13 תגובות על “האם יש משמעות להבדלי ניסוח בתורה? בין רחב”א לראב”ע”

1. דומני, שכוונת ראב”ע אינה ש’אין משמעות לשינויי נוסח’. אדרבה, העובדה שספר דברים מהווה ביאור לתורה, היא המחייבת הבדלים המהוים פרשנות.
   לדעת ראב”ע, אין הדברות שבספר דברים גירסא חלופית לנוסח הדברות, אלא מסירת הדברים ב’פראפראזה’, וכל ‘הבדל’ יש לו מטרה פרשנית.

   ולגבי רבי חייא בר אבא –
   הוא מבין משאלתו של רבי חנינא בן עגיל, שרחב”ע מניח שההבדלים בין נוסח הדברות בשמות ובדברים משקפים הבדל בין הנוסח שהיה בלוחות הראשונים לבין הנוסח שהיה בלוחות השניים. על הנחה זו אומר רבי חייא בר אבא ‘איני יודע’, שכן יש מקום לומר שהנוסח שהיה כתוב הן בלוחות הראשונות והן בשניות הוא אותו נוסח, ואפשר שבלוחות – שיועדו לעדות לעם – נכתב הנוסח המבואר יותר, הנוסח שבספר דברים.
   לפיכך, מפנה רבי חייא בר אבא את השואל למומחה בתחום האגדתא, שהוא המוסמך להכריע בשאלה מעין זו.

   בברכה, ש.צ. לוינגר

   • בס”ד י”ג בתשרי ע”ח

     לאחר עיון נוסף נראה לי שהצעתי שהן בלוחות הראשונות והן בשניות נכתב הנוסח שבדברים ניתנת להיאמר בפשט הכתובים, אך לא בדברי רבי חייא בר אבא, שכן הוא מסתפק שמא בלוחות השניות ‘לא נאמר טוב’, דהיינו שגם נוסחן של הלוחות השניות היה בנוסח שבספר שמות!

     בעוד לרבי חנינא בן עגיל פשוט שבלוחות הראשונות היה כתוב הנוסח שבס’ שמות ובאחרונות הנוסח שבדברים – רבי חייא בר אבא מעלה את האפשרות שגם בלוחות השניות נכתב אותו הנוסח שהיה בראשונות שבהן לא נאמר ‘טוב’ – והוא הנוסח שבס’ שמות.

     לצד זה של ספיקו של רחב”א יתפרשו דברי ה’ אל משה (שמות לד.א): ‘פסל לך שני לחת אבנים כראשונים וכתבתי על הלחת את הדברים אשר היו על הלחת הראשונים אשר שברת’, כמשמעם הפשוט – שנוסחן של הלוחות השניות זהה לנוסח הראשונות (ולפי זה נוסח הדברות שבדברים הוא ביאור לנוסח הכתוב, בהתאם לעניינו של ס’ דברים).

     בברכה, ש.צ. לוינגר

2. 1. הסברא שדוקא הנוסח שבספר דברים הוא שנכתב בלוחות, יכולה להסתייע בכתוב: ‘את הדברים האלה דבר ה’ אל כל קהלכם בהר… ויכתבם על שני לוחות אבנים ויתנם אלי’ (דברים ה,יט).

   2. דייקנותו של רבי חייא בר אבא במסירת שמועותיו של רבו מצויינת בברכות לח,ב. אף הנשיא המליץ עליו: ‘הרי שלחנו לכם אדם גדול, שאינו בוש לומר לא שמעתי’ (ירושלמי חגיגה פרק א, הלכה ח. מובא בערכו ב’אנציקלופדיה לחכמי התלמוד והגאונים’ מאת ד”ר מרדכי מרגליות). מובנת, איפוא, זהירותו שלא להכריע בתחום שאינו במרכז עיסוקו והתמחותו.

   • חזקו עליי דבריך בשתי התגובות לעיל, ולכן אשתדל להשיב על ראשון ראשון:
     תגובה 1 –
     האם הראב”ע חשב שאין משמעות לשינויי נוסח – אבל זה מה שהראב”ע כותב בפירוש: “על כן משפט כל החכמים בכל לשון שישמרו הטעמים ואינם חוששים משנוי המלות”, כלומר – אין לחפש משמעות מיוחדת בשינוי המילות כל עוד הטעם לא משתנה.
     מה הבין רחב”א משאלת רחב”ע – זה רעיון! עדכנתי את הפוסט בהתאם.
     תגובה 2 –
     1. הנוסח בדברים הוא זה שהיה על הלוחות – כמו שכתבת בשם רחב”א, גם זו אפשרות… אבל יש פסוק אחד שכנראה לא מאפשר זאת, והוא פס’ טז: “כבד את אביך ואת אמך *כאשר צוך ה’ אלהיך*” – והיכן ציוום?
     2. מעלותיו של רחב”א – אם תשים לב, הפניתי בפוסט לדברי ר’ יודן נשיאה אודותיו, שאינו בוש לומר לא שמעתי – ומכאן גדלה התמיהה מדוע לא ענה לרחב”ע “לא שמעתי”, אלא האריך בדבריו?

