אחרי דיונים ארוכים ועקרים בדבר מטרת היקום, החיים וכל השאר, אין לי אלא להציע משהו שגם חסידי התכנון התבוני יוכלו להסכים עליו – והוא המוזיקה, וליתר דיוק – הפלמנקו. הרי מה שמייחד את האדם משאר יצירי האבולוציה הוא לא הטכנולוגיה (גם עורבים משתמשים בכלים), לא הדיבור (גם תוכים מדברים) ואפילו לא התודעה (גם לקופים יש, כנראה) – אלא יכולת הנגינה בכלים, ומעל לכל – בגיטרת הפלמנקו, שעליה ניתן לומר בזהירות כי בשבילה נברא העולם. אגב, גם ההודים – שכזכור מהפוסטים הקודמים דוחים בבוז את התפיסה היהודית-נוצרית בדבר האדם כנזר הבריאה – גם הם טרחו לפתח את אחד מכלי המיתר המורכבים בעולם, הלא הוא הסיטאר; וכאן תוכלו לצפות במפגש-על בין גדול אמני הסיטאר, ראווי שנקר, וגדול אמני הפלמנקו, פאקו דה לוסיה – בבחינת ייחודא עילאה דאבא ואימא כנודע ליודעי ח”ן. בכל מקרה, גם הפלמנקו לא ירד כפי שהוא באש מן השמים, אלא עבר תהליכים מעניינים של אבולוציה – ועל כך מייד.
אבולוציית הפנדנגו
אחד מהדברים המיוחדים בפלמנקו הוא העושר הרב של הסגנונות שלו – ב’עץ’ למטה תוכלו לראות פירוט של ה’ענפים’ (Palos) המרכיבים את הפלמנקו, כל אחד עם מקצב ו\או מלודיה ו\או מודוס משלו – בערך כמו המקאמים במוזיקה הערבית. כל ענף כזה נועד במקור לשירה ע”י זמר\ת, אבל במהלך הדורות ועם עליית קרנה של הגיטרה, כמעט כל ענף כזה זכה ליצירות סולו גיטרה משלו, ללא זמר.
כדי לקבל מושג על מה מדובר, בואו נתמקד רגע בענף אחד מרכזי, הנקרא “פָנְדָנְגוֹ” (Fandango), שלמרבה הפלא יש עליו אפילו ערך בויקיפדיה העברית:
אז הפנדנגו היה ריקוד ספרדי נחמד, שבהמשך התקדם והפך לחלק מהרפרטואר של המוזיקה הקלאסית – אבל ההתקדמות המשמעותית ביותר שלו היתה כשהוא אומץ על ידי הפלמנקו, הן בשירה והן בנגינה. אז הבה נעקוב יחדיו אחרי האבולוציה של הפנדנגו בתוך עולם הפלמנקו, מהגרסה ה’פרימיטיבית’ (או הטהורה, אם תרצו), ועד לגרסה הסופר-מודרנית שלו – וישמע חכם ויוסיף לקח.
פנדנגו טהור (Puro) – בביצוע פאקו טורונחו
לבחור שאתם עומדים לשמוע – אם תואילו ללחוץ על ה- play בקליפ למטה – קוראים פאקו טורונחו (Paco Toronjo), כלומר, פאקו ‘אשכולית’. אם זה נשמע לכם מוזר, קחו בחשבון שלזמר הפלמנקו הגדול ביותר במאה ה-20 קראו Camaron de la Isla, שפירושו ‘החסילון של האי’, ולאחד מנגני הגיטרה הגדולים של הפלמנקו עד היום קוראים Tomatito, שפירושו ‘עגבניה קטנה’ (לאבא שלו קראו Tomato) – ויש עוד, תבדקו בגוגל.
בכל אופן, אותו טורונחו נראה אמנם כמו דני סנדרסון, אבל היה בעל קול אדיר וחרוך כשל טום ג’ונס, רוד סטיוארט וקורט קוביין גם יחד, ונחשב לגיבור תרבות באנדלוסיה – פסלים שלו מעטרים כמה כיכרות בעריה עד עצם היום הזה. כאן הוא שר פנדנגו לכבוד אנדלוסיה מולדתו, בצורה שאותה נוהגים לכנות Puro = טהור, כלומר – רק זמר וגיטרה, עם מקצב חופשי, ועם הבעות פנים שגורמות לצופה החובב צורך עז להתקשר למד”א:
פנדנגו קלאסי – בביצוע פאקו פנייה + 4 הולנדים עם גיטרות
כאמור, הפנדנגו זכה לשרת בקודש ברפרטואר המוזיקה הקלאסית, ויש אפילו גירסה של פנדנגו קלאסי ל- 4 גיטרות, המומלצת להאזנה לפני השינה. כתשובת המשקל לשיעמום הזה (חוץ אולי מ- 5:24 בו אחד מחנוטי החליפה מתחיל לתופף עלי גיטרתו!) הרי לפניכם גירסה של פאקו פנייה (Paco Peña), מגדולי וכו’, לפנדנגו פלמנקו, יחד עם ארבעה נערים הולנדיים (!) אותם הוא לימד וטיפח עד שהגיעו לרמה של נגן פלמנקו ספרדי ממוצע. התוצאה, בכל אופן, מדהימה:
פנדנגו מודרני – בביצוע פאקו דה לוסיה (Paco de Lucia)
כיוון שהגענו להיכל הנגינה סולו, נישאר בו עוד רגע קט, ונאזין למי שנחשב, ללא כל ספק וערעור, לגדול אמני הפלמנקו מאז ומעולם – פאקו דה לוסיה הכ”מ (ראו את הספדי עליו). כדי לא לעייף אתכם, הקליפ מתחיל בדקה האחרונה של היצירה אותה חיבר פאקו, מעט לפני קרשצ’נדו הסיום, כשמעשי אצבעותיו בבחינת “רָצוֹא וָשׁוֹב כְּמַרְאֵה הַבָּזָק” – ואילו פינו מלא שירה כים, אין אנו יכולים להספיק ולתאר מה שקורה שם:
פנדנגו סופר-מודרני – בביצוע ארחנטינה (Argentina)
ולסיום, נחזור למאה ה-21, אל זמרת יוצאת דופן שמשאירה אבק לכל זמרת אחרת ששמעתי, מארתה פרנקלין ועד ג’ניס ג’ופלין – הלא היא ארחנטינה. היא שרה כאן פנדנגו שמזכיר אופרת רוק – מתחיל עם קולות המקהלה, ממשיך עם אורגן עדין ורחש תיפוף גיטרות חרישי ברקע, ואז משתפך אלי דואט גיטרות פלמנקו, מחיאות כף וכלי הקשה – ועל הכל חולש קולה של ארחנטינה, החוצב להבות אש:
מוסר השכל
מה שיפה במוזיקה – בניגוד לוויכוחים על דת ומדע – זה שלא חייבים מוסר השכל. למעט, אולי, המסקנה הפשוטה שלו אנשים היו עוסקים במוזיקולוגיה במקום תאולוגיה, היינו במצב הרבה יותר טוב היום.
אולי.