פרה אדומה, פרה קדושה ופרה משוגעת

מקובץ בצילם של כמה אלונים ואיקליפטוסים, עדר הפרות נראה נורמלי לחלוטין… הן לא מתרגשות מהחמסין הגולני של תחילת הסתיו, וגם לא מנוכחותה של אחת העֶגלות, חברתן לעדר, שעשויה לשנות את פני היהדות כפי שאנחנו מכירים אותה. במבט ראשון הן כולן דומות… רק בהתבוננות מעמיקה יותר מגלים את הכוכבת, עגלה בת חודשיים, אדומה לגמרי, שמעוררת גלי התרגשות כבושה בקרב שוחרי המקדש.

כך נפתח הסיפור שמביא איתמר גור, איש הגולן וכתב מקור ראשון, בכתבה הנושאת את השם הבומבסטי "הפרה שתשנה את עתידו של העם היהודי". בהמשך מובא ראיון עם הרב עזריה אריאל מ'מכון המקדש', המלווה את העֶגלה הצעירה שחיסיון מוטל על מקום הימצאה, מחשש לפסילתה. מהראיון עולה שאמנם המטרה היא הפקת אפר פרה אדומה לטיהור טמאי מת, אבל ישנן עשרות בעיות הלכתיות סביב הנושא – החל מהצורך שהפרה תהיה שייכת לכלל ישראל ולא למכון המקדש, וכלה בעובדה שמקום השחיטה הנדרש הוא בהר הזיתים, ולע"ע שוכנת שם כנסיה נוצרית ל"ע…

Red_Heifer_Memeלכאורה, התגובה המתבקשת לכתבות כאלו היא איזשהו סטטוס שנון מלווה ב-meme כמו זה ששירבטתי כאן, חיוך קטן ועוברים הלאה. אלא שבתור אנתרופולוג חובב ודוקטור מוסמך למדעי הבהמיות, לא יכולתי להימנע מלהעלות על הכתב את ההשלכות המעניינות שיש לנושא הזה בהקשר התרבותי-אנתרופולוגי הרחב יותר. קראו עוד

אתונו של בלעם vs סוסו של אכילס

התורה מחזיקה בשיא ספרותי מעניין, שמעולם לא זכה להכרה רשמית: יש בה את המספר הגבוה ביותר של דיאלוגי אדם-חיה לכמות מילים נתונה. המספר, אגב, הוא שניים: הדיאלוג בין הנחש לחוה (בראשית ב) והדיאלוג בין בלעם לאתונו, בפרשת השבוע הנוכחית (במדבר כב). אל תנסו להיראות מופתעים, אני מניח שזה לא ממש עניין אותכם – אבל בכל זאת, מוזר ככל שזה יישמע, בכל הספרות האֶפִּית של המזרח הקדום יש סה"כ 2-3 דיאלוגים בין בעלי חיים לאדם – וצריך לזכור שהספרות הזו כוללת טקסטים בהיקף עצום, ממסופוטמיה דרך אוגרית ועד חת ומצרים העתיקות.

לעובדה המוזרה הזו התוודעתי בעודי מעיין במאמר מרתק של חוקר המקרא ג'ורג' סברן (George Savran, יהודי ואפילו דתי, אגב) בו הוא משווה בין סיפור האתון לסיפור הנחש. כידוע, כשקוראים מאמר הכי חשוב זה הערות השוליים – ואכן בהערה 17 מצאתי כתוב שדיבור אנושי-חייתי הוא נדיר מאוד בספרות המזרח הקדום; והראיה, שאותו סברן מעיד שם שהוא מצא רק 2 דוגמאות כאלו, בספרות המצרית העתיקה. כמובן שלא סמכתי עליו, אלא רצתי מייד לבריטיש מוזיאום לקרוא בעצמי בלוחות החימר האכדיים ש… קראו עוד

לֹא חֲמוֹר אֶחָד – על חמור(י)ו של הנביא הזקן

תלונתו של משה בפרשת השבוע, "לֹא חֲמוֹר אֶחָד מֵהֶם נָשָׂאתִי", הזכירה לי שעוד לא זיכיתי את הרבים בפרק מהדוקטורט שלי* העוסק בחמור(ים) המופיע(ים) שוב ושוב בפרשיה המוזרה של איש האלהים והנביא הזקן, אי-שם במלכים א יג. באופן מפתיע, הרקע לפרשיה הזו מזכיר בקווים כלליים את פרשת קורח, אז לטובת אלו שלא קראו לאחרונה את מלכים א, הנה תקציר האירועים:
* לפרקים הקודמים – ראו תחת תגית 'אדם ובהמה' באתרא הדין, או גללו לסליידר שבסוף הפוסט. קראו עוד