     חזק וברוך!

     • בס”ד ער”ח ניסן ע”ו

       לאברהם – שלום רב,

       דווקא איזכור ‘כאשר צוך ה’ אלקיך’ בנוסח הדברות שבספר דברים, מתיישב יפה עם הצעתי שהנוסח שנכתב בלוחות שניתנו ארבעים יום אחרי מעמד הר סיני הוא הרחבה וביאור של מה שנאמר בעל פה במעמד הר סיני.

       בברכה, ש.צ. לוינגר

3. כדאי לציין לדברי המכילתא, ממנה משמע שהביטוי ‘נאמרו בדיבור אחד’ אינו מורה בדוקא על סימפוניה של שני קולות הנשמעים יחד, אלא על נתינת מקום לניגודים, ל’כלל שיש בו גם יוצאים מן הכלל’.
   וכך אומרת המכילתא:
   ‘זכור ושמור – שניהם נאמרו בדיבור אחד.
   ‘מחלליה מות יומת’, ‘וביום השבת שני כבשים’ – שניהם בדיבור אחד נאמרו.
   ‘ערות אשת אחיך’ ו’יבמה יבא עליה’ – שניהם נאמרו בדיבור אחד.
   ‘לא תלבש שעטנז’ ו’גדילים תעשה לך’ – שניהם נאמרו בדיבור אחד.
   מה שאי אפשר לאדם לומר כן, שנאמר ‘אחת דבר אלקים שתים זו שמענו’, ואומר ‘לא כה דברי כאש נאם ה”.
   (מסכתא דבחודש, פרשה ז)

   החשיבה המורכבת, המגשרת בין ניגודים ונותנת מקום לכל אחד מהם, היא מידתו של הקב”ה ‘מלך שהשלום שלו’, שהוא לבדו יכול ליתן מקום בעולמו גם לאור וגם לחושך, גם לאש וגם למים.
   רק כשזוכה האדם ב’אור פניו’ של הקב”ה, אז חיכול אף הוא לזכות במידת השלום.

   בברכת השלום, ש.צ. לוינגר

   מעניין גם הפירוש שמציעה המכילתא בהמשך: “‘זכור’ – מלפניו, ו’שמור’ – מלאחריו. מכאן אמרו: מוסיפין מחול על הקודש…”.
   ה’זכירה’, היא הציפיה מתוך תשוקה אל השבת, המביאה להקדים את קבלתה מבעוד יום. ה’שמירה’, היא לבל יפוג טעמה של השבת, שמירה על ההתעלות שהושגה ביום השבת שתמשיך ללוותנו גם בחיי המעשה, הבאים עלינו לטובה!

4. Pingback: מפני מה בדברות הראשונות לא נאמר בהן טוב? | ארץ העברים

5. Pingback: בעקבות הזמן האבוד 2 – שלב ההסברים | ארץ העברים

6. דברי פי חכם חן,
   שפתיים יישק.

   מאוד מאוד יפה!

7. לדעת הרב חנוך הכהן ארנטרוי זצ”ל, המלה “טוב” כאן הנה אחת משמותיה העממיים של האות טית, ומביא זכר לדבריו “הרואה טית בחלומו סימן יפה לו” ולדברי הגמרא “הואיל ופתח בו הכתוב לטובה תחילה” (מתחילת בראשית עד “…את האור כי טוב…” אין אות טית).
   ומביא חישוב: 304,805 אותיות בתורה (בהתעלם מגרסאות התורה שבידי העדות), מתוכן 1802 טית – בממוצע אחת ל-170 אותיות. אך בעשרת הדברות הראשונות ישנן 620 אותיות ואף לא טית אחת!
   לכן סביר שרבי חיא בר אבא לא שלט בפרט קטן זה חרף ידיעתו הרחבה.

   (עיונים בדברי חז”ל ובלשונם, עמוד קמו)

   • יפה ואפילו גאוני! אם כי כנראה לא לכך התכוון רחב”א, אבל לך תדע…:)

   • ומה, לא כותבים את האות טית על מה שעומד להישבר? תשובה דחוקה מאוד ולא מסתדרת עם ההמשך של הסיפור…
     הסיבה שהגיוני סטטיסטית שלא תימצא האות טית גם בקטע ארוך זה היא גם כי יש לך בו מילים שחוזרות על עצמן כמה פעמים (למשל “לא”) וגם כי החלוקה של האות טית היא לא אחידה, כי יש מילים וביטויים עם האות טית פעמיים (טוטפות), ויש מקומות שבה היא נמצאת בצפיפות בגלל חזרה על מילים (למשל בבראשית א’ “כי טוב” חוזר הרבה)

8. Pingback: מהם לוחות הברית ומה נכתב עליהם? | ארץ העברים