אמנם המצב לא מעודד, וסימני השאלה מזכירים את תמיהתו של רב נחמן על דברי רבי יצחק בדף היומי (תענית ה:) “יעקב אבינו לא מת”, אבל תורה היא וללמוד אנו צריכים – אז הנה כמה הערות על הדף היומי, המלא וגדוש בפסוקים מפסוקים שונים, לאור ממצאיהם (והמצאותיהם…) של חוקרי נוסח המקרא בעלי ה- BHS.
בראשון = ניסן?
המשנה בראש הדף מביאה את דברי רבי מאיר, לפיהם יש לבקש גשם כל חודש ניסן, שהרי הנביא יואל מבטיח לישראל בעקבות מכת הארבה שפקדה אותם, שה’ ימטיר להם גשם בחודש הראשון:
וּבְנֵי צִיּוֹן גִּילוּ וְשִׂמְחוּ בַּה’ אֱלֹהֵיכֶם כִּי נָתַן לָכֶם אֶת הַמּוֹרֶה לִצְדָקָה
וַיּוֹרֶד לָכֶם גֶּשֶׁם מוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ בָּרִאשׁוֹן (יואל ב, כג)
אלא שתרגום השבעים על אתר מתרגם משהו כמו “ויורד לכם גשם מורה ומלקוש כמו בראשונה” – כנראה הם קראו “כראשון” (ב- כ’), ופירשו “כראשונה” – ומכאן כי לשיטתם לפחות אין לפסוק כרבי מאיר…
נושא או לא נושא?
בהמשך, רבי יוחנן מדגים את הנס שנעשה לאותו הדור ע”י הפסוק בתהלים:
הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ הַזָּרַע
בֹּא יָבוֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו (תה’ קכו, ו)
המילה הכפולה “נשא” משכה את תשומת לב חוקרי הנוסח, ולדעתם אולי יש למחוק אותה מחלקו הראשון של הפסוק + לשנות מעט את ניקוד המילה “משך” ולקרוא כך:
הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ מֹשֵׁךְ הַזָּרַע
המונח “מֹשֵׁךְ הַזָּרַע” מצוי בלשון זו בדיוק בעמוס ט, יג ולכן ייתכן שהמילה “נושא” השתרבבה לכאן מחציו השני של הפסוק.
זרועו או זרעו?
אגב דיון ברעב שהיה בימי יואל, מגיע דיון בשאלת שבע שנות הרעב מפניהן מזהיר אלישע הנביא את האשה שהחיה את בנה (מל”ב ח, א) – רב נחמן תמה מה הם אכלו כל אותן שנים, ורבי יצחק עונה בשם רבי יוחנן שבשנה הראשונה אכלו כך וכך וכו’, בשנה השישית אכלו בשר בניהם ובנותיהם, ובשנה השביעית אכלו בשר זרועם, שנאמר:
וַיִּגְזֹר עַל יָמִין וְרָעֵב וַיֹּאכַל עַל שְׂמֹאול וְלֹא שָׂבֵעוּ אִישׁ בְּשַׂר זְרֹעוֹ יֹאכֵלוּ (ישע’ ט, יט)
הביטוי “בשר זרועו” קצת קשה, ואכן הפשיטתא (=התרגום הסורי) תרגם “בשר קריביה”, כלומר המתרגם קרא כנראה “בשר רֵעוֹ” (ללא ז’).
אבל חכמי ה- BHS עצמם מציעים פתרון ‘אלגנטי’ יותר, והוא לקרוא בְּשַׂר זַרְעוֹ – וזה מתאים לדברי רבי יוחנן אודות השנה השישית דווקא.
אבוא בעיר או אבעיר?
בהמשך נשאל רבי יצחק אודות הפסוק התמוה הבא בהושע:
לֹא אֶעֱשֶׂה חֲרוֹן אַפִּי לֹא אָשׁוּב לְשַׁחֵת אֶפְרָיִם כִּי אֵל אָנֹכִי וְלֹא אִישׁ
בְּקִרְבְּךָ קָדוֹשׁ וְלֹא אָבוֹא בְּעִיר (הו’ יא, ט)
ורב נחמן תמה: “משום דבקרבך קדוש – לא אבוא בעיר”? ותירצו שם מה שתירצו.
אך חוקרי הנוסח לא הסתפקו בתשובה המדרשית שם, והציעו שתי הצעות יצירתיות:
וְלֹא אָבוֹא בְּעִיר וְלֹא אַבְעִיר
וְלֹא אָבוֹא בְּעִיר וְלֹא אוֹבֶה בָעֵר
וכך סיומו של הפסוק מתאים מאוד לתחילתו.
