בפרשות שמות-וארא-בא (ג יח; ה ג; ז טז; ט א; ט יג; י ג), והביטויים הנוספים המאזכרים את הכינוי ‘עברי’ בפרשות אלו (“המילדות העבריות”, “איש עברי”),  מעוררים את השאלה הפשוטה:

מיהם העברים?

קראו עוד

למה אני אוהב פלמנקו?

פלמנקו - מה זה באמת?

מדי פעם אני נוהג לשאול אנשים מה אומרת להם המילה ‘פלמנקו’, משחק אסוציאציות מה שנקרא.
ב- 100% (כך!) מהמקרים התשובה היא: “רקדניות עם קסטנייטות” (או לחלופין: “האלה שרוקדות עם הזה” וכדומה:)
איך קרה שעולם מוזיקלי שלם ומורכב, בעל היסטוריה ארוכת שנים, צומצם לכדי רקדניות עם קסטנייטות ואולי כמה חוגים לילדות קטנות במתנ”ס?!

קראו עוד

שמיטה ישראלית – סוף-סוף! סוף-סוף?

שמיטה ישראליתאתמול נערך כנס “שמיטה ישראלית” הראשון (אתרFacebook), שיהווה – אני מקווה – מהפכה ביחס של הציבור הישראלי לשנת השמיטה. כעברי בנשמתי, אני תמיד נפעם מאנשים שמסוגלים להפוך רעיונות למעשים, ובתור אחד שהיה שותף לדיונים כאלו ואחרים עוד בשמיטה הקודמת (תשס”ח – דיונים ש[מיותר לומר] נשארו ברמת הבל-פה…), אני מריע, מצדיע ומסיר את הכובע גם יחד בפני הצוות שהרים את היוזמה הנוכחית: עינט קרמר, הרב מיכאל מלכיאור ואני מניח שעוד רבים וטובים.

קצת רקע

יריית הפתיחה נורתה למעשה כבר בשנה שעברה, כשעינט ויואב שורק פרסמו נייר עמדה כלכלי-סביבתי שהוצג בוועידת האו”ם לפיתוח בר קיימא – הישג גדול בזכות עצמו. בצירוף מקרים מעניין (?) עמוד שבע במסמך הזה מציג בקצרה את הרעיון של שמיטה ישראלית, ובסופו נכתבו הדברים הבאים:

קראו עוד