הבהמות ו(ה)יונה

Adam_Uvehema_Libraאם תיקחו את כל בני האדם החיים היום… ותשימו את כולם על משקל גדול, תגלו שיחד אנחנו שוקלים בערך 300 מיליון טון. אם עכשיו תשימו על המשקל את כל בעלי החיים המבויתים – פרות וסוסים, תרנגולות וחזירים, כלבים וחתולים, כבשים וגמלים – תגלו שיחד הם שוקלים יותר מ- 700 מיליון טון.
(פרופ' יובל הררי, 'ההיסטוריה של המחר', ראש פרק 2)

לא יודע אם שמתם לב, אבל למרות נפוצותם העצומה של בעלי החיים ה'ביתיים', בכל ים התפילות העצום של הימים הנוראים הם פשוט לא מופיעים. הקשר יוסבר עוד מעט, אבל תסכימו איתי שבזמן בו אנחנו מתפללים על העולם כולו, מן הדין היה להזכיר את היצורים שלמעשה אנו חייבים להם את חיינו (בעוד שהם חייבים את חייהם לנו… אבל זה כבר נושא אחר). אבל בפועל, האיזכורים היחידים שמצאתי הם אגביים – "ותיטב לה' משור פר", "אילו של יצחק" ו… זהו, למעשה. [עדכון: שגיתי ברואה, שכן כפי שהעירו חכמי העתים בתגובות למטה וכפי שנזכרתי בהמשך, יש עוד כמה איזכורי בהמות בתפילות הימים הנוראים: בפסוקי הזכרונות מובא הכתוב "וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת נֹחַ וְאֵת כָּל הַחַיָּה וְאֶת כָּל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה", ב'ונתנה תוקף' נאמר "כבקרת רועה עדרו מעביר צאנו…" וסדר העבודה מלא בבהמות המוקרבות לקרבן. והוא רחום יכפר…]
המצב מעט טוב יותר בעולם המנהגים, אם כי גם שם נרשמת הידרדרות – המנהג לאכול בר"ה ראש כבש או לפחות ראש דג לא מתקיים (לפחות לא במגזר הד"לי המצומצם אליו אני משתייך), ואפילו מנהג הכפרות התרנגולי הוחלף בחלק גדול מהריכוזים הדתיים בכפרות בכסף (ועיינו ב'כתב ההגנה' על הכפרות שנשאתי ידי לכותבו ביום כיפורים שעבר ולא נס ליחו עד יום כיפורים זה).
קראו עוד

מילים יכולות להרוג – המוות בפרשות השבוע

לא זו בלבד שיש לה מערך של מצוות ודינים, אלא היהדות מתגלמת במערך זה(י' לייבוביץ, 'מצוות מעשיות')

אחד הדברים המעניינים ביהדות ביחס לדתות \ השקפות עולם אחרות, הוא הפרקטיות שלה, שמתמצית ב"נעשה ונשמע" הידוע; היהודי לא שואל במה להאמין, אלא מה לעשות. ואחרי שאומרים לו מה לעשות, הוא רוצה לדעת איך בדיוק לעשות – מה שזיכה אותו באותו "מערך של מצוות ודינים", שהלכו והתפרטו בכל דור ודור עד להגדרה הטריוויאלית של וויקיפדיה לפיה "היהדות היא דת הלכה (אורתופרקטית), המבוססת על מערכת של מצוות מעשיות, שמקורותיה בכתבי הקודש היהודיים" (והשוו לתגובות הפופולריות של כותבים [דתיים בעיקר] כנגד "דת הצמחונות", "דת המיחזור", "דת הליברליות" וכדומה – כשנעלם מהם שרק יהודים מגדירים 'דת' כאוסף טרחני של חוקים!…)

ספר דברים ו'ערימת' המצוות

Torah_commandments_distributionספר דברים הוא כנראה הדוגמה האולטימטיבית להתגלמותה של היהדות במצוות ודינים: הספר המהווה את אוסף נאומיו האחרונים של משה לישראל לפני כניסתם לארץ מכיל כ– 200 מצוות (לפי המניין המקובל) – ואלו חוץ מהמצוות שהרמב"ן מכנה "מבוארות", המהוות חזרה על מצוות שכבר נכתבו בחומשים קודמים. שיאו של הספר, בהיבט הזה לפחות, הוא שתי פרשיות השבוע הסובבות אותנו – פרשת 'שופטים' המכילה 40 מצוות ופרשת 'כי-תצא' המכילה 74 מצוות ומהווה את הפרשה עם מספר המצוות הגדול ביותר בתורה.