ברמה או בבמה?
בעמוד השני מסביר רבי יוחנן ששאול זכה להארכת מלכותו בזכות שמואל, על פי הפסוק הבא:
וְשָׁאוּל יוֹשֵׁב בַּגִּבְעָה תַּחַת הָאֶשֶׁל בָּרָמָה וַחֲנִיתוֹ בְיָדוֹ (שמ”א כב, ו)
ושואל רבי יוחנן: “מה עניין גבעה [של בנימין] אצל רמה [של אפרים]?” ותירץ מה שתירץ.
הפעם דעתו של תרגום השבעים לא היתה נוחה כנראה מהתירוץ, שכן ברוב כתבי היד של התרגום נכתב βαμά במקום רָמָה,כלומר: בָּבָּמָה, ולא קשיא מידי…
נביאים או אבנים?
מסקנת הדיון אודות שאול ושמואל היתה שה’ יכול להדיח אדם מפני אדם אחר – וכסיוע לכך הובא הפסוק הבא מהושע (שאגב סוגר מעגל בדף, שכן בפס’ שלפניו נכתב: “וְיָבוֹא כַגֶּשֶׁם לָנוּ כְּמַלְקוֹשׁ יוֹרֶה אָרֶץ”):
עַל כֵּן חָצַבְתִּי בַּנְּבִיאִים הֲרַגְתִּים בְּאִמְרֵי פִי וּמִשְׁפָּטֶיךָ אוֹר יֵצֵא (הו’ ו, ה)
וכאן מצאו חוקרי הנוסח בקעה של ממש להתגדר בה, שכן רבות בו השאלות:
- מה פשר הביטוי “לחצוב” כלפי נביאים?
- לא ברור מה אשמים הנביאים בחטאו של אפרים (המוזכר בפס’ הקודם)?
- “משפטיך” – של מי? הפסוק הרי כולו מנוסח בגוף ראשון?
ומכאן מוצעת הקריאה הבאה, ושימו לב לתיקונים המעניינים:
עַל כֵּן חָצַבְתִּיךָ בַּנְּבִיאִים בָּאֲבָנִים הֲרַגְתִּיךָם בְּאִמְרֵי פִי
וּמִשְׁפָּטֶיךָ אוֹר וּמִשְׁפָּטִי כָאוֹר יֵצֵא
התיקון האחרון אגב, מקורו (שוב) בתרגום השבעים, ומסתבר שבמגילה המקורית היה כתוב “ומשפטיכאור” (שכן לא היו אותיות סופיות + לא תמיד הקפידו על רווח בין המילים) – נוסח המסורה ‘חתך’ כך ותה”ש ‘חתך’ אחרת.
ברכת הבנים
ואסיים בברכת רב נחמן לרבי יצחק (או ההיפך? לא ברור מהסיפור) בדף ו. שם:
… אף אתה במה אברכך אם בתורה הרי תורה אם בעושר הרי עושר
אם בבנים הרי בנים אלא יהי רצון שיהו צאצאי מעיך כמותך.
בתור אחד שקורא את הבלוג מדי פעם, אני קצת מתאכזב…כל איזושהו ניצוץ של סתירה מתמלא על ידי תיקון נוסח?! זה כאילו ניסיון להתאים את התנ”ך כולו לאותו הסגנון.
תהלים לדוגמא הוא ספר שירה, אם כן דווקא החזרה של אותה המילה פעמיים דיי מתאימה. אני חושב שאתה קופץ מהר מדי לתיקוני הנוסח כך שדבר לא נשאר מהמקור…מי אמר שהתרגומים לא פיספסו?
רגע לפני שאתה מתאכזב!
המטרה של מה שכתבתי היא לא לתרץ סתירות, אלא רק להציג נוסחים חלופיים שחלקם מבוססים על נוסח אחר באמת, וחלקם הן הצעות ללא ‘תשתית ראייתית’ – ולכן הקדמתי וכתבתי: “לאור ממצאיהם (והמצאותיהם…) של חוקרי נוסח המקרא”.
בלי קשר, אם תסתכל בתמונות בפוסט המצ”ב, ייקל עליך להבין ששגיאות סופר קטנות כאלו הן בלתי נמנעות:
https://ivri.org.il/2013/10/chayei-sara/
ועוד משהו קטן, אם כי בעייתי יותר מבחינה “השקפתית”: השאלה האם אתה רוצה לדעת מהו דבר ה’, או מהו דבר הנוסח. ודוק!