אלוהים לא משחֵק – אלוהים משחקִים!

age_of_universe"עמדו ישר ופרסו את ידיכם לצדדים", ביקש מדען אחד מהקהל כשרצה להמחיש את משך קיומו של המין האנושי לעומת גיל היקום.
"עכשיו, אם גיל היקום הוא האורך מקצה יד ימין לקצה יד שמאל, הגיל של המין האנושי הוא האורך בו גדלו קצות הציפורניים שלכם בזמן שלקח לי להגיד את זה".
(סטיבן גוּלד, איפשהו…)

אז בפוסט הראשון בסדרה הלא-מתוכננת הזו (שמסתיימת כאן ועכשיו, אני מקווה) נכנסנו קצת לפרופורציות לגבי היקום, החיים וכל השאר, ובפוסט השני ניסיתי להציג בקצרה את חוסר התוחלת שב"תיאוריית" "התכנון" "התבוני" (כאמור שם, זו לא תיאוריה, אין בה תכנון ואין בה תבונה). אלא שבדיון על אותה תיאוריה נותרתי עם חוב קטן הנוגע ל"קצות הציפורניים", כלומר לאדם בן זמננו העומד ותוהה מה הקשר בין אותה ישות ערטילאית, שנניח והתקיימה, לבין האלוהים "שלנו"? הרי גם אם נקבל שהיה איזשהו גורם מתכנן, די ברור שהוא נעלם מהנוף לפני המון המון זמן – לפחות מאז היווצרו של הראשון במיני האדם הקדומים (~ מיליון שנה?), כיוון שמשם והלאה האבולוציה לא נזקקה יותר ליד מכוונת כדי ליצור אותנו, נזרי הבריאה.
וכאן הבן שואל: מה לנו ולו? קראו עוד

פלמנקו לחג המולד

Flamenco_Jesusחג המולד הקרב ובא מעורר תחושת אי-נוחות בכל יהודי שקרא משהו על ההיסטוריה היהודית באירופה של האלף האחרון, שלא לדבר על הבעיות ההלכתיות בהשתתפות כלשהי ביום אידם. אז אשתדל הפעם להאיר קצת את הלילה החשוך הזה באורו של הפלמנקו.
אבל קודם כל קצת אפולוגטיקה – לצוענים עצמם (=אלו שהמציאו את הפלמנקו) יש חשבון ארוך עם הנצרות הקתולית, שכן המלך פרדיננד והמלכה איזבלה החתומים על גירוש ספרד "שלנו", חתומים גם על גירוש ספרד שלהם, שחל ב- 1499 (La Percecusion), שעליו אכתוב בהזדמנות אחרת. עם זאת, הצוענים שנותרו בספרד, בעיקר באנדלוסיה, פרו ורבו ולבסוף נטמעו באוכלוסיה המקומית שהיתה והינה עד היום קתולית למהדרין.
והנה מסתבר שהנצרות הקתולית האינפנטילית (!…Deus qui mihi ignoscat) התאימה מאוד לאופיים הפרימיטיבי והרגשני של שבטי הצוענים, והם אימצו אותה בחום ואף הוסיפו לה נופך של פולחן קדושים משלהם. א-ב-ל, מכיוון שהצוענים האנדלוסיים מעדיפים מוסיקולוגיה על פני תיאולוגיה, אז במקום הטפות על עיקרי האמונה (דוֹגמות) ולקחים מסיפורי הקדושים, הם יצרו מגוון של שירים עממיים המוקדשים למוטיבים העיקריים בנצרות, מגוון שאפשר לחלקו לשלושה (כמחווה לשילוש הקדוש כמובן :)
קראו עוד

וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם – על עבדות, נצרות ומקרא

12 שנים של עבדות

"וְהָעֶבֶד הַהוּא אֲשֶׁר יָדַע אֶת רְצוֹן אֲדֹנָיו וְלֹא הֵכִין עַצְמוֹ וְלֹא עָשָׂה כִּרְצוֹנוֹ – יִלְקֶה מַלְקוֹת רַבּוֹת" – אלו כתבי הקודש!
(אֶפְּס, האדון הלבן, מצטט את לוקאס 12:47)

That_is_Scripture - Epps

And that servant, which knew his lord's will and prepared not himself –
shall be beaten with many stripes
!That's Sctipture

זו אחת הסצינות שלכדו את עיני בקדימון\טריילר של '12 שנים של עבדות' (גילוי נאות: לא ראיתי את הסרט וכנראה גם לא אראה – יש דברים שאני לא מסוגל לעמוד בהם) – בעל החווה מטיף לעבדיו המוכים, מתוך שכנוע פנימי עמוק, כי עפ"י 'כתבי הקודש' מוטלת עליו החובה להלקות אותם על אי-ציות. לקח לי קצת זמן עד שגיליתי את הסרטון הזה, בו הצלחתי לשמוע את המילים שקורא האדון הלבן, ולאתר את מקורן באוונגליון – ובסוף הפוסט הקדשתי כמה שורות לניתוח קצר של הטקסט. מכיוון שלא ראיתי את הסרט, אני סומך על מה שכתוב כאן ועל מה ששמעתי מידיד שכן ראה אותו, ולפי שניהם מסתבר כי הדת וכתבי הקודש (הנוצריים, כמובן) הינם בעלי נוכחות רבה מאוד בסרט הזה – ולאו דווקא לחיוב.

קראו עוד