קראו עוד

אָדָם וּבְהֵמָה – עכשיו הדוקטורט

אחרי שלוש שנים, שלוש מאות עמודים, ארבע מאות מחקרים ומאה אלף מילים – הגיע הזמן להוציא לאור את הדוק', למען ישוטטו בו רבים ותרבה הדעת. והיה אם לא אזכה להערות צאן הקדשים של קוראי הבלוג, אגיש אותו אי"ה עם פרוס חודש הרחמים והסליחות, והוא רחום יכפר וכו'.

"אָדָם וּבְהֵמָה"– בהמות הבית כמייצגות האדם במקרא (5mb, pdf)
עדכון 15/3/2018 : עותק סופי כפי שהוגש וזכה להסכמת גדולי החוקרים (בהצטיינות)

לא זו אף זו, שהנה זכיתי להסכמתו של האדמו"ר מדענטעלסקי כאשר תחזינה עיני הקורא מישרים בעמוד 2 – ולחיבת הקודש צירפתי את הסכמתו כתמונה כאן למטה, בבחינת איתערותא דלתתא של הנפש הבהמית והמתקתה בסוד העלאת ניצוצות פני השור לפני אדם כדאיתא בספה"ק:Adam_Uvehema_Avi_Dentelski_Doctoratהסכמת האדמו"ר מדענטעלסקי – לחצו להגדלה


אדם ובהמה – הלקט

לתועלת כלל הקוראים, מאדם ועד בהמה, ריכזתי בסליידר הבא את כל הפוסטים שקשורים לנושא – לחיצה על תמונת הפוסט תפתח אותו בחלון חדש:

"עד שיַרְצֶה את חבירו"- אני ומרצים נוספים בקונגרס העולמי

השבוע נפתח אירוע שנקרא בשם העף-על-עצמו-למדי "הקונגרס העולמי (!) למדעי היהדות".* קונגרס זה אינו אלא איסוף של כמה מאות מרצים – ואני בתוכם – שמקשיבים זה להרצאותיו של זה. שמועות אומרות שיש גם שומעים חופשיים שפשוט מגיעים לשמוע ואפילו מוכנים לשלם על זה 200 ₪ ליום (!), אבל עד שלא אראה בעיניי – לא אאמין. אהה, גם מרצים משלמים. הזוי.

בקיצור, ביום שלישי ב-9:00 אפתח את המושב "בין מציאות למטאפורה" (חדר 2602), שלכבודו הטרידו גם פרופ' נכבד כקש"ת יצחק קלימי (ההוא מדברי הימים, מי שקרא) ועוד שני מרצים, כדי לשמוע זה את זה. בערבו של אותו יום סונג'רתי להיות יו"ר במושב "המקרא והמחשבה המודרנית"– אז מי שרוצה לחזות בזיו איקוניי, להקשות קושיות, להעביר קוויטלאך וכדומה – יום שלישי זה היום (טרמפים יוצעו לרבים מאלקנה הלוך-חזור).
אבל מי שיש לו דברים חשובים יותר לעשות בחייו – אל דאגה! שכן זכור זכרתי את הימים בהם רפרפתי על פני אירועים כאלו למכביר, ותמהתי ביני לבין עצמי למה לא מעלים לאינטרנט את הדפים שהמרצים (מקריאים בקול מונוטוני )בד"כ – וסליחה עם אלו שלא), או לפחות סרטון ערוך עם ההיי-לייטים מהאירוע (ולא, סרט דוקומנטרי של שעתיים שמצולמות מאותה נקודה באיכות בינונית וללא בקרת תוכן לא נחשב!…)

לאור כל האמור, ומכיוון שלולא חיבתי לאוני' אריאל – שאני אחד מנציגיה היחידים בכנס – לא הייתי חולם ללכת מרצוני החופשי לאירוע שכזה (למרות קונגרסיותו העולמית-יהודית), הרי שמשום "עמו אנכי בצרה" הריני לצרף בזאת את המצגת שאציג שם – ולאחר שוך האירוע, אם מישהו יסכים לצלם אותי, אעלה גם את ההרצאה עצמה, שאינה דומה הצגה לראייה.

לא זו אף זו, אלא שבשבוע הבא בעזרת ה' (והמסַפֵּר המקראי), אעלה לכאן גם את הדוקטורט עליו עמלתי בשלוש השנים האחרונות , ושההרצאה היא בעצם מעין טריילר שלו. ואחרי שאגיש אותו, אוכל לחזור ולכתוב בבלוג פוסטים בעלי ערך, מהם הדרתי עצמי הנאה בחודשיים+ האחרונים – ועמכם הסליחה.


אדם ובהמה – הלקט

לתועלת כלל הקוראים, מאדם ועד בהמה, ריכזתי בסליידר הבא את כל הפוסטים שקשורים לנושא – לחיצה על תמונת הפוסט תפתח אותו בחלון חדש: